ארכיון המסמכים

רפיק שאמי: אני מתבייש בשני הצדדים – יהודים וערבים. במקום לשבת בצוותא כדי לחפש פתרון בר-קיימא וצודק לכל הצדדים בקונפליקט אנחנו מידרדרים לרמה של יבואנים וצרכנים טיפשים של נשק. זוהי טיפשות, מפני ששום צד לא יצליח לנחול ניצחון "נקי" על יריבו, מבלי שיביא לחורבן ביתו שלו.

דוד שווייצר אמר על מצפן: "השמאלנים האלה סיפקו את כל המידע למוסקבה ומשם היו מעבירים אותו למדינות ערב. אנשים כאלה היה צריך לחסל". על כך נתבע למשפט על ידי חבר מצפן עודד פילבסקי.

כתבה על חבר מצפן אלי לבל, שהתפרסמה בשבועון הירושלמי "כל העיר", 11 ביוני 1993

כתבה שהתפרסמה במוסף השבועי של העיתון "חדשות" ב-20 בנובמבר 1992, לקראת מלאת 30 שנה להופעת הגיליון הראשון של "מצפן". וזאת כותרת המשנה שנתן עורך המוסף לכתבה: "בקרב הציבור הישראלי הם נחשבו בוגדים, או במקרה הטוב ‒ תמהונים. חברי מצפן עצמם מסתכלים על 30 שנות פעילותם בגאווה. ואלה תולדות המהפכה"

מה שהחל ב-23 באוקטובר 1956 כהפגנת סטודנטים בבודפשט התפתח למרד נגד המשטר ולהקמת ממשלה חדשה בהנהגה קומוניסטית, שהכריזה על מימוש הסוציאליזם בדרך עצמאית. הסובייטים הגיבו בפלישה צבאית, התגברו על כל התנגדות חמושה ואז נתקלו בשביתה כללית עיקשת בהנהגת מועצות של פועלי תעשייה ומכרות.

ראיף אליאס היה מן הדמויות השמאליות הבולטות בירושלים בשנות ה-60 ו-70. לאחר מלחמת יוני 1967 היה מן המעטים שהשתתפו עם חברי מצפן בכתיבת הסיסמה "הלאה הכיבוש" ברחובות ירושלים.

עם תוכן הסיסמאות אנחנו מסכימים, אבל אף אחד מאיתנו לא כתב אותן. נראה שיש דור חדש שעשה זאת על דעת עצמו, וחתם בשמנו.