ב-25 בדצמבר 1987, כשבועיים וחצי לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה (שעוד לא נקראה בשם הזה), התפרסמה בשבועון המקומי של גוש דן, "העיר", כתבה קצרה על מצפן. הסיבה המיידית לפרסום היתה הופעתן של כתובות קיר נגד הכיבוש בחתימת מצפן. זה נוסח הכתבה:
מאבדים את הצפון
מישהו הצטרף למצפן וקשקש על קירות בת"א בתגובה על המהומות בעזה. פילבסקי: זה דור חדש למרות שעם התוכן אנחנו מסכימים
חברי מצפן שהשתתפו בהפגנת "די לכיבוש" במוצאי שבת הופתעו לראות על קירות הבתים ברחוב פרישמן סיסמאות בחתימת ארגונם. "כהנא מדבר, צה"ל מבצע", "לצאת מהשטחים עכשיו" וגם "הלאה הכיבוש", הסיסמה שהניף מצפן לראשונה כבר ביוני 1967. עודד פילבסקי: "עם תוכן הסיסמאות אנחנו מסכימים, אבל אף אחד מאיתנו לא כתב אותן. נראה שיש דור חדש שעשה זאת על דעת עצמו, וחתם בשמנו". ליד המלה מצפן ציירו האלמונים כוכב מחומש. פילבסקי: "אנחנו לא משתמשים בסמל הזה, זהו סמל מקובל במדינות הגוש הקומוניסטי, ואנחנו בוודאי לא מזדהים עם משטריהן".
השנים האחרונות לא היטיבו עם הארגון הסוציאליסטי בישראל, שציין לא מכבר 25 שנה לייסודו. השורות הידלדלו, ומעט החברים שנותרו התקשו להמשיך להוציא ולהפיץ את ביטאונם, מצפן, שעל שמו נקרא הארגון. בבחירות האחרונות תמכו רובם ברשימה המתקדמת לשלום, אך פרשו מיד אחר כך. "הרשימה המתקדמת התארגנה כברית של שתי קבוצות", מסביר פילבסקי, "אחת ערבית ואחת יהודית. אחרי הבחירות הצענו איחוד, והקמת תנועה ערבית-יהודית משותפת. כשזה נדחה, ביקשנו לאפשר לנו להתארגן במסגרת הרשימה, בלי להשתייך לאף אחד משני מרכיביה. גם אפשרות זו נדחתה, ואנחנו מצאנו את עצמנו בחוץ. בשבועות האחרונים עלה הנושא שוב לדיון במוסדות הרשימה, כך שהעסק עוד לא סגור".
למרות מיעוט החברים הם ממשיכים להיפגש בקביעות, גם אם מתקשים לפעול בצורה עצמאית. פרסומי הארגון הצטמצמו לחוברת רעיונית פעם בכמה חודשים (האחרונה נקראה ערבים, יהודים וגזענים), ולגילויי דעת. חברי מצפן, שהיו הישראלים הראשונים שנפגשו עם אנשי אש"ף, השאירו מלאכה זו לאחרים. פילבסקי: "ממילא אש"ף מחפש להידבר עם מפלגות השלטון בישראל, כדי למצוא הסדר מדיני, וזה טבעי. בעניין זה אנחנו לא יכולים לעזור, אנחנו לא עוסקים בדיפלומטיה או בהקמת מדינות. אז אנחנו קוראים לממשלת ישראל לנהל משא ומתן עם אש"ף, ומנסים למצוא קשרים ישירים עם פלסטינים שמעוניינים לקדם מאבק משותף בשטח". קשר כזה נוצר בוועד נגד היד הקשה, שמרכזו בירושלים המזרחית, אך מאז נעצר אחד מראשיו, פייסל חוסייני, במעצר מינהלי, דעכה קצת הפעילות המשותפת.
מצפן עדיין לא ויתר על חלומו, ביטול האופי הציוני של ישראל והשתלבותה באיחוד סוציאליסטי של ארצות המזרח הערבי, שבתוכו תישמר למיעוטים הלא ערביים הזכות להגדרה עצמית. מימוש החלום הזה נראה היום רחוק, לא פחות מאשר לפני 25 שנה, ועל רקע התחזקות הזרמים בדתיים הקיצוניים באזור אולי אף יותר. הקשרים עם סוציאליסטים מהפכנים בעולם הערבי, מעטים ונרדפים על ידי המשטרים בארצותיהם, נשמרים באמצעות כתב העת חמסין, היוצא בלונדון על ידי ישראלים וערבים. בהפגנה של שלום עכשיו, במוצאי שבת, חולקו כמה כרוזים בחתימת ארגוני שמאל שונים. אנשי מצפן עמדו בשולי רחבת המוזיאון, והציעו למכירה פוסטרים ובהם שירו של מרדכי ואנונו, "אני המרגל שלך".
