האירגון הסוציאליסטי בישראל ‒ מצפן

אל
שר הביטחון יצחק רבין
ירושלים

הנדון: הפרות חמורות של אמנת ז'נבה הרביעית

א.נ.,

ב-25 וב-29 ביולי 1993 הפנינו אל שר המשפטים, פרופ' דוד ליבאי, שני מכתבים ובהם תיאורי חמישה מקרים המהווים לכאורה הפרות חמורות של אמנת ז'נבה הרביעי. סעיפי אמנה זו מחייבים את ממשלת ישראל להעמיד לדין ולהעניש את האחראים להפרות כאלו. מלשכת שר המשפטים כתב אלינו העוזר לשר, עו"ד עדי הדר, כי פנייתנו "נמצאת בסמכות הפרקליטות הצבאית הראשית שנמצאת באחריות שר הביטחון, אשר על כן השר מנוע מהתייחסות לגוף פנייתכם".

אי לכך, הרינו מפנים את פנייתנו אליך, בתוקף תפקידך כשר ביטחון האחראי על הפרקליטות הצבאית הראשית. להלן תיאורי המקרים, ושאלותינו בסיום כל תיאור.

אירועי ח'אן יונס 11.2.1993:

ביום 19.2.1993 הופיע במוסף "הארץ" התיאור הבא, מאת גדעון לוי, הנוגע לפעול צה"ל בח'אן יונס ביום חמישי 11.2.1993:

"ביום חמישי שעבר חיפשו כאן מבוקשים. שוב יישמו כאן כוחות צה"ל את השיטה החדשה, ירו והפציצו והטילו טילים ושמו מטענים. כבר שלוש פעמים, בשבועות האחרונים, יצאתי לראות את ההרס ובכל פעם ראיתי תמונות מחרידות יותר. הפעם פגעו בהכי הרבה בתים, 17 על פי מניין צה"ל, 10 מהם הרוסים כליל. אבל לא רק זה: גם השיטה הופכת גסה יותר ויותר. לפני שלושה שבועות, בשכונת תופאח בעזה, עוד אמרו לתושבים להוציא מבתיהם את כל חפצי הערך. הפעם דילגו על זה. לפני שלושה שבועות עוד סיפקו לגברים הכפותים, תושבי הבתים הנהרסים, מים ותפוח-עץ אחד, ב-12 שעות. הפעם רק מים; לפני שלושה שבועות עוד התירו להן לצאת לעשות את צרכיהם. הפעם אמר החייל: תשתינו ותחרבנו במכנסיים. וכך עמדו ביום חמישי האחרון כ-45 גברים במשך כ-12 שעות, קשורים מאחור בידיהם, עיניהם מכוסות, בלי אוכל, עם מכנסיים רטובים לרגליהם ותחושת השפלה נוראה בלבם, ושמעו את קולות הפיצוצים שהורסים, בזה אחר זה, את בתיהם."

מן התיאור הזה אפשר להסיק כי באותו יום בח'אן יונס בוצעו לכאורה לפחות שלוש הפרות חמורות של אמנת ז'נבה הרביעית, כפי שהן מפורטות בסעיף 147 של האמנה: עינויו של מוגן או יחס בלתי אנושי אליו; גרימת זדון של סבל רב; הריסתו של רכוש בקנה מידה רחב.

נבקש למסור לנו את הפרטים הבאים:

  1. האם נחקרו אירועי 11 בפברואר 1993, ואם כן מה היו המסקנות?
  2. האם הועמד מישהו לדין על העבירות שבוצעו לכאורה באותו אירוע, ואם כן מי, על איזה סעיף נאשמו ומה היה פסק הדין?
  3. מי נתן את ההוראה להרוס את 17 הבתים בח'אן יונס באותו יום?
  4. מי היה אלוף הפיקוד שבאחריותו בוצעה הפעולה?
  5. מי היה מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה בעת האירוע?
  6. מי היה מפקד הפעולה הישיר בח'אן יונס?
  7. מי נתן את ההוראה להתעלל כך בתושבי הבתים שפונו?
  8. מה שמות הקצינים והחיילים אשר אחראים להתעללות בתושבי הבתים?
  9. מה שם החייל שאמר לתושבים "תשתינו ותחרבנו במכנסיים"?

פשעי חיילים מיחידת "דובדבן":

ביום 19.2.1993 התפרסמה במוסף "זמן תל אביב" של "מעריב" כתבתו של גיא ארליך "מחיר דובדבן", ובה רואיינו בעילום שם שני חיילים לשעבר ביחידת דובדבן. בין היתר מצוטט מפיהם התיאור הבא על חבריהם ליחידה:

"היה לנו ביחידה צוות אחד, שהאנשים בו היו מגויסי אוגוסט 88' והם היו משוגעים לגמרי... בתכלס, אולי האנשים בצוות הזה היו סתם רוצחים, אבל ביחידה מדברים עליהם בכבוד. יש עליהם הרבה סיפורים ואני יכול רק לאשר חלק מהם. למשל, שהם נכנסו פעם לבית של מבוקש, תפסו אותו, העלו אותו לקומה הרביעים וזרקו אותו מהגג למטה. למשל, שיטה שהיתה להם להתעלל בערבים: אחד מהם היה עוקר מכסה של ג'ורה ומניח את המכסה על הבטן של הערבי ואחד אחר היה קופץ על המכסה."

מן התיאור הזה עולה חשד שבוצעו הפרות חמורות של אמנת ז'נבה הרביעית, כמפורט בסעיף 147 של האמנה: הריגת מוגן במזיד ו/או גרימת זדון של סבל רב או חבלה חמורה בגופו או בבריאותו, וכן עינויו של מוגן. נבקשך לכן למסור לנו את המידע הבא:

  1. האם נפתחה חקירה בעקבות האירועים שתוארו לעיל, ואם כן, מה היו מסקנותיה?
  2. האם הועמד מישהו לדין על ביצוע העבירות המתוארות, ואם כן מה היה פסק הדין?
  3. מה שמותיהם של מפקד יחידת דובדבן באותו זמן, של מפקד הצוות שבו מדובר, ושל חברי הצוות האחראים לביצוע העבירות?
  4. מה שמו של המפקד הבכיר, שמפקד יחידת דובדבן נמצא אז תחת פיקודו?
  5. תקרית ביתא, מאי 1993:

ביום 25.6.1993 התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבתו של  תום שגב "מוות בכפר ביתא", המבוססת על תחקיר של "בצלם", ובה מתואר מקרה מחודש מאי 1993 שמהווה לכאורה הפרה חמורה של אמנת ז'נבה הרביעית, האוסרת (סעיף 147) "הריגת מוגן במזיד". וזו תמצית האירוע כפי שמתארו שגב:

"צעירים שהיו מעורבים בזריקת אבנים על חיילים הצליחו להימלט: החיילים ארבו להם בחדר המדרגות של אחד הבתים ובשובם ירו בהם ואחד מהם הרגו."

 נבקשך למסור לנו את המידע הבא:

  1. האם נפתחה חקירה בעקבות האירוע שתואר לעיל, ואם כן, מה היו מסקנותיה?
  2. האם הועמד מישהו לדין על ביצוע העבירה המתוארת, ואם כן מה היה פסק הדין?
  3. מה שמותיהם של החיילים שביצעו את הירי?
  4. מה שמו של מפקדם הישיר?
  5. מה שמותיהם של המפקדים האחראים על היחידה שביצעה את הירי, מתפקיד מפקד הכיתה ועד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית?

תקרית ח'אן יונס 20.3.1993:

בעיתון שישי 16.7.1993 התפרסמה בעיתון "חדשות" כתבה מאת שאול ביבי ובה מתוארת תקרית שאירעה בח'אן יונס ב-20.3.1993, בערך בשעה 15:30, המהווה לכאורה הפרה חמורה של אמנת ז'נבה הרביעית, האוסרת (סעיף 147) "הריגת מוגן במזיד". וזו תמצית התקרית כפי שמתארה ביבי:

"בינתיים שוב מגיעה חבורה של צעירים לכיכר, זורקת אבנים לעבר התצפית. כמה ג'יפים של צה"ל מגיעים, הצעירים זורקים אבנים גם על הג'יפים, החיילים פותחים באש. תוך שניות כולם בורחים אל הסימטאות, הכיכה שוב מתרוקנת, רק מאהר (מאהר נעים אל-מג'אידה, בן 7) עומד ליד הקיוסק, ובידו הימנית ביסקוויט השוקולד עטוף בניילון... ליד הקיוסק, התחיל מאהר לצעוד לתוך הכיכר, חזרה לאמא שלו. כנראה היה נדמה לו שהעסק נגמר, שהשטח פנוי. הוא טעה. החיילים המשיכו לירות לכיוון הסימטאות. אחד מהם ‒ אולי כיוון, אולי לא ‒ פגע בכדור חי היישר בליבו של מאהר. מאהר התמוטט במקום בלב הכיכר. פארס אל-חומראני, נער בן 15, שנמלט בדיוק באותו רגע אל הסימטאות, שמע את היריות, וראה את מאהר שוכב באמצע הכיכר הריקה. הוא לא הכיר את מאהר אבל רץ אליו, כרע מעליו, הפך אותו ואז פגע בו צרור של שלושה כדורים. תפר את רגלו מן הברך עד המפשעה. פארס התמוטט על מאהר. חמש דקות הם נשארו שם, שותתי דם, עד שהחיילים עזבו את המקום. רק אז הגיעה מכונית ואספה את שניהם אל בית החולים נאצר. מותו של מאהר נקבע במקום, ושעה מאוחר יותר נקבע גם מותו של פארס.

"בידיעה שמסרו 'מקורות צבאיים' למחרת האירוע נאמר, כי 'מאהר נעים מג'הידה, בן שבע, תושב ח'או יונס, נהרג כתוצאה מפגיעה בחזהו'... דובר צה"ל סירב להתייחס באופן ישיר למקרי המוות האלה. הוא הסתפק בהודעה קצרה: 'בצה"ל נעשה שימוש בצלפים, גם ברצועה. הוראות הפתיחה באש לגבי אותם אזורים הן אותן הוראות פתיחה באש שקיימות בצה"ל. בכל אירוע שיש מוות בלתי טבעי, נפתחת חקירת מצ"ח. גם באירועים אלו נפתחו חקירות, וממצאי החקירות הועברו לפרקליטות."

גם ארגון "בצלם" גבה עדות על אירוע זה – "נסיבות מותם של פארס טאלב סלאם אל-חומראן, בן 15 ו-11 חודשים, מספר זהות 90077141, תושב ח'אן יונס, ומאהר נעים עבד אל-רזק אל-מג'יידה, בן 8 (יליד 85'), מתגורר בח'אן יונס, שנהרגו בתאריך 20.3.93 בח'אן יונס". העדות נגבתה על ידי סוהא עראף בתאריך 1.4.93 בח'אן יונס.

עדותו של מוחמד עבד אל-ראוף מוחמד כולאב, ת"ז 957350531, תושב ח'אן יונס:

"בתאריך 20.3.93, בסביבות השעה 15:30 אחר הצהריים הייתי בדרך למשרדי הנמצא ברחוב אל-בחר (אני עובד כעיתונאי והמשרד הוא שלי). המשרד נמצא בבית רב קומות ואני עמדתי בפתח הבניין למטה. לפתע ראיתי ארבעה ג'יפים צבאיים שהגיעו מהצד המזרחי של רחוב אל-בחר ונעצרו ליד הבנין בו עמדתי. הם באו לקחת את החיילים שעמדו על גג אותו בניין. החיילים ירדו מהג'יפים. חלק מהחיילים פנו לצד המערבי של הרחוב, שם נמצאה עוד תצפית של חיילים על גג בניין.

"באותה שעה היה שקט ברחוב. הילד מאהר חצה את הכביש. חייל שנמצא במרחק של כ-50 מטר ממנו ירה לכיוונו ירייה אחת. אני עמדתי במרחק של כשלושה מטרים ממאהר. הכדור פגע באזור ליבו של מאהר והוא נפל על הכביש. נכנסתי להלם. בחור אחד ניגש אליו לראות מה קרה לו וכאשר התכופף לעברו ירו החיילים לכיוונו והוא נפל על גופתו של מאהר (לאחר מכן נודע לי שהיה זה פארס). שניהם שכבו באמצע הכביש. לאחר כמה דקות עברה במקום מכונית ולקחה את שתי הגופות לבית החולים נאסר. החיילים עזבו את המקום לאחר כחמש דקות."

נבקשך למסור לנו את הפרטים הבאים:

  1. מה היו ממצאי החקירה של אירועי 20.3.1993 בח'אן יונס?
  2. מי ירה את הכדור שהרג את מאהר אל-מג'יידה?
  3. מי ירה את הצרור שפגע בפארס אל-חומראן וגרם למותו?
  4. מי היה מפקד הכוח שפעל באותה עת בח'אן יונס, ומדוע לא דאג לתת עזרה ראשונה לנפגעים ולפנותם לבית חולים?
  5. מי היה אלוף הפיקוד שבאחריותו בוצעה הפעולה?
  6. מי היה מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה בעת האירוע?
  7. מי היה מפקד היחידה שחייליה פעלו בח'אן יונס?
  8. האם הועמד מישהו לדין על העבירות שבוצעו לכאורה באותו אירוע, ואם כן נע, על איזה סעיף נאשמו ומה היה פסק הדין?

רצח שבוי בדרום לבנון

ב-14 בפברואר 1993 הופיעה בעיתון "חדשות" כתבה מאת אהרן קליין ובה תיאור של אירוע המעורר חשד לביצוע הפרה חמורה של אמנת ז'נבה הרביעית, סעיף 3 (1) (א). החייל אבי ליג'י, תושב חולון, מתאר שם פעולה שבוצעה בדרום לבנון:

"היינו כוח החילוץ של הנח"ל, נכנסנו לסריקות בשטח אחרי המחבלים, והבאנו שבוי שחטף שלושה כדורים בתחת. מצאנו עוד שני מחבלים, אחד היה גוסס, אז עשינו לו וידוי הריגה."

המילה וידוי, כידוע לך, היא שיבוש של המילה "וידוא" (ההדגשות שלנו).

מהתיאור הזה עולה חשד כי החייל אבי ליג'י וחבריו ליחידה רצחו לוחם פצוע שהוצא מכלל פעולה. למסקנה זו הגיע גם העיתונאי ב. מיכאל, שכתב במאמר במוסף "הארץ" (12.3.1993): "כמעט חודש מאז סיפר חייל לעיתונאי כיצד הוא וחבריו הורגים שבועיים פצועים ומתעללים בגוויות... איש לא בדק, לא שאל, לא חקר."

נבקשך למסור לנו את הפרטים הבאים:

  1. אם נערכה חקירה בנסיבות מותו של אותו פצוע, ואם כן, מה היו ממצאיה?
  2. מה שמות החיילים, מלבד אבי ליג'י, שירו באותו פצוע?
  3. האם הועמד אבי ליג'י, או מי מחבריו, או מי ממפקדיו, לדין בגין אותו רצח לכאורה?
  4. מי היה מפקדו הישיר של החייל אבי ליג'י בעת ביצוע הפעולה?
  5. מי היה מפקד הגיזרה שבה פעלו ליג'י וחבריו?
  6. מי היה אלוף הפיקוד שבאחריותו בוצעה הפעולה?
  7. מה שמו ולאומיותו של הפצוע שנרצח לכאורה על ידי ליג'י וחבריו?

אם יתברר מתשובותיך כי ממשלת ישראל לא עמדה במקרה זה בהתחייבותה כאמור בסעיף 146 של אמנת ז'נבה הרביעית, בכוונתנו לדווח על הפרה חמורה זו של האמנה למדינות החתומות עליה, כדי שיפעלו לפי חובתן כאמור באמנה למען העמדתם לדין של האחראים לביצוע העבירות.

האירגון הסוציאליסטי בישראל – מצפן

תל אביב-יפו, 5.9.1993

*

עדכון:

ב-19 בספטמבר 1993, שבועיים לאחר משלוח המכתב, נכתבה התשובה הבאה על נייר מכתבים של הלשכה לפניות ותלונות הציבור במשרד הביטחון:

לכבוד

האירגון הסוציאליסטי בישראל – מצפן

ת"ד 28061

תל אביב 61280

 

אדונים נכבדים,

הנדון: אמנת ג'נבה

נתבקשנו לאשר בזה קבלת מכתבכם מיום 5.9.93 אל כבוד ראש הממשלה ושר הביטחון.

בברכה,

א' ברק

אחראית לפניות הפרט

[תשובה נוספת לא התקבלה]