ארכיון המסמכים

מכתבי תמיכה של מצפן אל פועלי הנמל בפיראוס ובמלבורן, שהודיעו על סירובם לפרוק ולהעמיס אוניות ישראליות במחאה על הפלישה הישראלית ללבנון. הודעה לעיתונות, 16.7.1982

מאה אלף איש הפגינו בשבועיים האחרונים נגד המלחמה בלבנון ובעד הידברות עם העם הפלסטיני; אלפי חיילים הביעו את מחאתם על השקרים, ההרס וההרג שהביאה איתה המלחמה, ותבעו את פיטורי השר שרון.

על מכונת המלחמה האדירה של ישראל מופקד עתה בריון אלים, נבער מדעת, שקרן מועד; אדם שאין לו חזון ואין לו עקרונות; אדם שאין לו נאמנות כלשהי, לא לעם ולא למדינה, לא למעמד ולא לשכבה, לא למצע ולא למפלגה. רק לעצמו! מהו, אם כן, הכוח המניע אותו? תאוות שררה ורצון לצבור כוח.

ממשלת בגין-שרון לא נרתעת מהפצת שקרים גלויים במסווה של דיווח נאמן על הנעשה בלבנון. למשל, "ארבעים הקילומטרים" המהוללים, שאיש אינו יודע איפה הם נגמרים; או "כל משימות צה"ל הושלמו", ובכל זאת הלחימה עדיין נמשכת; וכך גם ההכרזות שצה"ל נעצר "בפרברי ביירות"...

600,000 בני אדם נותרו ללא קורת גג בלבנון, על-פי דיווחים ראשונים של הצלב האדום הבינלאומי. ראש הממשלה: "כל מה שנעשה, נעשה על-פי החלטת הממשלה...".

טוענים שההתנקשות בחיי השגריר הולידה את המלחמה ושוכחים כי המלחמה, שנועדה להתנקש בחייו של עם שלם, נהגתה ותוכננה בישראל הרבה לפני כן.

אנו מאשימים - 12 ביוני 1982; מודעה, "העולם הזה", 30.6.1982

על כמה מן האירועים המפורטים במודעה לא היה כל דיווח בכלי התקשורת הישראליים. זו מדיניות, לא "חריגים".

מימצאים של סקר דעת-קהל ראשון בגדה המערבית (2775 נשאלים): רוב גדול תומך בארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף) ומאמין שנסיגת ישראל מן הגדה והרצועה תושג רק בכוח.

רשימת 20 ההרוגים שנורו על־ידי הצבא והמתנחלים מאז 20 במארס 1982. ישעיהו ליבוביץ: "הרציחה היא פעולה מחוייבת המציאות בשלטון כיבוש על עם אחר".

שתי הפגנות ציינו ב-1982 את ה-1 במאי בישראל, שתיהן היו הפגנות רמייה: אחת ציונית, השניה סטליניסטית.

למה לא צעדנו ב-1 במאי - מודעה, "העולם הזה" 11.5.1982

המספריים שבהם גוזר "קולונל כץ" את העיתונים הפלסטיניים, מופעלים על-פי תקנות ההגנה לשעת חירום משנת 1945, שראשי היישוב היהודי בארץ ראו בהן "טרוריזם בגושפנקה רשמית", "שרירות לב ללא כל פיקוח משפטי".

אומרים שפינוי ימית היה "טראומה לאומית", משהו על סף מלחמת אחים. מספרים שהיו "מחזות קורעי לב", "מפגן של אהבת עם לארצו". בלוף גדול ואחיזת עיניים.

גילוי-דעת זה נוסח על ידי מרכז "מצפן", אך לאחר הדפסתו הביעו כמה חברות וחברים התנגדות להפיצו. לדעתם, גילוי הדעת התמקד מדי בהצדקת העמדות של "מצפן", בבחינת "טפיחה עצמית על השכם", ובניגוח עמדות שגויות של שותפים פוטנציאליים למאבק - מה שאינו עשוי לשכנע, ועלול אף להרחיק. גילוי-הדעת הופץ לפיכך רק למשתתפי הפגנות 1 במאי 1982, ואחר כך נגנז למעשה.

הפוליטיקה שלכם מגואלת בדם חפים מפשע! הטבח האחרון שערכתם בלבנון מגלה שוב את הפרצוף המכוער של המדיניות שלכם. את הלחץ והתסכול של פינוי ימית אתם פורקים במטעני פצצות על אנשים, נשים וילדים.

אם לא יקום הכוח – פנימי או חיצוני, מקומי או עולמי – שיעצור בעד בגין-שרון-שמיר, תיפתח בפניהם הדרך כדי לממש את "הפתרון הסופי" שלהם: להגלות ולגרש מאות אלפי פלסטינים מבתיהם ומארצם, כדי ליצור "ארץ-ישראל נקיה מערבים".