להלן הנוסחים המלאים של פסקי הדין בתביעת לשון הרע של עודד פילבסקי ממצפן נגד מאמן הכדורגל ואיש השב"כ לשעבר דוד שווייצר. שופטת בית משפט השלום דפנה אבניאלי פסקה נגד פילבסקי; בית המשפט המחוזי שדן בערעור של פילבסקי פסק לטובתו וביטל את פסק הדין שלה.
בית משפט השלום בתל אביב-יפו
ת.א 69492/93
תאריך 25/06/95
התובע: עודד פילבסקי
נגד
הנתבע: דוד שווייצר
פסק דין
הרקע העובדתי
- התובע הוא חבר באירגון הסוציאליסטי לישראל – הידוע בשם "מצפן" – מיום היווסדו ונמנה על מייסדיו. כמו כן ערך את עיתון התנועה במשך 21 שנים, ולדבריו הוא מזוהה עם האירגון.
- הנתבע הוא מאמן כדורגל.
- נשוא התביעה הוא ראיון ארוך, למעלה מ-2,000 מילים, שפורסמו בעיתון "תל אביב" ביום ה-16 לאפריל 93 (ת/1).
טענות התובע מתייחסות לקטע קצר, בו נשאל הנתבע:
"אתה מאמין שקבוצה קיקיונית כמו 'מצפן' יכולה לסכן את המדינה"?
ובעקבותיה השיב הנתבע:
"הו-הו, הו-הו, השמאלנים האלה סיפקו את כל המידע למוסקבה ומשם היו מעבירים אותו למדינות ערב. אנשים כאלה היה צריך לחסל". - הכתבה עוסקת ברובה בתפקידו של הנתבע כמאמן כדורגל, וכן בקבוצות השונות אשר שיחקו תחת שרביטו כמאמן. כל זאת לקראת פרישתו הצפויה מתפקיד זה.
- לפני שאכנס לפרטי הטענות אומר מראש, כי אפילו אם יש בדברים שפורסמו משום לשון הרע כנגד התובע, היתה לתובע זכות לדרוש מהנתבע לחזור בו מדבריו, או לפרסם התנצלות.
- התובע אכן דרש התנצלות על הפרסום, אך כרך זאת בתשלום כספי של 100,000 ש"ח. דרישתו זו הושבה ריקם, ומכאן תביעתו.
- התובע, מר עודד פילבסקי, אינו מוזכר בכתבה, לא בדברי הנתבע ולא בראיון עצמו.
- התובע אינו תובע בשם "מצפן", אלא באופן אישי, ובעדותו ציין כי מעולם לא עבד באירגון מצפן (עמ' 4 שורה 13 לפרוטוקול).
טיעוני הצדדים
- הנתבע טען בכתב הגנתו כי הדברים לא כוונו לתנועת "מצפן", או לתובע, אלא נאמרו בקשר למר אודי אדיב, אשר הורשע בריגול נגד מדינת ישראל.
- ב"כ הנתבע האריך בציטוטים מספרו של Gatley
Libel and Slender (להלן: "גטלי") ומכאן מסקנתו כי אין לתובע עילת תביעה. - בסיכומי התובע משיב בא כוחו לטענת הנתבע, לגבי העדר עילה, תוך ציטוט העדה הספרדית בירושלים ואח' נ' יעקב ארנון ואח', פד"י לב (2) 183, שם נקבע כי לשון הרע המתייחסת לכל אחד מחברי גוף, או קבוצה, נותנת לכל אחד מהם עילה לתובענה אזרחית.
- דין והלכה הם כי עילת תביעה היא מכלול העובדות אשר הדין מכיר בהם כמקימות לתובע זכות לקבלת הסעד. פרסום הראיון בעיתון ככזה, עונה על הגדרת סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע (להלן: "החוק")' ודי בכך כדי להקים עילת תביעה לתובע.
- טענת העדר העילה לא הועלתה במהלך קדם המשפט, וב"כ הנתבע בחר להעלותה לראשונה, במסגרת סיכומיו. בע"א 504/86 מ.ל.ר.נ אלקטרוניקה נ' מדינת ישראל פד"י מג (3) 579, 584, נקבע:
"….ככלל חייב כל בעל דין לדעת כי אי השמעת טענה בקדם משפט סותמת את הגולל על טענה זו".
כאמור גם לגופו של עניין, ולאור הוראות סעיף 2 וסעיף 4 לחוק, אין מקום לקבל את טענת הנתבע כי לתובע לא קמה עילת תביעה ודין התביעה להימחק על הסף.
עדויות הצדדים
- התובע [פילבסקי] נשאל במהלך עדותו על קשרים שהיו לו או למצפן עם רוסיה, והקפיד להכחיש מכל וכל קיומם של קשרים כאלה (עמ' 5,6).
- התובע ציין כי מצפן היא קבוצה קטנה, והוא ידוע בציבור כמי שמזוהה עמה, שכן מדובר באירגון גלוי ולא באירגון חשאי.
- הנתבע [שווייצר] העיד כי עבד בשב"כ במשך 20 שנה, במהלכן השתתף בחיפושים שנערכו במצפן אחרי חומר תעמולה, שהועבר לרוסיה באמצעים שונים, לרבות באמצעות אנשים (ר' בפרוטוקול עמ' 6 שורה 23). לדבריו, היה ברור לו שאנשי מצפן שיתפו פעולה עם הרוסים, או עם המפלגה הקומוניסטית.
לטענתו, בשיחתו עם העיתונאי עורך הראיון, כשאמר את המילה "לחסל" התכוון לאודי אדיב, שריגל לטובת סוריה, והכוונה המשתמעת "בלחסל" היתה שיש להוציא את הגורמים המחבלים בביטחון המדינה אל מחוץ לחוק. לדבריו לא התכוון לקרוא לחיסולו הפיזי של מישהו, אלא לחיסול העיתון או המפלגה (עמ' 8 שורה 28). - עוד אמר הנתבע כי לא הכיר את התובע, או את שמו, מתוך עבודתו בשירות, ודבריו כוונו כלפי אודי אדיב, שהיה מוכר לו כאחד מחברי מצפן, בעת שעבד בשירות.
האם יש בפרסום משום לשון הרע כלפי התובע
- ענייננו המיידי הוא לא בדיקת הנקרא, ענייננו הוא בתחום המשפט, והנושא העומד להכרעה איננו אם יפה הביטוי או האם בלתי ראוי הוא. השאלה העומדת לדיון היא, האם הביטוי עבר את גבול המותר, כדי להיפסל מבחינה משפטית, דהיינו – האם עלול הביטוי לפגוע בשמו הטוב של התובע, במשרתו, או במשלח ידו, או שיש בו כדי לבזותו או להשפילו בעיני הבריות (סעיף 1 לחוק).
- התובע [פילבסקי] לא הוכיח כי ניתן לקשור את הדברים המופיעים בעיתון ישירות עמו, וכי יש בהם משום הוצאת דיבתו רעה והפיכתו מטרה לשנאה, השפלה וביזוי. אינני מקבלת טענת התובע כי בדברים שפורסמו יש כדי להציגו בציבור כמרגל ובוגד (סעיף 13 לסיכומיו). התובע ציין כי אירגון מצפן ממשיך לפעול, העיתון אותו ערך חדל להופיע לפני שנים, ועבודתו כעמיל מכס החל משנת 1969 לא נפגעה.
- המבחן שנקבע בפסיקה, בשאלה האם פרסום פלוני עלול להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור, לא קובע מה חושב התובע המרגיש עצמו נפגע, אלא קובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר הכלולים באותו פרסום.
ר' ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן פד"י לט (4) 734, 740. - בשוותינו עיקרים אלה לנגד עינינו, נראה כי בנסיבות העניין, ולאור דברי התובע כי: "אף פעם לא עבדתי במצפן" (עמ' 4 שורה 13 לפרוטוקול), הרי האיזון הנכון בין חרות הביטוי, ובין איסור לשון הרע, גם אם לא קויים כהלכתו, לא נפגע כלל.
ר' ע"א 732/74 הוצאת עיתון הארץ נ' חברת חשמל פד"י לא (2) 284:
"ההגנה על הבעת דעה גם אינה נשללת בגלל אופיה הביקורתי החריף או נעדר האובייקטיביות, והפרסום אינו מאבד בשל כך מסבירותו. נוסח דברים שאינו לטעמו של איש מתון ושקול, אינו הופך את הפרסום בשל כך לבלתי סביר. אין בימ"ש יכול לכפות טעמו והגיונו על המפרסם, אלא עליו להותיר מקום להבעת דעות תקיפות". - ב"כ התובע, בסיפא לסיכומיו, הביא בפני ביהמ"ש דוגמאות לגובה הפיצויים שנפסקו, במקרים שונים. נאמר אך זאת, בכל הדוגמאות הללו צוין מפורש שמו של התובע, ואי אפשר היה לטעות בזיהויו עם הפרסום הפוגע, ואף נקבע חד משמעית כי הפרסום מהווה לשון הרע כמשמעותו בחוק.
- בנוסף נטען ע"י התובע, כי משום היות הנתבע מאמן כדורגל מפורסם, יש להאשמותיו משקל רב יותר. אין מחלוקת באשר להיות הנתבע בר סמכא בענייני כדורגל, אך הניסיון ליחס לדעותיו, בעניינים שהשתיקה יפה להם, משקל, אין לו על מה שיסמוך.
- לאור כל האמור לעיל דין התביעה להידחות. התובע [פילבסקי] ישלם לנתבע [שווייצר] הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן והודע היום 25.06.95 בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לצדדים.
דפנה אבניאלי, שופטת
[עודד פילבסקי עירער על פסק הדין הזה, ובית המשפט המחוזי שדן בערעור פסק לטובתו. ראו מאמר על הפרשה. להלן: פסק הדין בערעור]
_ _ _ _
בית המשפט המחוזי בת"א-יפו
ע.א. 1332/95
4/12/96
בפני הרכב השופטים:
א. משאלי, אב"ד
ד"ר א. גרוניס, שופט
א. חיות, שופטת
המערער: עודד פילבסקי
נגד
המשיב: דוד שווייצר
נוכחים:
המערער ובא כוחו, עו"ד [אלי] סעדון
ב"כ המשיב, עו"ד [רחל] ערקובי
פרוטוקול
ב"כ הצדדים: אנו מקבלים את הצעת בית המשפט לפיה יתקבל הערעור ופסק הדין שניתן בבית המשפט קמא יבוטל.
המשיב יתנצל בנוסח שיקבע בית המשפט ואנו מוסרים לבית המשפט לפסוק את ההוצאות בערעור.
עו"ד ערקובי: מרשי [שווייצר] מביע את צערו אל הדברים שאמר בראיון שפורסם בעיתון "תל אביב", ביום .4.93, ומתנצל לפני כל מי שעלול היה להיפגע מדברים אלה.
פסק דין
אנו מאשרים את ההסכמה שהושגה בין הצדדים כמפורט בפרטיכל הדיון לעיל, בו נרשמה, כמוסכם, התנצלותו של המשיב.
על פי המוסכם מתבטל בזה פסק דינו של בית המשפט קמא וכל אשר שילם המערער [פילבסקי] למשיב [שווייצר] על פי פסד הדין, יוחזר לו.
אנו מעמידים את הוצאות הערעור על סך 2,000 ש"ח שישולמו ע"י המשיב למערער.
הערבות הבנקאית תוחזר.
ניתן והודע היום 4/12/96, בנוכחות הצדדים.
א. משאלי, שופט, אב"ד
ד"ר א. גרוניס, שופט
א. חיות, שופטת