על הפלישה לאפגניסטן ועל הדחתו של סעדיה מרציאנו
גילוי דעת של מרכז "מצפן", 25 בינואר 1980: פורסם כמודעה בתשלום בגיליון מס' 2214 של "העולם הזה", ובגיליון מס' 88 של "מצפן", אביב 1980.
גילוי דעת של מרכז "מצפן", 25 בינואר 1980: פורסם כמודעה בתשלום בגיליון מס' 2214 של "העולם הזה", ובגיליון מס' 88 של "מצפן", אביב 1980.
נציג אש"ף בפאריס בהלוויית איש "מצפן": "אלי לבל היה ידיד העם הפלסטיני" – הודעה לעיתונות, 13 באוקטובר 1979
למען דיור אנושי לכל! – מודעה של מרכז "מצפן", פורסמה ב"העולם הזה", 25 בספטמבר 1979
מכתבים למערכת "במרחב": דובר רק"ח טוען כי שינוי בעמדת מצפן הביא להסכמת מפלגתו לשתף את הארגון בהפגנת ה-1 במאי; אמירה גלבלום משיבה בשם מרכז מצפן: התפנית אינה בעמדת מצפן, אלא בעמדת רק"ח.
המתקפה הישראלית המתמשכת נגד העם הערבי הפלסטיני בלבנון חושפת את העובדה שמדיניות הממשלה פירושה מלחמה בלתי פוסקת, ושמדיניות זו חוסמת כל דרך לשלום עם הפלסטינים והעולם הערבי.
מודעה של מרכז "מצפן", פורסמה ב"העולם הזה", 15 באוגוסט 1979
מודעה לקראת ההפגנה הראשונה בישראל למען זכויות הומואים ולסביות (נעימים ונעמות)
מיהו יהודי מאת אייזיק דויטשר; ארבעה נאומי פועלים, 1 במאי 1892, וילנה: פאניה לוין-רזניק, ילנה גלפאנד, אברהם מרדכי (מוטל) מייזל, ראובן גרשובסקי; היהודי הלא-יהודי מאת אייזיק דויטשר; נגד הציונות – גילוי דעת של האירגון הסוציאליסטי בישראל ("מצפן")
לנאומים המובאים כאן נועד ערך מיוחד, כיוון שהשמיעו אותם פועלים יהודים-רוסים. לראשונה מאז התהוות התנועה המהפכנית הרוסית, מנתקים יהודים-פועלים ברוסיה, במודע ובתוקף, את כל קשריהם עם המסורות וההשקפות צרות האופק של הלאום היהודי כדי להיצמד אל צבא הפועלים הבינלאומי הגדול, הלוחם לשחרור מעמד הפועלים בפרט, והעם הסובל בכלל.
קומץ קטן זה של עשירים הוא כאין וכאפס לעומת המוני העם העניים; לא יקשה עלינו לנצחם, אם יבינו כל הפועלים מה הם האינטרסים שלהם וישתפו עצמם במאבק. בל ירפה כישלון ראשון את ידינו. מותר לנו לבטוח בניצחוננו, כי לנו הכוח.
אל לנו לשכוח ששאלת האשה איננה שאלה נפרדת, אלא היא חלק מהשאלה הסוציאלית הגדולה. נתבונן עד כמה נכון הדבר. אנו סבורים כי לשחרור האשה די בכך שלא תהא תלויה בגבר מהבחינה החומרית. אך האומנם די בכך?
גם אנו היהודים, "הנתינים הרוסיים", מוותרים על חגינו שלנו ועל דמיונות שאין בהם ברכה לחברה האנושית; אנו מצטרפים אל שורות הסוציאליסטים והננו דוגלים בחגם, משום שתכליתו לכרות עד היסוד את עמודי העולם הישן, שבו כאילו שואבים במשאבות את תמצית דמו של מעמד העניים, ולכונן על חורבותיו עולם של שלום לכל.
אנו היהודים, אל לנו ליפול ברוחנו ולהתבייש בהשתייכותנו ל"גזע היהודי הבזוי". לא היתה בעולם אומה שדמתה לאומה היהודית ביכולתה למות בגבורה כזאת למען אמונתה. אף אנו, בני הדור הצעיר, הבה ניקח לדוגמה את אבות-אבותינו ונגלה את גבורתנו במאבק לשחרור האנושות.
היהודים שבשורותינו מייצגים בעמדתם האנטי-ציונית את מיטב הלכי הרוח והמסורות הדמוקרטיות והמהפכניות שקנו אחיזה בקרב ההמונים היהודיים בעולם. הערבים שבשורותינו מייצגים בעמדתם האנטי-ציונית לא רק את שאיפות ההמונים הערביים לשחרור לאומי וחברתי אלא גם את מיטב הלכי הרוח ומסורות הסובלנות מהם נהנו היהודים ששכנו בקרב העמים הערביים.
מכתב למערכת "הארץ", 30 במאי 1979. תרגום המכתב לערבית התפרסם בגיליון מס' 88 של "מצפן", אביב 1980.
"מגילת זכויות האדם של המשטר הבורגני" - נדפס כמודעה מטעם "מרכז אזורי של אזרחי-עולם במזרח-הים-התיכון", וצורף לגיליון מס' 86-85, פברואר-מרץ 1979
אל העם היהודי בארץ ומחוצה לה, מאת עארף עבד אל-ראזק: כרוז שהופץ בספטמבר 1938 בעברית, בחתימת אחד ממפקדי הכוחות הפלסטיניים שלחמו נגד הבריטים במרד הערבי 1939-1936: "שקר הוא כי כוונתנו לזרוק אתכם הימה או שנתנהג איתכם כפי שמתנהגים באירופה". הודפס כעבור 40 שנה ב"מצפן".
הכרם ברחוב דיזנגוף - תל אביב, כידוע, "נבנתה על חולות"... בעל מגרש בדיזנגוף נזכר בעברו החקלאי (הערבי) של הרחוב התל אביבי.
יבוטלו צווי הריתוק לסטודנטים הערבים! – מודעה של מצפן ב"מעריב", 9 בפברואר 1979
גילוי-דעת נגד הקריאות לגירוש הערבים שהושמעו מפי דוד שיפמן, אורה שם-אור, מאיר הר-ציון, מאיר כהנא, בנימין פלד ומשה דיין.