זהו רעיון גאוני להוציא גרסה דיגיטלית של "מדריך ג'דעון" ולתת לציבור הרחב לדפדף בו. זה לא סתם מדריך, ראיתי אותו קודם בסרט "נכנסתי פעם לגן" אבל שם הוא הוצג בקצרה. כשדפדפתי בו הייתי המומה, זהו נכס היסטורי נדיר ויקר ערך, ניתן ללמוד ממנו הרבה על התקופה ההיא, על התרבות המשגשגת שהייתה אז, וחשוב מכל על אורח החיים המשותפים, חופש התנועה ואווירת הפיוס שרווחה בין מדינות האזור ותושביהן.
התערוכה המרכזית הבינלאומית של הביאנלה בוונציה מציגה השנה, 2026, עבודות של 110 אמנים ובהן המיצב "בין נהר לבין ים" של איש הקולנוע הישראלי אבי מוגרבי. המיצב מבוסס בחלקו על סרטו "פעם נכנסתי לגן" (2012, בהשתתפות חבר "מצפן" עלי אל-אזהרי) ובייחוד על "דליל ג'דעון" (מדריך גדעון) מ-1938; ובחלקו על עיון במדריך עסקים דיגיטלי של עזה מעודכן ל-2023. ה"דליל" נסרק ומתפרסם במלואו (878 עמ', בערבית ובצרפתית) באתר "מצפן"
את זכותו הטבעית, או את יכולתו לשקול בדעתו דרך חירות ולחרוץ משפט על כל דבר ודבר, אין בידי שום אדם להעביר לאחר, ואף אי אפשר להכריחו לכך.
כך נמנעה השיבה לספוריה: מסמכים היסטוריים
עינת ויצמן: היה כנראה הרבה יותר קל והגיוני להפקה הזאת לקחת ארבעה-חמישה שחקנים מקצועיים ולסגור עניין. אבל במציאות הפוליטית הנוכחית הרגשתי שאנחנו צריכים מצפן. מאז התפרקות האירגון לא קם שום אירגון דומה בארץ. לא באומץ לומר את הדברים בצורה כזאת, לא בהקרבה ובטח לא בבלגן התקשורתי שהיה סביבם.
ישראל פוטרמן מת מסרטן הריאות ב-1 במרץ 2023, בגיל 85. הוא עבד שנים רבות בחברת החשמל, והיה המקור למידע שהוביל לפרסום כתבת תחקיר בעיתון "חדשות" (19.11.93), על החשיפה לאסבסט של מאות עובדים בתחנות הכוח של החברה, שרבים מהם חלו בסרטן ריאות.
מקבץ קישורים אל מאמרים בנוגע לזכויות הנשים שהתפרסמו בעיתוני מצפן בין השנים 1972 ל-1983.
כוח שוטרים מוגבר שמנה כ-400 שוטרים חבושי קסדות וחמושים באלות ומגינים, נעזר בתותח מים כדי לפזר מפגינים מתנועת הפנתרים השחורים וממצפן
שיר שפורסם במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", 4 בדצמבר 2015.
לזכר עודד (עודיק) פילבסקי, ממייסדי מצפן, שמת באפריל 2011 בגיל 79
לזכר דב ש"ס, חבר מצפן שמת בסוף אוקטובר 2006 בגיל 81
מכתב למערכת "הארץ": איש לא מינה את א.ב. יהושע לכהן כאפיפיור יהודי-ציוני ולהכריז מי ואיזהו היהודי האמיתי השלם. היהודים בעולם הינם חלקים בלתי נפרדים מן האומות שבתוכן הם חיים, והם רשאים להרגיש שזהותם היהודית תלויה אך ורק בהם ובהכרעתם העצמית.
מצפן תומך בקריאתה של החברה האזרחית הפלסטינית לחרם, משיכת השקעות והטלת עיצומים על ישראל, יולי 2005
הביקורת על ספרו של אהוד עין-גיל "תחנות בדרך חצרמוות", מאת אמוץ גלעדי, התפרסמה במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", 9.3.2004. "לצד יצירות כגון 'הדרך לעין חרוד' של עמוס קינן, הרומאן של עין-גיל הוא הריאקציה האולטימטיבית למדיניות הכוח הישראלית".
חשיפת מוסף "הארץ": חיילי צה"ל לכדו נערה בדווית ב-12 באוגוסט 1949, כלאו אותה בבסיסם במשלט נירים, ובהשראתו הישירה של מפקד המחלקה החליטו בהצבעה לאנוס אותה. אחרי שרחצו אותה וגזזו את שערה הם אנסו אותה בזה אחר זה, ואחר כך רצחו אותה בהוראת מפקדם וקברו את גופתה ליד המשלט.
בלב שדות חקלאיים, מאת מינה צמח – זיכרונות הילדות של הסוקרת והסטטיסטיקאית מתל אביב של שנות ה-40, התפרסמו בשבועון "העיר", 20 בספטמבר 2001
כאשר אני רואה אשה נאנסת תוקעת את אצבעותיה, או אפילו מספריים, בעיניו של האנס, אולי אגיד בקול רפה "הגזמת", אבל בה בעת יהיה לי ברור מעל לכל ספק מי האנס ומי הנאנסת. המתנחלים בגדה לא כפו את רצונם על הממשלות. הם שותפים מלאים לאונס הקולקטיבי שישראל מבצעת בשלושה מיליוני אנשים, מהם מיליון וחצי ילדים.
בשנת 2000 יזמו ארבעה מחברי מצפן קול קורא לחרם סלקטיבי ולסנקציות על ישראל. אחרי שהטקסט נכתב ונתמך על ידי 31 משתתפים, הוא פורסם באפריל 2001 באתר אינטרנט בשם "מצפון".
תרגום מתוך חוברת בערבית לזכר פריד פרח, שיצאה לאור במלאת ארבעים יום למותו.
שיר שכתב מרדכי ואנונו בכלא בשנת 1987. הודפס על השער האחורי של הספר "ואנונו והפצצה", בהוצאת הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי", 1998.