עודד פילבסקי

34 ועדים קיבלו החלטה משותפת לתבוע 15 אחוז תוספת שכר, אך עוד לא נקטו באמצעים האירגוניים הנחוצים להצלחת המאבק להגשמת התביעה.

קברניטי הציונות הסכימו לכל הכתבה אימפריאליסטית אם זו נראתה להם כעשויה לקדם את ענייניהם, וכל נבזות ביחס לערבים מצאה מיד כיסוי אידיאולוגי מתאים.

עונשים כבדים לעצורי הפגנת הפועלים בכיכר עלית בפברואר 1962; הנאשמים לא נתקפו פיק ברכיים כתוצאה מפסק הדין.

הערות ביקורתיות על מודל של סוציאליזם בישראל שהוצג בגיליון קודם.

כיצד עשויים להיראות פניה של המדינה במשטר סוציאליסטי-דמוקרטי.

פניית עורך "מצפן" אל הקוראים במלאת שנה להופעת הירחון.

שביתת פועלי "צימרון" ושביתת הדוורים היו תגובות ישירות ומיידיות על ניסיונות מצד המעבידים להתעלל בפועל יחיד. בשני המקרים הפועלים ניצחו במאבקם.

91 אלף פועלים נפגעו ב-1962 בתאונות עבודה, 85 מהן הסתיימו במוות. מספר התאונות נמצא בעלייה מתמדת.

פועלי אמקור החליטו בצורה דמוקרטית לפתוח במאבק מקצועי, אך עסקני ההסתדרות איימו כי אם לא ישובו לעבודה, יועמדו חברי הוועד שלהם לדין משמעתי.

הגידול העצום ברווחי החברות התעשייתיות מחייב את האיגוד המקצועי לפתוח במאבק על העלאת שכר.

ועדי עובדים תובעים קיום בחירות לאיגוד המקצועי.

תוספת היוקר משולמת רק על עלייה של 3 אחוזים ומעלה; השנה עלה המדד ב-2.7 אחוז והפועלים יצטרכו לספוג את העלייה במלואה.

התפתחותה המואצת של "מדינת הרווחה" במערב היא גם תגובה לאיום המהפכה הסוציאליסטית.

עשרות ועדים מגוש דן, המייצגים אלפי פועלים, קמו במאורגן להגיש לשובתים את מלוא העזרה.

בתהלוכת 1 במאי צעדו בתל אביב נציגי מפלגות ותנועות נוער, אך לא איגוד מקצועי אחד וכמעט אף פועל של ממש.

מול דרכם של מורדי גטו ורשה עמדה שתיקת ההנהגה הציונית, מחוץ לאירופה הכבושה ובתוכה, בדמותם של הקסטנרים.

הרעיון של סיפור יציאת מצרים, כאילו אין דור המדבר מוכשר לחיי חרות, אינו עומד במבחן המציאות.

שביתת 120 פועלי "פרומין" מלמדת, כי ציבור פועלים מלוכד ומאורגן יכול לנחול הישגים גם בניגוד לעמדת ההסתדרות.

במפעל "תעל" בחרו הפועלים לוועד את נאמני מאבקם, ופסלו את מומלצי מפא"י.

אין צורך להפוך את הארץ לגן עדן של מתעשרים כדי לפתחה, והטפות המוסר של אשכול לפועלים רק חושפות את מי הוא בעצם משרת.