גיליון-21: אוגוסט-ספטמבר 1964 (8 עמ’ עברית בלבד)
שביתה עקרונית באשדוד – פילב (עודד פילבסקי)
שביתת הרעב של מפוטרי חברת החשמל באשדוד הסתיימה בהכרת ההנהלה בזכותם לעבודה קבועה בחברה.
מאבק תוספת היוקר – ע. ארנון
בזכות הבחירות להסתדרות לא קוצצה כל תוספת היוקר. השכירים צריכים להבין כי ביטול תוספת היוקר לא יבטל את היוקר, זו דמגוגיה של המעסיקים.
ליכוד השכירים – ש.ל.
במקום לתמוך בשביתת פועלי התברואה בתל אביב, גינתה אותם מועצת הפועלים וקראה להם לשוב לעבודה. שוב מתברר כי לשכירים אין ייצוג.
"אפליה, דיכוי, רדיפות" – אל-ארד
הנוסח המלא של התזכיר ששלחה תנועת אל-ארד לאו"ם, אשר עמד במרכז סערה ציבורית ושולחיו הואשמו בבגידה: הערבים בישראל הם קורבנות של אפליה גזענית ונתונים למימשל צבאי.
אל-ארד ואנחנו – ס. מאיר (מאיר סמורודינסקי)
תנועת אל-ארד רואה עצמה כחלק מהתנועה הלאומית הערבית החותרת לאיחוד ולסוציאליזם, אך אנשיה מתנערים מתפקידם לשנות את המשטר בישראל בברית עם יהודים בעלי מטרות דומות.
המשבר האמריקני – ישראל מור (משה מחובר)
ארצות-הברית היא חלוצת המהפכה הטכנולוגית החדשה, אך בה בעת היא מדינה שיש לה קולוניה פנימית – 20 מיליון השחורים. בסן פרנסיסקו מעניק אספסוף פרוע, הקרוי "הוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית", את כרטיס המועמדות לנשיאות – למיליונר הקרתני מאריזונה, ידידן של כנופיות הקו-קלוקס-קלאן. הפרשנים שהתייחסו אל בארי גולדווטר בזלזול סלחני כבר לא מזלזלים בו. האיש הזה עלול להיות הדייר הבא של הבית הלבן.
מותו של מנהיג – י. כפיר (ירמיהו קפלן)
פלמירו טוליאטי, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, היה חסיד של סטאלין, אבל בהמשך קרא להפסקת ההגמוניה של ברית המועצות בתנועה הקומוניסטית ופיתח תיאוריה של מעבר בדרך שלווה מקפיטליזם לסוציאליזם.
מלחמת השחרור בווייטנאם
מבחינה צבאית הוכרעה למעשה המערכה בדרום וייטנאם לטובת צבא השחרור (וייטקונג); במקום להיכנס למשא ומתן, בארצות הברית חושבים שישנו את התמונה על ידי מתקפה כוללת נגד צפון וייטנאם.
מדד היוקר עלה ב-4.7%: תשולם תוספת היוקר! – ועדי פועלים
גילוי דעת בחתימת 65 ועדי עובדים מגוש דן : אפשר להפר את מזימת המעבידים לבטל את תוספת היוקר.