שני המאורעות הבולטים ביותר בתחום האיגוד המקצועי שאירעו בין "מצפן" ל"מצפן" היו ללא ספק שביתת פועלי "צימרון" ושביתת הדוורים בתל אביב. בשני המקרים היו אלו תגובות ישירות ומיידיות על ניסיונות מצד המעבידים להתעלל בפועל בודד.
"צימרון" הוא מפעל די גדול בענף הטקסטיל, המעסיק 350 פועלים. אחת הפועלות, שהיתה בחודש השביעי להריונה וסבלה מאנמיה, נזקקה לעבודה קלה יותר, עבודה בישיבה. הרופא התעשייתי המליץ על כך במפורש. במחסן המפעל מועסקות ממילא כ-40 פועלות בישיבה ולשם מוזמנות מדי פעם פועלות נוספות מן הלשכה לפי צורכי העבודה. כלומר, ההנהלה מסוגלת היתה בנקל לפתור את הבעיה. היתה מסוגלת – אמרנו – אבל לא רצתה! המנהל בפועל של המפעל סרב בתוקף ולא נענה לתביעות חוזרות ונשנות בנדון מצד ועד הפועלים. ההנהלה כולה התייצבה כמובן מאחוריו להגנת יוקרתו המפוקפקת. לא רק זאת אלא אף זאת – המנהל הציב את אותה פועלת לעבודה יותר קשה מאשר כרגיל – לטיאטוא חצר המפעל תחת קרני השמש הלוהטות.
הוועד הבין יפה את תפקידו ונקט מיד בפעולה: כונסה אסיפה כללית של הפועלים בה הוחלט לפתוח בשביתה כללית מיד עד להעברת הפועלת לעבודה מתאימה בישיבה. אותו בונץ עלוב נפש – מזכיר האיגוד המקצועי במועצת פועלי בני ברק, כהנא, התייצב כמובן לימין ההנהלה ודרש מן הפועלים לחזור מיד לעבודה. אותו עסקן אף זמם לתפוס שני ברווזים בשק אחד: לשבור את השביתה ולמגר את ועד הפועלים אשר אינו לרוחה של צמרת ההסתדרות כבר מזה זמן ממושך. חטאו ופשעו של הוועד היו – השתתפותו הפעילה באירגון הוועדים מגוש דן והיותם של כמה מחבריו בעלי השקפות פוליטיות שמאליות מדי.
גם ב"צימרון" ניסו להפעיל את השוט המפורסם: אין נושאים ונותנים עם שובתים, אלא רק אחר חזרתם לעבודה. פועלי "צימרון" ציפצפו, ובצדק, על האיומים שהוטחו לעומתם. אחרי שלושה ימי שביתה חזרו לעבודה כשתביעתם באה על סיפוקה המלא.
שביתת הדוורים
דבר דומה אירע בדואר תל אביב. דוור שקם ממיטת חוליו כוון על ידי הרופא לעבודה קלה יותר לתקופת מה עד שישוב לאיתנו. הנהלת הדואר סירבה לקבל את המלצת הרופא ורצתה לכפות על העובד "חופשה" לפרק זמן ממושך. ועד הדוורים הזהיר את ההנהלה כי סירובה יגרום לפרוץ סכסוך עבודה במקום. אך אותה הנהלת הורגלה בעבר לא לייחס חשיבות מרובה להזהרות הוועד בשל הישענותה הקבועה על הצמרת המושחתת של האיגוד המקצועי. מסתבר כי הפעם עשתה הנהלת הדואר מקח טעות. הספיקה שביתה של חצי יום כדי לאלץ את הנהלת הדואר לשבץ את הדוור המחלים בעבודה יותר קלה.
