עודד פילבסקי

סכנת המלחמה האטומית אינה סיבה לעצור בעד המהפכה החברתית, ולהשתעבד לעוצמה הגרעינית האמריקנית.

מי שבונה את עתיד ישראל על דוקטרינה האומרת כי הנחשלות תשלוט לנצח בחברה הערבית, עשוי רק להמיט חורבן עלינו.

במדינה שבנויה על שאיבה בלתי פוסקת של משאבים מחו"ל, מועלה על נס להטוטן השנור. ממשלת ישראל אינה ממשלה של חייטים אלא של מטליאי טלאים.

במלאת 30 שנה להפיכה הפאשיסטית, הלקח ברור - הומניזם ריאליסטי יכול להיות רק הומניזם לוחם, יש להיזהר מפני יסודות ורודים המעמידים פני אדומים, ואין תחליף לחשיבותה של סולידריות בינלאומית של כוחות הקידמה.

צביעותם של המפגינים נגד ביקורו של אדנאואר.

בהסברה הציונית החדישה אפשר לשמוע על הצורך בעלייה המונית לשם ביסוס ביטחון המדינה (כולל או לא כולל כיבוש שטחים נוספים), ומצד שני על הצורך במדינה ובהרחבתה לשם קליטת העלייה ההמונית.

על אף הצהרתו של משה סנה בכנסת, כי אם כבר דת אז הדת היהודית היא המתקדמת ביותר, הרי הדת היהודית, בתפיסת עולמה, היא לאומנית, גזענית ובלתי סובלנית לחלוטין.

צ'ה גווארה עזב את קובה כדי להילחם למען הסוציאליזם בארץ אחרת, ובכך בא להזכיר לנו כי המהפכה הסוציאליסטית אינה יודעת גבולות לאומיים.

האסון הוא בכך שאף אחד משני הצדדים במק"י אינו מעז להתייצב בשתי רגליים על הבסיס המעמדי. זהו ויכוח בין שתי גישות לאומיות, שאחת נראית מהפכנית יותר רק משום שהתנועה הלאומית הערבית זורמת בכיוון כללי אנטי-אימפריאליסטי, ואילו הציונות צועדת בכיוון ההפוך.

מכתב גלוי מאת מפגין שנעצר על כביש עכו-צפת והורשע בכניסה לשטח סגור. עילת ההפגנה: הפקעת אדמות הכפרים בענה ודיר אל-אסד כדי להקים עליהן את העיר כרמיאל.

התגייסותם של אנשי שמאל למאבקו של אשכול נגד בן גוריון הולידה את התביעה המוזרה לשים קץ לפרשה, ולהמשיך בהסתרת העובדות על העסק הביש משנת 1954.

בסיס המחלוקת במק"י אינו ויכוח על מהות הסוציאליזם המהפכני, אלא פירוש שונה של המדיניות הסובייטית במזרח התיכון.

כדי שישראל תוכל להשתלב במזרח התיכון היא חייבת להשתנות שינוי מהפכני, וקודם כל לבטל את אופיה הציוני.

האינטרנציונל הראשון קם כתוצאה מהאבחנה כי המאבק בין מעמד הפועלים לבין ההון הוא בינלאומי במהותו, והדבר נכון אף יותר עכשיו.

שביתת הרעב של מפוטרי חברת החשמל באשדוד הסתיימה בהכרת ההנהלה בזכותם לעבודה קבועה בחברה.

כל הטריקים שממציאה הממשלה כדי לצמצם למינימום את תוספת היוקר.

נגד ההצעות לבוררות חובה, או מוסכמת, שנועדו לסייע להסתדרות לבלום את מאבקי העובדים.

הישגה של הרשימה הבלתי תלויה בבחירות לאירגון האחיות היא איתות לדרך שבה צריכים הפועלים ללכת בבחירות להסתדרות.

העובדה שאת שביתת פועלי "עלית" הנהיג חבר ועד העובדים הנבחר, הר-זהב, שהוא איש "חרות", אפשרה להסתדרות לצאת נגדו במסע "אנטי-פאשיסטי". כשרותו של הוועד לייצג את פועלי "עלית" גדולה פי אלף מכשרותם של ראשי ההסתדרות לייצג את ציבור הפועלים בישראל.

האם רק פרזיטים מקצועיים מסוגלים לנהל מוסדות פועליים? האם אין הפועלים עצמם מסוגלים ליצור מוסדות יותר דמוקרטיים, שיילחמו ויגנו על האינטרסים שלהם?