מכתב למערכת: תגובה על מאמרו של ק. יהודה על המהפכה התרבותית בסין

אני אחד מקוראי "מצפן", גם אוהד של הירחון מאז הופעתו. תמיד הבנתי ש"מצפן" זו תנועה או קבוצה של מרכסיסטים לא דוגמאטיים. זאת אומרת שכל אחד יכול להביע דעתו לפי הבנתו. אני רוצה לנסות אם זה אמנם נכון. הנני כותב מכתב זה למערכת, כביקורת שלילית על אחד המאמרים שהופיע בגיליון האחרון.

ראשית, רצוני לציין, שעל אף שאנשי האינטרנציונל הרביעי עומדים לימין הסוציאליזם, יש אצלם גישה שלילית בכל מה שנוגע למחנה הסוציאליסטי או למפלגות הקומוניסטיות, שאינם שייכים לאינטרנציונל הרביעי. בשל גישתם הסובייקטיבית מוליך אותם האנטי-סטליניזם למסקנות הרחוקות מן המציאות.

ניקח את המאמר בגיליון "מצפן" מס' 32, על המהפכה התרבותית בסין, מאת ק. יהודה. המחבר טוען שיש מאבק פנימי שם, בין שלוש קבוצות בהנהגה. אחת הסיבות, לדעתו, למאבק היא סכנת התקפה או פלישה של ארצות הברית לסין. נניח שאני מקבל את ניתוחו של ק. יהודה, כיצד זה מופיעה בסוף המאמר קבוצה רביעית שבה צריך לתמוך, לדעת המחבר. קבוצה זו מוגדרת על ידו כ"צעירים מהפכנים". נאמר שיש כמה מאות צעירים מהפכנים ראויים לתמיכה בסין, הכלואים לדברי המחבר, בבתי סוהר – האם זה סביר שמהפכן צריך לתמוך דווקא בהם נוכח סכנת התקפה אמריקאית על סין?

אין זה ריאליסטי, לפי דעתי, להתעלם מתנועה ממשית ולתמוך בתנועה הקיימת רק בדמיון (שמא אותם מהפכנים צעירים מייצגים את האינטרנציונל הרביעי הנאבק בסין נגד כל הקבוצות הסטליניסטיות?).

אני מתפלא שק. יהודה שולל את המהפכה התרבותית. קראתי מספיק ביצירות ל. טרוצקי ואני מאמין שאם היה חי היה הראשון לברך על המהפכה התרבותית. באוטוביוגרפיה שלו: "חיי", הוא מספר על המפלגה הסוציאליסטית האוסטרית שמנהיגיה היו אינטלקטואלים מבחוץ ובורגנים מבפנים. גם בישראל, רוב החברים היהודים בתנועה הקומוניסטית נמנים על המעמד הבורגני והביאו עמם למפלגה כל מיני דעות ומנהגים בורגניים, שגרמו לתוצאות לא טובות. הרבה חברים ערבים במפלגה הקומוניסטית מקיימים פולחן דתי, העומד בסתירה למרכסיזם.

כל אחד שמכיר את תנאי המזרח הרחוק יודע, שאנשים שם הם מסורתיים מאוד, וכן בעלי נטיות פטריארכליות. יש להניח שאנשים רבים נכנסו למפלגה הקומוניסטית בסין, ותפסו בה עמדות חשובות, מבלי להבין את עקרונות המטריאליזם המרכסיסטי.

במקום לשלול את המהפכה התרבותית הייתי מסתכל על זה בצורה דיאלקטית. אני מסכים שיש בה גם תופעות שליליות והבולטת שבהן: פולחן האישיות המוגזם של מאו – אבל ביסודה מונחת גישה חיובית. מרכסיסט מהפכן צריך לתמוך בה.

בסופו של דבר התיאוריה של מאו צה טונג על הדרך לשלום ולסוציאליזם, קרובה יותר לעקרון המהפכה המתמדת ואילו מתנגדי מאו דוגלים למעשה בעמדה של סוציאליזם בארץ אחת.

אם חברי "מצפן" קוראים לעצמם מרכסיסטים מהפכנים, הם היו תומכים במאו ולא בתנועה שקיימת רק בדמיון. זה נראה לי יותר ריאליסטי.

הערת העורך

"מצפן" אינו מבטא את דעת האינטרנציונל הרביעי. עמדת ק. יהודה [יהודה קופפרמן] אינה מייצגת בהכרח את הארגון, או את מערכת העיתון. אני, למשל, חלוק על ק. יהודה בכמה נקודות כשם שאיני מסכים עם כל מלה במכתבו של הח' רובין.

ככל שמתבררים העניינים, מסתבר כי המאבק בסין יונק מסתירות שהעלתה המציאות של המהפכה הסוציאליסטית בסין.

עם ההתרוממות מן הנחשלות האגררית אל הקידמה התעשייתית, צומחת ועולה שכבה טכנוקראטית-מינהלית. מאו ואנשיו חוששים מפני התפתחות ביורוקרטית-מנוונת, כפי שהיה הדבר בתקופות מסוימות בברית המועצות; והם יצאו למאבק.

אנו עדים למאבק עז, כשהכוחות שקולים ברבים מן המקרים. אף לא אחד מן הכוחות הנאבקים אינו מתייצב על בסיס אנטי-סוציאליסטי. יציאת המאבק מחדרי חדרים אל החוץ – היא תופעה חיובית לטווח הארוך, על אף שהיא גורמת עוגמת נפש למהפכנים רבים בעולם בשל גילויים שליליים חמורים של "המהפכה התרבותית".

אני סבור כי דווקא כניסת המוני אנשים למאבק תוביל, בסופו של חשבון, לפיתוח מחשבה יוצרת, בלתי דוגמאטית; ולכינון מימסד סוציאליסטי-דמוקרטי ממין חדש שימנע השתלטות ביורוקרטיה, כדוגמת זו של סטלין, בסין.