ראיון עם כתב "מעריב", גבריאל שטרסמן, שפירסם כתבה על מצפן תחת הכותרת "יהודים בשירות הפתח", בעת ביקורה של גולדה מאיר בבריטניה; ושיחה עם כתב ג'רוזלם פוסט, ארי רט.

בועז עברון האשים את חבר "מצפן" משה מחובר בתמיכה בהתקפת "החזית העממית לשחרור פלסטין" על מטוס "אל על" באתונה; ברית הריאקציה הישראלית-גרמנית.

הפגנה מול הכנסת נגד הכיבוש; רק 100 אזרחים נענו לקריאת מצפן להפגין "הלאה הכיבוש", בלי "אבל", בלי "בתנאי", בלי "אם".

כנציג העובדים לא יישב בבתי הדין נציג נבחר של "שובתים פראיים" אלא נציג ההסתדרות, הזרוע המדכאת של השלטון.

אלימות, שביתות שבת, השתלטות על מבנים, נשיאת נשק חם בקמפוסים.

התשובה הממשלתית להתחזקות המאבק הפועלי - הסלמה בפעולות צה"ל בגזרת תעלת סואץ וצעדים לקראת מלחמה חדשה.

מנהיגי ההסתדרות וחברי הממשלה פוחדים. הם פוחדים שאזרחי ישראל יבינו כי מי שמשקר בענייני הפועלים משקר בכל המדיניות שהוא מנהל. הם הבטיחו לנו שלום – ונתנו לנו שפיכות דמים. הבטיחו לנו חיים של כבוד – ואנחנו אוכלים קדחת. מה אפשר לעשות?

עסקני ההסתדרות, מנהיגי מפלגות הפועלים וראשי השלטון – אלה המתיימרים להיות נציגי הפועלים ומעבידיהם גם יחד – עשו יד אחת במטרה לשבור את שביתת הדוורים הצודקת, ועל ידי כך לשתק את תביעות הפועל בישראל, לסתום לו את הפה ולקשור את ידיו.

מששומעים את ראשי ההסתדרות והממשלה, אפשר לחשוב כי הדוורים, המקבלים את המשכורות הנמוכות ביותר במשק הממשלתי, החליטו לפתע להרוס את משק המדינה.

לאחר שבשלושה מוסדות חינוך תיכוניים בירושלים על ועדי הכיתה להזמין לשיעור מחנך את אנשי "מצפן" – נשאלת השאלה: האם המורים חוששים שעשר או שתים-עשרה שנות חינוך לאומני יתמוטטו בשיעור אחד?

חיים או מוות? – קריאה להפגנה ביום השנה השני לכיבוש, מאי-יוני 1969

העניינים מתחילים להתבהר - ההסתדרות אויבת הפועלים, מאי 1969

כרוז של מצפן למשתתפי סימפוזיון שכינסה מערכת "ניו אאוטלוק" בתמיכת משרד החוץ, 1 באפריל 1969.

הפגנת מחאה של מצפן מול שגרירות ארצות הברית בתל אביב נגד המלחמה המזוהמת בווייטנאם.