גיליון-55: אוגוסט-ספטמבר 1970 (16 עמ’ עברית בלבד)

מכתב של סגן צ., שלא התפרסם, ומכתב של עבוד יוסף על עמדת רק"ח ביחס לאימפריאליזם האמריקאי במזרח התיכון.

חברת מהגרים, חברת מתנחלים, חברה בעלת זכויות יתר, שבה ההרכב המעמדי חופף במידה רבה להרכב העדתי והמעמד השליט מורכב מביורוקרטיה של השמאל הציוני כשותף הבכיר והבורגנות בתפקיד השותף הזוטר.

רק"ח מתעלמת מהמאבק הפוליטי והמזוין של התנועה הפלסטינית, ומקבלת את הגדרת מועצת הביטחון לשאלה הפלסטינית כ"בעיית פליטים".

קטע מתורגם מהפרק "קדמת אסיה", מתוך הספר "גיאוגרפיה אוניברסלית חדשה", שיצא בפאריס ב-1884.

ירידת מספר הנרשמים למוסדות הצבאיים-אוניברסיטאיים בארצות הברית וההתקפות עליהם בקמפוסים הן ביטוי להתנגדות הגוברת למלחמת וייטנאם.

לטובת מי מתנהלת המדיניות הכלכלית בישראל, ואת מי היא משרתת באמת.

הבורגנות הדרום אמריקאית איננה מסוגלת ללכת בעקבות הבורגנות הצרפתית בימי המהפכה, משום שאיננה תוצרת של התפתחות כלכלית, מדינית ורעיונית עצמאית. היא תלויה ברמ"ח איבריה באימפריאליזם, ונעדרת יוזמה, הון ועניין במהפכה.

בתנועה הקומוניסטית זה היה מכשיר מצוין לסתימת פיות.

קטעים מראיון ב"מיליטנט" עם אריה בובר, חבר מצפן: השאלה הממשית ליהודים בישראל היא – כיצד הם עתידים להתקיים כמיעוט קטן במזרח תיכון ערבי עצום.

אנחנו מלאי תחושת גאווה לאומית, ודווקא בגלל זה אנו שונאים באופן מיוחד את העבדות שלנו, כשבעלי קרקעות הנעזרים בקפיטליסטים מדריכים אותנו במלחמה שתכליתה לחנוק את פולין ואת אוקראינה, ולדכא את התנועה הדמוקרטית בפרס ובסין.

לדוגלים בפעולות ראוותניות מציע לנין עבודה מייגעת וארוכה בעיצוב התודעה המעמדית המהפכנית. לא פצצות, אלא עיתון, לא "תחי המהפכה", אלא סיסמאות המסוגלות לומר משהו לפרולטריון.