מלחמת אוקטובר 1973 ותוצאותיה: התערערה אגדת הכוח הציוני הבלתי מנוצח (המאמר נכתב ב-4 בנובמבר 1973).

זוהי הפעם הראשונה שעמדה אנטי-ציונית עקבית מוצגת לפני ההמונים, הפלשתינאים והיהודים, כאלטרנטיבה.

תרגום כתבה מ"אל-חורייה" הלבנוני, המדווחת על דיון שנערך בלבנון בהשתתפות 5,000 בני אדם, ובו הסביר נאיף חוואתמה, מראשי החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, את העמדה שעל הפלסטינים לנקוט לנוכח המצב החדש: לא לעמדה סרבנית, כן להקמת שלטון לאומי על כל כברת אדמה מן השטחים הפלסטיניים שממנה תיסוג ישראל.

הפעילות המדינית הקדחתנית משכיחה מהישראלים את העובדה שהם זקוקים לשלום עם העמים הערביים ולא עם הבית הלבן.

הסדר שבמסגרתו תקום מדינה פלסטינית בגדה וברצועה אינו עתיד להבטיח שקט בשטחים, ובוודאי לא יפתור שום בעיה חברתית.

עמדת התנועה הציונית כלפי הצלת יהודים מגרמניה ומארצות אירופה שנכבשו על ידי הנאצים, והתנגדותה הפעילה להגירת יהודים לכל מקום שאינו פלשתינה.

המצב בפולין בעקבות ההתקוממות של 1970/71: בעת השביתה הכללית בשצ'צ'ין נטלו פועלי העיר בידיהם את השלטון בה, והביורוקרטיה נאלצה לסגת במידה מסוימת – נסיגה ראשונה שבאה בלחץ מאבק מעמד הפועלים בעצמו ולבדו.

אני מאמין כי הצעד הראשון חייב להיות הכרה הדדית בין שני השותפים. היהודים הישראלים והערבים הפלסטינים חייבים להכיר זה בזה כשני עמים, עם כל הזכויות שיש לעם. הכרה זו צריכה להיות מלווה בהגשמת היישות הערבית הפלסטינית במדינה פלסטינית עצמאית, בעלת זכויות מלאות, כחברה באירגון האומות המאוחדות.

זהו תרגום לעברית של גילוי דעת מאת חוסיין זהואן ומוחמד חרבי, שני סוציאליסטים מהפכנים מאלג'יריה, שהצליחו להימלט מארצם לאחר שנים בכלא ובגלות פנימית תחת צו להגבלת תנועה. גילוי הדעת פורסם בגיליון מס' 1 של כתב העת בערבית "סולטת אלמג'אלס" (שלטון המועצות), ינואר 1974, בצירוף הקדמה של העורכים מוסטפא אל-ח'יאטי ועפיף אל-אח'דר.

"אל מול מפגש השליטים ב'גבולות בטוחים', ייפגשו המהפכנים הערבים והישראלים בפרויקט של שלילת כל הגבולות; כדי שיתמזגו כל אלה שינצחו פעם אחת ולתמיד את אנשי העסקים ואת השוּק, וישיבו לעצמם את כבודם אל מול ההיסטוריה בשלטון המועצות". זהו ציטוט מקריאה של מהפכן ערבי לדו-שיח עם מצפן, שהתפרסמה (בערבית) פעמיים, פעם בינואר 1972 ופעם נוספת בינואר 1974, ומתפרסמת עכשיו כאן לראשונה בעברית, בצירוף הערות והבהרות של עורך אתר מצפן.

ביוני 1973 גזר בית-משפט מחוזי בחיפה על רמי ליבנה 10 (עשר!) שנות מאסר. זהו הנוסח המלא של נאומו בבית המשפט.