"בכל דור ודור קמים עלינו להכחידנו" – משה מחובר וחיים הנגבי
ויכוח עם נתן ילין-מור על מקורותיה של מלחמת 67'; מצד ישראל זו לא היתה מלחמת מגן.
ויכוח עם נתן ילין-מור על מקורותיה של מלחמת 67'; מצד ישראל זו לא היתה מלחמת מגן.
פרק ג' של המכתב הגלוי – המטרה המעמדית של הייצור.
מן העיתונות הישראלית, ספטמבר 1968: הפוגרום נגד ערבים בתחנה המרכזית בתל אביב, התנחלויות חדשות, תוכניות חינוך מגמתיות ומדוע זכה שגריר ישראל בבון בכינוי "חזיר".
המאבק המהפכני דורש תבונה ואומץ, אבל הוא נזקק גם לכסף: הקושי להוציא את מצפן.
גילוי דעת של מצפן נגד פלישת צבאות ברית ורשה לצ'כוסלובקיה.
עבודת הפועלים מהשטחים ו"הפלא הכלכלי" הישראלי: הישראלים מתחילים אט-אט להפוך לגזע של אדונים, ממש כמו עמיתיהם הדרום-אפריקאים.
סארטר מנתח את התנועה המהפכנית בצרפת בראיון לשבועון הגרמני "שפיגל"
אין אנו צריכים לחשוש לבקר את משטרו של נאצר ולא את ברית המועצות.
סיפורם של שרידי קבוצתו של צ'ה גווארה, שהצליחו להימלט מבוליביה לצ'ילה (התפרסם בכתב העת השמאלי האמריקאי "ראמפארטס").
אם דיין מכריז כי ישראל תחזיק בכל השטחים, לא תתן זכויות אזרח לפלסטינים ותמנע מהם הקמת מדינה עצמאית, אין צורך בתריסר הישראלים "המשמיצים את המדינה"; דיין עושה זאת ביתר הצלחה.
גילוי הדעת של מצפן נגד הכיבוש הופץ ככרוז על ידי כמה ארגוני שמאל צרפתיים.
אשמת הפוגרום במזרח ירושלים מוטלת על כל התומכים בהמשך הכיבוש.
כל ויתור, ויהי אף הקטן ביותר, לאידיאולוגיה הלאומנית, מוביל בהכרח להיגררות אחרי תנועות הכיבושים והסיפוחים. או שאתה סוציאליסט או שאתה נאציונאליסט. עוד לא קם הגאון שהצליח לפשר בין השניים. לא במוסקבה ולא בפולין, לא במרחביה ולא במשמר-העמק.
נגד פלישת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה, 24 באוגוסט 1968
ברית המועצות ובנות בריתה הוכיחו שוב, כי אינן מוכנות בשום אופן להשלים עם פגיעה בשלטון הביורוקראטי-דיקטאטורי שהקימו במזרח אירופה.
מהפכת הסטודנטים בצרפת מוכיחה כי המפלגות הקומוניסטיות אינן שייכות למחנה השמאל המהפכני.
חוסר אחריותם של המשטרים הערביים התבטא באיומי המלחמה שלהם כלפי ישראל, בשעה שבידי אף אחד מהם לא היו האמצעים המתאימים להגשימם (חלק ב' של המאמר. חלקו הראשון התפרסם במצפן מס' 42).
(חלקו השני של פרק ב'): מצב המעמד העובד, שכר העבודה וחלוקת התוצר העודף מוכיחים כי בפולין שורר משטר של ניצול מעמדי.
למרות החיכוכים, הציונות נערכת תמיד לצד האימפריאליזם, ונגד השאיפות הלאומיות הערביות.
אלה שנקטו עמדות שמאליות בשאלות בינלאומיות שונות, אך התייצבו להגנת ישראל וקיבלו את גרסת ממשלתה, כי מלחמת יוני 67' היתה "מלחמת קיום".