המאבק המהפכני דורש תבונה ואומץ, אבל הוא נזקק גם לכסף: הקושי להוציא את מצפן.

גילוי דעת של מצפן נגד פלישת צבאות ברית ורשה לצ'כוסלובקיה.

‏סארטר מנתח את התנועה המהפכנית בצרפת בראיון לשבועון הגרמני "שפיגל"

גילוי הדעת של מצפן נגד הכיבוש הופץ ככרוז על ידי כמה ארגוני שמאל צרפתיים.

כל ויתור, ויהי אף הקטן ביותר, לאידיאולוגיה הלאומנית, מוביל בהכרח להיגררות אחרי תנועות הכיבושים והסיפוחים. או שאתה סוציאליסט או שאתה נאציונאליסט. עוד לא קם הגאון שהצליח לפשר בין השניים. לא במוסקבה ולא בפולין, לא במרחביה ולא במשמר-העמק.

נגד פלישת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה, 24 באוגוסט 1968

ברית המועצות ובנות בריתה הוכיחו שוב, כי אינן מוכנות בשום אופן להשלים עם פגיעה בשלטון הביורוקראטי-דיקטאטורי שהקימו במזרח אירופה.

חוסר אחריותם של המשטרים הערביים התבטא באיומי המלחמה שלהם כלפי ישראל, בשעה שבידי אף אחד מהם לא היו האמצעים המתאימים להגשימם (חלק ב' של המאמר. חלקו הראשון התפרסם במצפן מס' 42).

פועלי צרפת קוראים תגר על החברה הקפיטליסטית, על הסדר החברתי המבוסס על הקניין הפרטי; המפלגה הקומוניסטית היא הבלם של הקטר המהפכני.

את שחרורה של פלסטין הכבושה או את שילובם של הפלסטינים בארצות המקלט אפשר להגשים רק באמצעים מהפכניים; אף משטר ערבי, גם הרדיקלי ביותר, לא היה מסוגל להתעלות לרמה מהפכנית שהיתה הכרחית לפתרון הבעיה בכיוון מתקדם (הכותב, ו. סוליימה, הוא מהפכן מצרי הנמצא בגלות בצרפת).