כשהודיעו הדוורים על כוונתם להפר את צווי הריתוק, כתב הרצל רוזנבלום ב"ידיעות אחרונות":
"אין זה צודק לקפח את הפקידים המקופחים ביותר במדינה".
האם נהפך הרצל רוזנבלום לידיד הפועלים?
כמובן שלא.
הרצל רוזנבלום מתחיל לפחד.
בממשלה ובהסתדרות מתחילים לפחד.
הם פוחדים שכל הפועלים ילמדו מהדוורים – ילמדו שלא צווי הריתוק, לא בית המשפט ולא בית הסוהר יכניעו את מאבקי העובדים.
פועלי אשדוד למדו על בשרם כי העיתונות משקרת במזיד, כי ראשי ההסתדרות ואנשי הממשלה משקרים במצח נחושה.
הדוורים לומדים היום כי הבטחות ההסתדרות והממשלה, שאיש לא התכוון לקיימן מעולם, אינן שוות את הנייר עליו נכתבו.
האם גם הבטחותיו של מזכיר ההסתדרות אהרון בקר על העלאת שכר בשנת 1970 יסתיימו בצווי ריתוק ובהושבת פועלים בבתי סוהר?
כל הסימנים מעידים שכן!
כי מנהיגי ההסתדרות וחברי הממשלה פוחדים.
הם פוחדים שאזרחי ישראל יבינו כי מי שמשקר בענייני הפועלים משקר בכל המדיניות שהוא מנהל.
הם הבטיחו לנו שלום – ונתנו לנו שפיכות דמים.
הבטיחו לנו חיים של כבוד – ואנחנו אוכלים קדחת.
מה אפשר לעשות?
- יקימו הדוורים ועד פעולה ארצי לניהול מאבקם!
- יפסיקו ה"מתנדבים" למיניהם לחבל במאבק הדוורים!
לא את הדוורים אלא את ראשי ההסתדרות ואנשי הממשלה יש להושיב בבית סוהר.
האירגון הסוציאליסטי הישראלי – "מצפן"
סניף תל אביב
27.7.1969
_____________
