שיחה עם קסטרו – ק.ס. קארול
תרגום מהשבועון הבריטי "ניו סטייטסמן": "אין אנו מטורפים לחשוב כי אנו יכולים לבנות 'קומוניזם לאומי' שימצא דרך לחיים בצוותא עם ארצות הברית ויחזור וייכנס לשוק האמריקאי".
תרגום מהשבועון הבריטי "ניו סטייטסמן": "אין אנו מטורפים לחשוב כי אנו יכולים לבנות 'קומוניזם לאומי' שימצא דרך לחיים בצוותא עם ארצות הברית ויחזור וייכנס לשוק האמריקאי".
מטרתה היתה התוויית תוכנית של מהפכה סוציאליסטית באמריקה הלטינית, בניגוד לקו הנקוט בידי רוב המפלגות הקומוניסטיות, והמקבל השראה ועידוד ממוסקבה.
כיבוש גורר אחריו שלטון זר; שלטון זר גורר אחריו התנגדות; התנגדות גוררת אחריה דיכוי; דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי; קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע; החזקת השטחים הכבושים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים.
לאחר ההלם הראשוני של הכיבוש, התחילו גילויי תסיסה והתנגדות של האוכלוסיה בשטחים הכבושים, וכבר אפשר לנחש כי בישראל יתעורר ויכוח בין חסידי "היד הרכה" לבין חסידי "היד הקשה".
הגישה הסוציאליסטית לפתרון השאלה הלאומית.
התרגיל שבמהלכו הוכנסו דיין ובגין לממשלה.
אם כי המניע לכיבוש הישראלי לא היה כלכלי, הרי עובדת הכיבוש יצרה מצב שבו ישראל יכולה למלא "באופן טבעי" תפקיד של ארץ המחזיקה בשטח קולוניאלי.
האינטרסים של חברות הנפט הגדולות והשפעתם על מהלך האירועים במזרח התיכון.
ההשוואה בין פשעי המלחמה של הנאצים לבין פשעי המלחמה שמבצעים האמריקנים בוייטנאם.
הבה נפעל יחד כך, שאם ניאלץ לאחוז שוב בנשק, לא ניאלץ להילחם עם נגד עם, אלא קידמה מול ריאקציה, סוציאליזם מול אימפריאליזם, פועלים ואיכרים מול פיאודלים וקפיטליסטים.
רשמי ביקור בצפון וייטנאם, מאת מזכירו האישי של ברטרנד ראסל.
הסבר מאת מערכת "מצפן" על הנסיבות שבהן הוכן הגיליון.
מתוך התחשבות במשמעות הבינלאומית של מלחמת יוני 1967, מתוך התנגדות עקרונית למדיניות הציונית של קביעת עובדות וכפייתן על הערבים, מתוך חרדה לעתיד ישראל בתוך העולם הערבי - אנו סבורים כי חובה היא לקרוא לממשלת ישראל לסגת משטחי הכיבוש ומהניסיון לכפות הסדר בכוח.
הפתרון האמיתי מצריך להפוך את ישראל למדינה נורמלית, לבטל את אופייה הציוני, להתיר לפליטים הפלסטינים לשוב למולדתם, ולתת לפלסטינים אפשרות להחליט בעצמם על עתידם הפוליטי. "ביודענו כי לשליטים הנוכחיים בשני הצדדים אין כוונה לבצע פתרונות אלה, אנו בטוחים כי הסכסוך יימשך"
ההצהרה (שהתפרסמה ב"טיימס" הלונדוני, 8.6.67) נוסחה ונחתמה על ידי נציגי החזית הדמוקרטית הפלסטינית ונציגי מצפן בלונדון יום לפני פרוץ המלחמה: הפתרון חייב לכלול את ביטול אופיה הציוני של ישראל; את שיבת הפליטים שרוצים בכך לשטח ישראל; הסכמה ישראלית להקמת מדינה פלסטינית, אם הפלסטינים ירצו בכך, ונכונות לוויתורים טריטוריאליים למענה; בין אם תקום מדינה פלסטינית, ובין אם יוותרו על הקמתה למען האיחוד, תנהל ישראל החדשה, הלא ציונית, מדיניות של שילוב הישראלים והפלסטינים במדינה פדרלית, לא-לאומית וסוציאליסטית, שתשתתף בתהליך האיחוד הפוליטי והכלכלי של כל המזרח התיכון.
פתרון הבעיה מחייב דה-ציוניזציה של ישראל. מדינת ישראל צריכה לעבור שינוי מהפכני אשר יהפוך אותה ממדינה ציונית (כלומר מדינת יהודי כל העולם) למדינה סוציאליסטית המייצגת את האינטרסים של המוני העם היושבים בה. במיוחד, יבוטל "חוק השבות" המעניק לכל היהודים בעולם את הזכות המוחלטת והאוטומטית להגר לישראל ולהתאזרח בה. מן ההכרח גם לאפשר לכל פליט הרוצה בכך לשוב לישראל, ולקבל בה שיקום כלכלי וחברתי מלא. פתרון אמיתי מחייב גם הכרה בזכות ההגדרה העצמית של האומה העברית.
כל נציונליזם סוציאליסטי, המגן על הקפיטליזם, אימץ לעצמו צורה מצורותיו הוורודות של האחד במאי, כדי ליצור רושם כאילו הוא שומר על הגחלת הסוציאליסטית.
הפסקת פעולות הטרור של הפליטים הפלסטינים לא תבוא כתוצאה מפעולה צבאית, ולו גם המוצלחת ביותר. ישראל חייבת למצוא פתרון פוליטי לסכסוך בינה לבין האומה הפלסטינית וארצות ערב.
יגאל עילם מציע לנטוש את הנחות היסוד הקודמות של הציונות (ריכוז כל היהודים בישראל כפתרון לאנטישמיות), אך לשמור על ישראל כ"מפעלו המדיני של העם היהודי באשר הוא".
צ'ה גווארה, שנעלם ב-14 במרץ 1965, שלח קריאה למהפכה עולמית נגד האימפריאליזם ממקום הימצאו בבוליביה, שם חבר אל כוחות גרילה מקומיים.