צ'כוסלובקיה: שנה אחרי הפלישה
המפלגה הקומוניסטית נתקלת בהתנגדות פסיבית בתוך שורותיה ובציבור בכלל.
המפלגה הקומוניסטית נתקלת בהתנגדות פסיבית בתוך שורותיה ובציבור בכלל.
שאלות היסוד לא הועלו לדיון, אין למה לצפות מהבחירות, להשגת שינוי עדיף לנקוט פעולה פוליטית ישירה.
עמדותיו של "אדון דני" (דניאל רקנטי): "איני מעלה על הדעת הלאמת בנקים כאן. הכיוון היום הפוך. מוכרים לציבור חברות ממשלתיות".
כל עוד יוסיפו דוברי שני העמים בארץ להתכחש לזכויות המדיניות והלאומיות של הזולת, יימשך ההרג. ישראל חייבת להיות הראשונה, ולהשתחרר מן השוביניזם הציוני ומחלומות ההתפשטות וההתנחלות.
כיצד מטפלת העיתונות בשמאל המהפכני, בבריטניה ובישראל.
למה באו 7,000 מתושבי מזרח ירושלים להצביע בעד טדי קולק? וגם: דברי ישעיהו ליבוביץ ערב פסח תשכ"ח, אפריל 1968.
מבחר ציטוטי בחירות, מדברי משה סנה, אורי אבנרי, ישראל אלדד, שלום כהן, מאיר יערי, משה חיים שפירא, מוחמד חאס, יגאל אלון.
מלוכדים במאבק נגד הביורוקרטיה דורשים הסטודנטים את פיתוח הניהול העצמי הפועלי והסוציאליזם, ואת חיסול כל שרידי הניצול ואי-השוויון.
מכתב מאת הצנזור הראשי לעיתונות ורדיו אל מערכת "מצפן", 5 בדצמבר 1969
להקמת ועדת תיאום של פעילי שמאל, מכתב מ"מצפן", נובמבר 1969
הצעה להקמת ועדת תיאום – נובמבר 1969 (העותק המצולם נשלח אל ראובן קמינר, איש שי"ח, והופיע במקור באתר "ארכיון השמאל הישראלי" http://www.israeli-left-archive.org)
הפקעת האדמות הערביות בקרבת גוש עציון אין לה כל ערך "בטחוני", אלא היא פשוט מעשה נישול גס, הוצאת אדמה מידי בעליה הערבים החוקיים כדי להקים עליה מקומות יישוב יהודיים. מעשה זה עומד בניגוד לכבוד ישראל, לחוקי התורה ולחוק הבין־לאומי. זהו מעשה בלתי חוקי, סיפוחיסטי ו"קולוניאליסטי".
שלב חדש והגברת מסע הרדיפות וההפחדה המתנהל נגד חברי מצפן ואוהדי האירגון.
נגד מעצרו של נביל סעד – הודעה לעיתונות, 11 באוקטובר 1969
הוצאה חד פעמית, בעברית ובערבית, בעקבות סירובו של משרד הפנים לתת ל"מצפן" רישיון להוצאת שבועון בשפה הערבית.
בתנאים הקיימים הצבעה בעד רק"ח איננה בשום אופן הצבעת הזדהות עם מפלגה זו ועם מכלול דעותיה. זוהי הצבעת מחאה נגד המדיניות הקיימת. זוהי האפשרות היחידה להצביע נגד הכיבוש, ולו מן הטעם הפשוט: כל שאר המפלגות אפילו לא מדברות ולא מזכירות "כיבוש" ו"שטחים כבושים".
הנוסחה המצטמצמת לעניין הפלסטיני בלבד נובעת מאורח מחשבה רפורמיסטי, המחפש פתרונות חלקיים בתוך המסגרת של התנאים הקיימים באיזור. באופן מעשי ניתנים פתרונות חלקיים למימוש רק על ידי פשרה עם האימפריאליזם והציונות.
מדוע חייבים הפועלים, המהווים את רוב מניינו ובניינו של העם, לקבל ללא ערעור את השיטה הכלכלית-חברתית העושה את אורח חייהם בהווה ואת גורלם בעתיד, כפופים לרצונה השרירותי של כנופיית מיעוט, המחזיקה בהון ובמינהל?
אל משתתפי הכינוס הבינלאומי של משפטנים יהודים – אוגוסט 1969
מכתבים מאת: אריך פריד, דינה הכט, דניאל כהן-בנדיט, חיים הנגבי, מקסים גילן, נתן זהבי, סמיח אל-קאסם, עוזי בורשטיין, עותמאן בראנסי, פאוזי אל-אסמר, רודי דוצ'קה, רן כיסלו, שמעון צבר