ההמונים לא זרמו לישראל מפני שהנחילו מפלה לפאשיזם, אלא מפני שהאחרון עקר את שורשיהם בארצות שבהן חיו קודם. בעולם בלי פאשיזם היתה הציונות נשארת אוטופיה. מה שמונע את האינטגרציה של היהודים בחברות שבתוכן הם חיים זהו הריבוד המעמדי במערב והניוון הביורוקרטי בברית המועצות.
המבצע לסגירת כמה מועדוני ספורט ותרבות בכפרי המשולש, בפיקוד איש הממשל הצבאי שבאבו, נראה כמו פעולה לדיכוי מרידה לאומית.
גילוי דעת נגד צעדי הדיכוי. חתומים: המועדונים לתרבות ולספורט בכפרים טירה, קלנסואה וקרע, הארגון הסוציאליסטי הישראלי (מצפן), הליגה למניעת אפליה בישראל, קבוצת "אל-ארד", תנועת "הכוח השלישי" בישראל.
אחרי ה"הקלות" בממשל הצבאי, חודש של פעולות דיכוי.
האחד במאי נולד מתוך שביתה פראית בשיקגו, ולכן הוא יומם של השובתים, ולא חגם של העסקנים.
בעיות ודרישות יסודיות של הפועלים: מקומות לינה ואוכל אנושיים; תחבורה מאורגנת ומסודרת מהכפר העירה וחזרה; הבטחת התנאים הסוציאליים; הקמת אירגון נבחר על ידי הפועלים.
נסיון הניהול העצמי באלג'יריה מעורר תקווה שהמהפכה האלג'ירית תצליח לבנות סוציאליזם מבלי ליצור "מעמד חדש" של ביורוקרטים.
כתב שירות הידיעות "פרספקטיב מונדיאל" על ההתפתחויות האחרונות של הניהול העצמי במשק האלג'ירי.
מנסחי "המנשר העברי" מכתיבים לערביי פלסטין מה מותר להם ומה אסור להם לעשות בשאלה הלאומית; אסור להם לשאוף למדינה פלסטינית עצמאית או להשתלב באיחוד ערבי כלשהו.
אנשי "הפעולה השמית" מנסים למכור לאינטליגנציה "סוציאליזם חופשי", שהוא תחפושת סוציאליסטית המשרתת את האינטרס של הבורגנות.
גילוי דעת נגד המזימה להרחיק 60 משפחות מאדמתן בגליל.
הישגה של הרשימה הבלתי תלויה בבחירות לאירגון האחיות היא איתות לדרך שבה צריכים הפועלים ללכת בבחירות להסתדרות.
הניסיון לחוקק חוק בוררות חובה הוא ניסיון לחיסול חופש המאבק המקצועי.
ארבעה פוליטיקאים ישראלים (משה דיין, אריה בן-אליעזר, שמעון פרס ומשה כרמל) שותפים לדעה כי גבולותיה הנוכחיים של ישראל אינם גבולות המולדת השלמה, ועוררו את הוויכוח מדוע לא "שוחררה" הארץ כולה.
(נאומו של בוגס, פועל שחור במפעלי "קרייזלר", באסיפה של קוראי הירחון הסוציאליסטי "מונת'לי רוויו"): המהפכה השחורה מנפצת את אגדת הדמוקרטיה, מתחילה לנפץ את האגדה על היות הקפיטליזם השיטה הטובה ביותר האפשרית, והיא תוכיח ללבנים כי נהנו מחופש ואפשרויות רק משום שתמיד נמצא מישהו מתחתם שאפשר היה לנצלו, לא רק בארצות הברית, אלא בכל העולם.
התביעה לבעלות חברתית על אמצעי הייצור אינה הצעה להלאמה טוטאלית או לאנרכיה ביורוקרטית.
המהפכה הטכנולוגית מביאה לשיאים בייצור, אבל גם באבטלה. הקפיטליסט היה מרוצה אילו בענף אחר היו מעלים את השכר ועל ידי כך את הביקוש למוצריו שלו, אבל הוא עצמו מעוניין דווקא שאצלו השכר לא יעלה.
לראשונה בעולם הערבי מתנהל מאבק לשחרור שמונהג בעיקר על ידי האיגודים המקצועיים ומתבסס באופן בלעדי על הפרולטריון.
העובדה שאת שביתת פועלי "עלית" הנהיג חבר ועד העובדים הנבחר, הר-זהב, שהוא איש "חרות", אפשרה להסתדרות לצאת נגדו במסע "אנטי-פאשיסטי". כשרותו של הוועד לייצג את פועלי "עלית" גדולה פי אלף מכשרותם של ראשי ההסתדרות לייצג את ציבור הפועלים בישראל.
האם רק פרזיטים מקצועיים מסוגלים לנהל מוסדות פועליים? האם אין הפועלים עצמם מסוגלים ליצור מוסדות יותר דמוקרטיים, שיילחמו ויגנו על האינטרסים שלהם?