האירגון הסוציאליסטי הישראלי, כמו גופים אחרים בישראל, קיבל לאחרונה טיוטת מצע להסדר בין ישראל וארצות ערב, אשר נוסחה על ידי פעילי ועידת המזרח התיכון של ועדת ה-100 הבריטית בראשות הלורד [ברטראנד] ראסל. אנו מקבלים טיוטה זו ומביאים אותה בפני הקוראים בשלמותה:
טיוטת מצע ערבי ישראלי משותף לפתרון צודק ויציב של בעיית ארץ ישראל והסכסוך הישראלי-ערבי
מזה שנים רבות מהווים בעיית ארץ ישראל והסכסוך הישראלי-ערבי מקור מתמיד של שפיכות-דם, סבל ועוולה; עול כבד על המקורות הכלכליים של המזרח התיכון; אמתלה להתערבות צבאית ותוקפנות של האימפריאליזם; איום בלתי פוסק לשלום העולם.
סכסוך זה אינו שוכך במשך הזמן, אלא להיפך: הולך ונעשה חריף יותר, מסוכן יותר, ככל שמתמשכים סבלותיהם וייסוריהם של הפליטים הפלסטינאים וככל שמתעמקת תהום החשד והאיבה בין ערבים ליהודים.
המנהיגים הישראלים הרשמיים מכריזים שהם נכונים לכרות שלום עם העולם הערבי ושהמכשול היחיד להסדר הוא סירוב הערבים לעשות שלום עם ישראל. אולם מנהיגים ציוניים אלה הבהירו הבהר היטב שהם עצמם אינם נכונים לעשות שום ויתור למען הסדר של שלום. כאשר הם מדברים על "שלום עם הערבים" הם מתכוונים, לאמיתו של דבר, לסידור שלפיו הערבים ישלימו עם ה"סטטוס קוו"; כלומר, הציונים דורשים שהערבים יכירו וישלימו עם ישראל בצורתה הנוכחית, הציונית; שהם יסכימו לקבל את קווי שביתת הנשק של 1949 כגבולות של קבע; שהפליטים הערבים הפלסטינאים יזנחו את זכויותיהם ותקוותיהם לשוב למולדתם.
מצד שני, מנהיגים ערבים רבים (פרט ליוצאים מן הכלל חשובים), מכריזים בגלוי כי הפתרון היחיד לבעיית ארץ ישראל הוא להרוס את ישראל ולשלול מאוכלוסייתה היהודית את הזכות להגדרה עצמית מדינית.
שתי עמדות מנוגדות אלה הן מוטעות באופן עקרוני ומסוכנות עד מאוד למעשה. הן מהוות לא מצעים לפתרון הסכסוך, אלא תוכניות להמשכתו ללא קץ.
הערבים אינם יכולים לקבל, ואף לא יקבלו, את ה"סטטוס קוו" כבסיס הסדר; הערבים הארץ ישראלים לא יזנחו לעולם את זכויותיהם האישיות והלאומיות בארץ ישראל; העולם הערבי אינו יכול לסבול בקרבו מדינה ציונית שמטרתה המוצהרת היא לא לשמש כביטוי הפוליטי של אוכלוסייתה-היא בלבד, אלא כראש גשר, מכשיר פוליטי – ובסופו של דבר בית – של כל יהודי העולם. המשכתו של ה"סטטוס קוו" פירושה המשכתו והעמקתו של הסכסוך הנוכחי והסתכנות בהתמודדות מכרעת העלולה להביא לחורבנה של מדינת ישראל.
אפילו אם איזון כוחות צבאי ימנע התמודדות סופית כזאת, הרי שמדינת ישראל, מבודדת ונצורה, לא תוכל להמשיך להתקיים אלא כמכשיר של האימפריאליזם, מחוזקת על ידי האימפריאליזם ומשמשת לצרכיו – כפי שהוחזקה על ידיו ושימשה לצרכיו עד כה. כך ייחרץ גורלה להיעלם, כפי שגורל האימפריאליזם עצמו נחרץ להיעלם מן המזרח התיכון.
מצד שני, חורבנה של ישראל ושלילת זכותו של העם העברי הישראלי להגדרה עצמית לא יפתרו את הסכסוך הנוכחי אלא ייצרו אותו מחדש במהופך. כל ניסיון ל"פתרון" כזה פירושו לא רק שפיכות דם וייסורים לאין קץ, אלא גם מצב מלחמתי מתמשך ואמתלה נוספת להתערבות אימפריאליסטית.
לפיכך אנו – ערבים כיהודים – סבורים שכל פתרון צודק ויציב המתיישב עם שאיפת האומה הערבית לאחדות על בסיס סוציאליסטי, עם זכותה של האומה העברית הישראלית להגדרה עצמית, ועם זכויותיהם האישיות והלאומיות של ערביי ארץ ישראל, חייב להתבסס על שמונה העקרונות הבאים: –
- ישראל תחדל מהיות מדינה ציונית (דהיינו מדינת כל יהודי העולם) ותהיה למדינת תושביה בלבד. כל החוקים והנוהגים המפלים בין יהודים ללא יהודים – יבוטלו. במיוחד יבוטל חוק השבות, המעניק לכל היהודים בעולם את הזכות המוחלטת והאוטומטית להגר לישראל ולהתאזרח בה. כל בקשת הגירה תוכרע בנפרד ולגופה, ללא שום הפליה על רקע גזעי או דתי.
- לפליטים הערבים הפלסטינאים תינתן הזכות לשוב למולדתם. אלה שיחפצו לשוב לישראל ישולבו בה שילוב מלא מבחינה חברתית, כלכלית ומדינית. אלה שיעדיפו לא לשוב יפוצו פיצוי מספיק על רכושם וסבלם האישי.
- כל "תקנות הביטחון" נגד האוכלוסייה הערבית בישראל – יבוטלו. על כל ההפקעות והנזקים (בקרקעות, ברכוש ובפגיעה אישית) אשר נגרמו בתוקף תקנות וחוקים מיוחדים כאלה יבוא פיצוי מלא.
- ישראל תנהל מדיניות אנטי אימפריאליסטית, תסייע ותשתתף במאבק להקמת איחוד (או פדרציה) סוציאליסטי של ארצות המזרח התיכון.
- מאבק הערבים לאיחוד המבוסס על סוציאליזם ינוהל תוך מגמה ונכונות לשתף גם ישראל בלתי ציונית כחברה באיחוד זה.
- עד להקמת איחוד (או פדרציה) כזה ינהלו מדינות ערב מדיניות של נורמליזציה מלאה ביחסיהן הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים עם ישראל החדשה, הבלתי ציונית. כל הסכסוכים הקיימים ועומדים יוסדרו בדרכי שלום ברוח ידידות ושיתוף פעולה.
- הערבים הפלסטינאים עצמם יחליטו אם וכיצד להפעיל את זכותם להגדרה עצמית. ישראל ומדינות ערב לא ינקטו שום צעד העלול לפגוע או להתערב בהכרעה זו.
- במקרה שהערבים הפלסטינאים יחליטו להקים ישות מדינית נפרדת או מדינה משלהם לפני, ועד להקמת האיחוד (או הפדרציה) הנ"ל, המדינות השולטות עתה על חלקים של הטריטוריה שממערב לנהר הירדן כתוצאה מהסכמי שביתת הנשק של 1949 יעשו תוך הסכם הדדי את הסידורים הטריטוריאליים הדרושים כדי לאפשר הקמת ישות נפרדת או מדינה כזאת.
הננו קוראים לכל הערבים והיהודים שוחרי השלום, וכן לכל האישים והגופים המעוניינים בפתרון צודק ויציב של בעיית ארץ ישראל והסכסוך הישראלי-ערבי להביע את הסכמתם למצע זה ולהיאבק להגשמתו.
