ספר זה הוא למעשה המחקר הראשון על אפליית הערבים בישראל, שנכתב והודפס עוד בתקופת הממשל הצבאי. המחבר, עו"ד סברי ג'רייס, בן הכפר פאסוטה שבגליל העליון, היה פעיל בתנועת "אל-ארד", והיה נתון למעקב ולרדיפות מצד השלטון; בכלל זה נעצר שבע פעמים במעצר מנהלי. בשנת 1970 עזב את ישראל והשתקע בביירות, שם היה פעיל באש"ף, מילא תפקידים שונים במכון למחקרים פלסטיניים, ובין השאר היה ראש המחלקה הישראלית של המכון ולאחר מכן עמד בראשו (פרטים נוספים על אודותיו בערך על שמו בויקיפדיה). לאחר הסכמי אוסלו חזר להתגורר בפאסוטה.
הספר יצא לאור בשנת 1966, וחברי מצפן השתתפו באופן פעיל בהפצתו; הספר מתפרסם באתר מצפן בידיעתו ובאישורו של המחבר.
להלן ההקדמה שכתב ג'רייס בזמן הכנתו של הספר לדפוס, באפריל 1965.
הקדמה
מעמדה של האוכלוסיה הערבית בישראל, המתקרבת ל-300 אלף נפש, שנוי עדיין במחלוקת בין חוגים שונים במדינה. פולמוס מקיף מתנהל זה שנים אודות אוכלוסיה זו, וכל הקשור בה.
במגעי עם יהודים נוכחתי לדעת שמעטים הם היודעים לאמיתותם את הדברים באשר למתרחש בקרב האוכלוסיה הערבית וכל הקשור בה. נראה שהסיבה לכך נעוצה בחוסר מקורות אינפורמציה מהימנים ומוסמכים ובשורה של ידיעות, הודעות ופרשנות שסופקו על ידי מקורות שונים, ובייחוד העיתונות העברית, אשר לא שקפו את הדברים כהווייתם. לכן, אחת המטרות שעמדה לנגד עיני בכתיבת פרקים אלה היתה לספק חומר מבוסס המסתמך על עובדות ומספרים בכל הקשור לאוכלוסיה הערבית, בטרם הבעתי דעה מסוימת, או הסקתי כל מסקנה שהיא.
הקורא ייווכח לדעת שהציטטות והאסמכתאות הכלולות בפרקים אלה הינן על פי רוב חומר רשמי ממקורות עבריים; וזאת לא מפני שחומר אחר אינו בנמצא, או אינו ראוי לשימוש, אלא מאחר ודרך זו, לדעתי, יש בה משום יעילות לליבון הבעיות. במקרים מסוימים הנחתי לאחרים "לעשות את המלאכה" ולדבר במקומי.
פרקים אלה, כפי ששמם מעיד, דנים אך ורק בערבים שנשארו בישראל – לאחר קום המדינה. שאלות הנוגעות לבעיה הערבית־ישראלית בכללותה אינן נדונות כאן, אלא במקרים מועטים ובמידה וזה נחוץ להבהרת עמדות מסוימות, הנוגעות לערביי הארץ. כמו כן אינני מתיימר לטעון שספרי זה מאיר די צרכו את כל שטחי החיים של הערבים בישראל ומכלול בעיותיהם, אם כי ניסיתי כמיטב יכולתי לנגוע בכולם.
הפרק הראשון בספר דן בממשל הצבאי מאחר והנני סבור שאין לעמוד על מהותו של המתרחש בקרב הציבור הערבי בארץ, על אפשרויות הפעולה וההתפתחויות השונות, מבלי לעמוד קודם כל על מהותו של ממשל זה. סיבה נוספת לכך – נפשית: בהיותי שייך לדור ערבי שגדל ו"חונך" על ברכיו של הממשל הצבאי, מן הראוי לפרוע לממשל את ה"חוב".
יצוין שבפרקים מסוימים, ובייחוד בפרק השני, רב הוא החומר המשפטי. רבות התלבטתי אם להשתמש בחומר זה, מאחר ולא התכוונתי לחבר מסמך משפטי, אולם לבסוף נוכחתי לדעת שהשמטת חומר זה תגרע מערך הבנת אותן סוגיות שהן בעיקרן שאלות משפטיות מובהקות, שחובה היא לעמוד על מהותן לפני הדיון בבעיה גופה, כגון בעיית הקרקעות הערביות.
תקוותי היא שהדברים המובאים בזה יתקבלו ברוח טובה, שיהא בה משום תרומה לשינוי פני הדברים בעתיד.
תודתי מובעת בזה לכל אלה שעידודם, עזרתם והערותיהם סייעו לי בהבאת פרקים אלה לדפוס.
חיפה, 10 באפריל 1965