חינוך: מי אשם? – א. קלינסקי
לא הנוער ולא המורים אשמים באדישות ובציניות, אלא המשטר.
לא הנוער ולא המורים אשמים באדישות ובציניות, אלא המשטר.
קשה להילחם בהשפעת הדת על בני האדם, אך המפלגות הדתיות בישראל מסייעות במאבק הזה, בהתעקשותן על הכפייה הדתית.
השביתה היא אחד מכלי הנשק השימושיים והחשובים ביותר של השכירים. צריך ללמוד אותה, לחקור אותה, להשתמש בה ביעילות, בזמן הנכון, בשיטות הנכונות.
במקום לגייס את ההמונים למאבק מעמדי, במקום להעלות את סיסמת ההגדרה העצמית לעם הכורדי, והאיחוד הלאומי לעם הערבי, העדיפו הקומוניסטים לשתף פעולה עם הבורגנות, ודרשו ממשל-בית לכורדים במסגרת רפובליקה עיראקית עצמאית.
הקומוניסטים יצאו הפעם להגן על עצמם בנשק, רק משום שמדיניות החוץ של מנהיגי ההפיכה נגד קאסם סיכנה את מעמדה של ברית-המועצות בעיראק.
שיחה עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו לרגל הצגת מחזהו של נסים אלוני, "הנסיכה האמריקנית", בתיאטרון העונות.
ברגע המכריע של סיטואציה מהפכנית, רעיון מבריק אינו יכול להיאבק על השלטון. עושים זאת חברי ארגון אפורים הנושאים את הרעיון בידיהם.
בן גוריון אינו מצטיין רק במליצות שלום, הוא התמחה גם בהחמצת הזדמנויות למשא ומתן.
אין צורך להפוך את הארץ לגן עדן של מתעשרים כדי לפתחה, והטפות המוסר של אשכול לפועלים רק חושפות את מי הוא בעצם משרת.
הקפאת המסים אינה בשורה לפועלים משום שמשמעותה בעיקר הקפאת מסיהם של העשירים.
ירוחם משל, ראש המחלקה לאיגוד מקצועי בהסתדרות, מתפאר כיצד בכל הזדמנות שצריך לשבור שביתה, קוראים לו.
תנועת החרות החליטה להקים סיעה בהסתדרות לא משום שהיא דואגת לפועלים, אלא משום שהיא חותרת לשלטון במדינה.
הרפורמות החלקיות של קאסם קוממו את חסידי המשטר הישן ולא רכשו לו את תמיכת הפלאחים והפועלים. הצבא הוכיח את עצמו כמשענת קנה רצוץ.
בספר הגיאוגרפיה כתוב על בקעת סכנין הפוריה, אבל כאשר העיתונות רוצה להצדיק את הקמת כרמיאל על אדמות אלו, לפתע הן אדמות בור.
מאות הגיעו לאולם מוגרבי לכינוס מחאה נגד הממשל הצבאי.
הדרך אל השלום הישראלי-ערבי מובילה אל ערביי פלסטין, תוך התנגדות למדיניות הנצחת הסיפוח של חוסיין.
כדי לחולל מהפכה לא די בקיומה של תנועה מהפכנית ובנכונותה להיות הרפתקנית; צריך גם לשכנע המוני אנשים בנחיצותה של המהפכה.
השוחד והשחיתות הפכו למרכיב אופייני של המציאות הישראלית.
הדו-שבועון "אתגר" מעמיד את עניין החוקה כדרישה עיקרית לתיקון פני החברה הישראלית.
לצד הפרלמנט הרגיל,מציע מנדס-פראנס הקמת פרלמנט של ארגונים כלכליים – איגודים מקצועיים, איגודי תעשיינים, איכרים ועוד.