איך להילחם בטרור

פתרון צבאי או פתרון מדיני – אשליה או ריאליזם

אין להתעלם מן העובדה, שהשמדה טוטאלית של העם הערבי "תפתור" את ישראל מבעיית הטרור הערבי. איננו מתכוננים להתווכח עם אנשים התומכים ב"פתרון הסופי". בלי להתייחס כרגע ל"מי צודק" ו"מי לא צודק", מי אשם ומי לא, העובדות בשטח מוכיחות שמנת-חלקם של המוני הפליטים הפלסטינים אינה מצופה בדבש… סבלם הוא רב, והקיצונים שבהם מוכנים לכל פעולה כנקמה על סבל זה.

הפתרון הצבאי המוצע לנו על ידי דוברי הממשלה והימין, טוען לחסל פיזית קיצונים אלה. אם חיסולם כרוך בפגיעה בהמוני פליטים, תוך הפצצות מאסיביות של מחנותיהם, אולי ייהרגו כמה אקטיביסטים, אך עשרות אחרים ישתכנעו להצטרף למאבק המזוין. גם חיסול המנהיגים בטרור-אישי (כמו ב"פעולת ביירות") לא חיסל את הטרור. להיפך, חיסול זה רק העלה את קרנם של מנהיגים נרצחים אלה בעיניהם של הפליטים, ושיכנע רבים אחרים להצטרף למאבק. אפילו "המומחים הגדולים" של הממשלה טוענים שיש צורך בשתי דרכים: הגברת המלחמה האקטיבית בטרור, והגברת אמצעי ההגנה הפאסיביים נגדו. עצם העובדה שמוקם "משמר אזרחי" מוכיחה שאפילו הם אינם מאמינים בחיסול טוטאלי של הטרור, אלא בצמצומו בלבד; אחרת למה "משמר אזרחי"? וכך מחכה לנו עתיד של חיים במבצר, בגטו או במחנה-ריכוז, קיראו לכך בכל שם שתרצו.

טרור אין מחסלים באמצעות טרור נגדי. חייבים לחסל את הסיבות שהצמיחו את הטרור. וכדי לחסל את הסיבות, יש צורך בפתרון מדיני. אין ביטחון בכך שהקמת מדינה פלסטינית ננסית בגדה וברצועה תספק את המוני העם הפלסטיני; אבל מעשי הטרור האחרונים בוצעו מתוך חשש שמא ייחתם הסכם מדיני באזור, שיסתום את הגולל על התוכנית להקמת ישות פלסטינית. פתרון מדיני לבעיה הפלסטינית בנוסח הנ"ל (מדינה בגדה ובעזה) אינו שלב אחרון במאבק נגד הטרור, אבל הוא שלב ראשון במאבק זה.