נגד המזימה
לאחר שישה ימים ושלוש שנים של מלחמה בלתי פוסקת הגיעו המעצמות הגדולות לידי נוסחה משותפת בדבר "הסדר מדיני" באזור. רבים רואים בכך מפנה מכריע ושינוי מהותי במכלול היחסים המדיניים במזרח הערבי כולו. רבים תולים תקוותם בהסדר פוליטי חדש בין ישראל למדינות ערב, ועונים אחריו אמן באמונה ובהתלהבות.
הארגון הסוציאליסטי הישראלי שולל את תוכנית רוג'רס בשל שתי סיבות עיקריות:
- זו תוכנית שבאה להקפיא את המצב הקיים במזרח הערבי, כדי לנסות למנוע את התפתחותה של תנועה מהפכנית המתכוונת לחסל את המשטרים הריאקציוניים ‒ [להתקדם] מעבר לנאצריזם, לעבר הפקעת הנפט ואוצרות הטבע האחרים מידי המונופולים האימפריאליסטיים, לעבר שבירת שלטון המעמדות הפיאודליים והקפיטליסטיים ברחבי המזרח התיכון;
- זו תוכנית המתבססת על שלילת זכויותיו הלאומיות, הפוליטיות והאנושיות של העם הערבי הפלשתינאי.
תוכנית רוג'רס, שאיננה אלא הפירוש האמריקאי להחלטת מועצת הביטחון [242] מ-22.11.1967, באה לשמור על יציבות המשטר הציוני והמשטרים הריאקציוניים בעולם הערבי. לשמור עליהם מפני התנועות הפלשתינאיות הטורפות את הקלפים, המשבשות את היציבות והמתסיסות בלי הרף את האזור כולו. גם הנאצריזם, המקווה להתחזק בעקבות תוכנית זו, כבר פשט את הרגל. הוא מנסה לבנות את עצמו על אוליגרכיה בורגנית מושחתת חדשה ‒ נגד המוני הפועלים והפלאחים, על נייטרליזם בזירה העולמית, תוך משחק דיפלומטי בין המעצמות הגדולות. החברה הערבית לא תיוושע ממשטר זה, שיותר משהוא מקדם, הוא בולם את התקדמותה.
מקח טעות עושים אלה התולים תקוות בתוכנית זו, כאילו היא מסוגלת להוליך לקראת נורמליזציה ביחסי ישראל-ערב, או לשלום בר קיימא בין ישראל והעם הערבי. שלום בר קיימא יתכן רק על בסיס חיסול אופיו הציוני-קולוניאלי של הישוב הישראלי מחד, ושבירת המשטרים הערביים האנטי עממיים מאידך, ותוך שוויון מוחלט בין העם היהודי אשר בישראל ובין העם הערבי הפלשתינאי בכל הנוגע לזכויות הקשורות בטריטוריה של ארץ ישראל-פלסטין. שלום כזה אינו יכול להיות מושג על ידי לחץ של המעצמות, אלא על ידי מאבק עממי להפלת המשטרים הלאומניים בשני המחנות הלאומיים.
מי שלא למד מהניסיון של הסכם בן גוריון-עבדאללה ומהסכמי שביתת הנשק ב-1949, יצטרך להתנסות שוב במהדורה נוספת, פחות ממושכת, של אותה תופעה.
יתכן שהכוחות העומדים מאחורי התוכנית, כולל ברית המועצות והמפלגות הקומוניסטיות הנוהות אחריה, הם גדולים וחזקים דיים כדי לכפותה, אפילו במחיר חיסול היסודות הפלשתינאיים המהפכניים והערביים שלא יקבלוה ‒ חיסול פוליטי ואולי אף חיסול פיזי. אך זאת לדעת: שלום של אמת לא יושג על ידי הסכם בין ממשלות תוך רמיסת זכויותיו של עם שלם. מי שמצפה לרגיעה ממושכת יתאכזב במהרה. הפצע הפלשתינאי לא יירפא אלא בדרך מהפכנית ואנושית, שוות-זכויות לכל עמי המזרח התיכון. גם את התנועה המהפכנית במזרח הערבי, היונקת כוח רציני מהמאבק הפלשתינאי, לא ניתן להקפיא לאורך זמן.
מאז המלחמה התנגדנו לכיבושים, וגם היום אנו תובעים נסיגה ישראלית מיידית, מוחלטת וללא תנאי מכל השטחים שנכבשו ביוני 67', על יסוד העיקרון לפיו עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי.
אנו קוראים את המוני הפועלים, הפלאחים, הנוער והאינטליגנציה בישראל למאבק נגד הציונות והאימפריאליזם.
אנו תומכים במאבק המהפכני המתנהל במחנה הפלשתינאי ובעולם הערבי, נגד המשטר הציוני, נגד האימפריאליזם ונגד המשטרים הריאקציוניים הערביים, למען מהפכה חברתית אשר תבטיח שלום אמת בין ישראל וערב ‒ ללא כובשים ונכבשים; ללא מנשלים ומנושלים; ללא מדכאים ומדוכאים; ללא משפילים ומושפלים.
האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן")
17.8.1970