אילו היה מוצג מחזהו של הוכהוט, "ממלא המקום", בגירסתו הנוכחית ב"הבימה", לפני ביקורו של האפיפיור פאולוס ה-6 בישראל, ספק אם היה ממלא מקומו של כריסטוס, היושב כיום בוותיקן, מכתת את רגליו עד ל"ארץ הקודש" על מנת להשמיע את הערכתו הלא כל כך דיפלומטית בעניין אביו הרוחני – פיוס ה-12.
ויותר מזאת: ייתכן והמוני החסידים השוטים של הכנסייה הקתולית בפאריס, בניו יורק, ברומא ובברלין היו מצטיידים במשקפות תיאטרון, במקום באבנים ובביצים סרוחות, שאותן השליכו לעבר שחקני ההצגה.
מדוע?
מפני שבגירסה הנוכחית של המחזה, כפי שהוא מוצג בתיאטרוננו הלאומי, נעשו מספר השמטות הנוטלות ממנו את כל עוקצו והמסלפות את משמעותו הרעיונית.
"כולם אשמים"
השמטת חלקים חשובים מהמחזה לא נעשתה במקרה. היא נובעת מתפישה מוטעית לחלוטין של משמעות המחזה על ידי הבמאי א. [אברהם] ניניו.
לפי דעתו של ניניו, התכוון הוכהוט להוקיע את שתיקת העולם לנוכח הרצח הסיטוני של היהודים במחנות ההשמדה.
אומר ניניו בראיון עם רפאל בשן ("מעריב" 12.6.64): "המחזה מוצג מתוך אספקט רחב וכולל. אין אנו מטילים סתם את כל כובד האשמה על האפיפיור, איננו עושים אותו מעין שעיר לעזאזל – ושלום על אירופה! אנו אומרים: כולם אשמים – כל עמי אירופה, אלה שרצחו, ואלה ששתקו ועמדו על הדם!"
ומה לאפיפיור בכל אלה? על כך משיב ניניו: "אם תשאל אותי, הרי אני מבין את 'ממלא המקום' כך: האשמה היתה קולקטיבית, אבל על האפיפיור הרועה צאן מרעיתו רובצת אשמה כבדה פי שבעים ושבעה, כי הוא היה חייב לתת את הטון, את האות, את המחאה – ולא נתן" (ההדגשות שלי – י.ד.).
ובכן "כולם אשמים" – גם אלה שפעלו, וגם אלה ששתקו. לכאורה, דברים כדורבנות, קריאת תיגר כלפי עולם ומלואו, אך למעשה דרך נוחה להתחמק מהצבעה על האשם האמיתי (ואמר יפה מי שאמר: "כאשר אומרים 'כולנו אשמים' מבין כל אחד שהאשמה מכוונת לזולת"). זאת ודאי שלא היתה כוונתו של הוכהוט.
יצירות רבות בספרות ובדרמה הוקיעו, בנוסח זה, את שתיקתם של עמי אירופה לנוכח זוועות הנאציזם, אך אף אחת מהן לא עוררה סערה כה נמרצת כמו "ממלא המקום".
כי לא את שתיקתם של "עמי אירופה" מוקיע רולף הוכהוט במחזהו. הוא מוקיע את שתיקתם המחושבת של אלה שכדאי היה להם לשתוק. אלה שעבורם היתה לאימרה "שתיקה בזהב" משמעות מוחשית.
מדוע סערו הרוחות?
אך מדוע בחר הוכהוט הנוצרי להתקיף את היושב על כס האפיפיור דווקא, האם היה הוא הגרוע מכולם? או שמא רצה המחבר להוקיע את פיוס ה-12 אישית?
לא את פיוס אישית ביקש הוכהוט להוקיע. יתר על כן: אין הוא בא להאשים את האפיפיור בכך שמנע בשתיקתו הצלת יהודים. הוכהוט מוקיע את שתיקתה של הכנסייה הקתולית כמוסד והוא מנסה לחשוף את מניעיה של שתיקה זו.
המסקנה שמסיק מחבר המחזה היא מרחיקת לכת לגבי נוצרי מאמין. הוא מגיע למסקנה (באמצעות גיבורו – הכומר ריקרדו) שהכנסייה היא מוסד בעל אינטרסים כלכליים. בתור שכזו אינה יכולה ואינה מסוגלת למלא את יעודה המוסרי. שיקוליהם של ראשי הכנסייה ושל "אביה", היושב על כיסא פטרוס הקדוש, אינם שיקולים מוסריים, אלא תועלתניים. שיקולים לגיטימיים למדינאי או לאיש עסקים, אך כל קשר בינם לבין מוסר הוא מקרי בהחלט. האפיפיור אינו מוצג כאדם בלתי מוסרי. הוא מוצג כראש אימפריה כלכלית – שקול ומפוכח – שלדידו חייהם של מיליוני בני אדם הם רק קלף אחד במשחק פוליטי גלובאלי. הדברים הנאמרים על ידי האפיפיור במחזה על גורל היהודים יכולים להיאמר על ידי כל דיפלומט מבלי שיזעזעונו. דברים אלה עשויים לזעזע כל נוצרי ישר השומע אותם יוצאים מפי "ממלא המקום".
נראה שהכנסייה הקתולית הבינה היטב את משמעותו זו של המחזה. קשה להניח שכל מוסדות הכנסייה היו יוצאים בתופים ובמחולות (וכן במקלות, באבנים ובעגבניות רקובות), רק כדי להגן על זכרו של אחד מקודמיהם.
לעומת זאת, קשה להבין מדוע לא הצליח אחד הבמאים המוכשרים ב"הבימה" לרדת לעומקם של הדברים ולמצותם בהצגתו.
"פרט צדדי"
מהו הדבר שהביא לסילוף מהותו של המחזה?
מדובר כאן, בסך הכל, בקטע קטן שהושמט, אך זהו "מועט המחזיק את המרובה".
וכך אומר ניניו בהסבירו את פשר ההשמטה:
"יש במחזה תמונה אחת בה עורך הרוזן פונטנה מאזן כספי לפני האפיפיור, סוקר את המצב המוניטרי הבינלאומי, ממליץ אלו מניות לקנות ואלו כדאי למכור: בתמונה זו קיצרתי הרבה מאוד. מדוע קיצצתי? מפני שלא כאן טמונה נקודת הכובד של 'ממלא המקום' וכל העניינים הכספיים האלה הם איזה פרט צדדי (ההדגשות שלי – י.ד.) העשוי להסיח את הדעת מן העיקר: השתיקה הגדולה, ההתעלמות הנוראה מגורל היהודים העולים לגרדום".
אם העסקות הפיננסיות של הוותיקן לא היו הסיבות לאותה שתיקה נוראה ש"רעמה בכל אירופה" – מה היו הסיבות?
בגירסתה של "הבימה" נזכרת אמנם סיבה ידועה, עמדתו האנטי-סובייטית הקיצונית של האפיפיור. "ממלא המקום" לא רצה לפגוע ביוקרתו של היטלר, כיוון שראה בו חלוץ של מסע צלב נגד ברית המועצות. אך האם היו אלה מניעים אידיאולוגיים טהורים שהביאו אותו לנקיטת עמדה זו?!
ספק אם זוהי דעתו של הוכהוט.
