המהפכה האלג'ירית היא תופעה אשר, למרות כל הייחוד שבה, הינה אופיינית להתפתחות הבינלאומית אחרי מלחמת העולם השנייה. זוהי דוגמה בולטת ליחסי הכוחות החדשים בין כוחות המהפכה החברתית המשנים בהדרגה את המצב בעולם כולו, לבין הכוחות השמרניים למיניהם, החוששים מפני השינויים הללו ופועלים לייצוב סטטוס קוו עולמי בין הסוציאליזם לקפיטליזם.
מהפכה זו היא ביטוי רב עוצמה לשאיפות עמי הארצות הקולוניאליות לשעבר להיחלץ מנחשלותם הכלכלית ולהגיע בדרך הקצרה והמהירה ביותר לרמת חיים גבוהה.
כאשר פתח העם האלג'ירי במאבק מזוין נגד הקולוניאליזם, רווחה בחוגי השמאל באירופה הדעה כי ללא תמיכה ישירה ומלאה של פועלי אירופה, ובמיוחד של פועלי צרפת, לא תוכל מלחמת שחרור זו לנצח. היו אלה דפוסי מחשבה מבוססים על הניסיון הפוליטי שנצבר בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה, בה נשא תהליך התפתחות המהפכה הסוציאליסטית בעולם כולו אופי שונה מזה שהוא קיבל אחרי מלחמת העולם השנייה.
ידוע כיום, כי העם האלג'ירי, אשר לא זכה לשום תמיכה מסיבית מהחוץ ונלחם לבדו נגד הקולוניאליזם, בהקריבו למעלה ממיליון הרוגים, בהתנגשו במלוא עוצמתה הצבאית של מעצמה כצרפת, כבש את עצמאותו למרות הכל.
לואיג'י לונגו, סגן יו"ר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, שעמד בראש משלחת לשיחות עם הנהגת הפל"ן [חזית השחרור הלאומי באלג'יריה], כתב לא מכבר במאמר שפורסם ב"רינאשיטה": "אנו חדורים הכרת האחריות הרובצת על התנועה הפועלית והדמוקרטית האיטלקית והאירופית על כי לא ניתנה מצידם עזרה מספקת למאבק שחרור העמים הקולוניאליים ולהגנה על עצמאותם, ולמאמצים אותם הם משקיעים לחיסול הפער העצום בהתפתחותם הכלכלית, הנובע מהדיכוי והניצול הקולוניאלי".
אין להתעלם ממכלול הגורמים בעולם ובצרפת אשר סייעו בעקיפין להצלחת המאבק האלג'ירי, אולם עובדה היא כי העם האלג'ירי נלחם למעשה לבדו, ללא סיוע חומרי ופוליטי ישיר מהחוץ. דוגמה זו הינה בעלת משמעות והשפעה רבה על המשך התפתחות המאבק האנטי קולוניאלי בתקופתנו.
המהפכה האלג'ירית – כמו המהפכה הסינית, הווייטנאמית, הקובאנית – הבהירה מחדש את התפקיד המהפכני החשוב של המוני עובדי האדמה חסרי הרכוש בארצות הקולוניאליות. המונים אלה, שהם מחוסרי קרקע וחיים למעשה מחוץ לשוק הקפיטליסטי; שהם העניים ביותר, מחוסרי כל, והמדוכאים ביותר במדינה קולוניאלית – היוו אותה השכבה שעליה התבסס הקומץ הקטן של מהפכנים. הם שהיוו את עיקר כוחה של המהפכה גם לאחר תפיסת השלטון. היתה זו האיכרות הענייה אשר, יחד עם הפרולטריון העירוני, דחפה והיטתה את התפתחות המהפכה מעבר לשינויים חברתיים בורגניים – לשינויים סוציאליסטיים. אלה הם הכוחות שהשליטו את עקרון הניהול העצמי באלג'יריה.
הניהול העצמי של אמצעי הייצור באלג'יריה, המבוצע באופן ישיר על ידי העובדים בכל מקום ומקום, לא התפתח מלמעלה, כתוצאה משיקולים פוליטיים או רעיוניים – אלא צמח מלמטה, כתוצאה מהכרח מציאותי.
כאשר נטשו רוב המתיישבים הצרפתים את אלג'יריה והשאירו סקטור גדול בתעשייה ובחקלאות האלג'ירית ללא מנהלים, נטלו העובדים באותם המקומות את תפקידי הניהול בידיהם (במידה מסוימת מתוך חוסר ברירה). השלטון המרכזי עודד, הרחיב וביסס תהליך זה מבחינה משפטית, חברתית, כלכלית ופוליטית.
הכלכלה האלג'ירית עברה לא רק למסלול סוציאליסטי, אלא למסלול ניהול עצמי של המפעלים באמצעות אלה העובדים בהם.
המוסד העליון במקום העבודה הוא האסיפה הכללית של העובדים. היא בוחרת בבחירות חשאיות מועצת ניהול, וזו בוחרת מתוכה יושב ראש. התיאום בין מקום העבודה לשלטון המרכזי נעשה באמצעות מנהל טכני הממונה מטעם השלטון המרכזי, אשר יחד עם המועצה והיו"ר קובעים את מדיניות המפעל. סמכויותיו של המנהל הטכני מוגבלות, ואין ביכולתו לכפות את דעותיו על הנהלת העובדים.
פועלי המפעל – באמצעות מועצת הניהול והאסיפה הכללית – מחליטים איזה חלק מההכנסות יימסר לשלטון המרכזי. אחרי ניכוי חלק נוסף למטרות השקעה, הם מחלקים את יתר ההכנסות, כלומר את החלק שהוקצב לשכר, בין עובדי המפעל בהתאם לתפוקתם במשמרות ובקבוצות. כך שהעובדים קובעים למעשה בעצמם את שכרם. ככל שעולה התפוקה גדל השכר – ללא כל תקרה. הניגוד בין השכר לרווח – נעלם. קיים ניגוד חדש בין חלק ההכנסה המופרש לעובד המקומי לבין חלק ההכנסה המופרש לשלטון המרכזי, אולם ברור לכל עובד כי החלק המופרש לשלטון המרכזי אינו מעשיר אנשים בודדים, או שכבה של ביורוקרטים, אלא מנוצל לביצוע הפיתוח הכלכלי הכלל-מדינתי, שאין מפעל מקומי יכול ליטול על עצמו. לכן פתרון ניגוד זה הוא אפשרי מתוך הסכמת שני הצדדים.
ניסיון הניהול העצמי באלג'יריה דומה במידה רבה לניהול העצמי ביוגוסלביה; אולם יש ביניהם גם הבדלים. באלג'יריה התהווה הניהול העצמי כתוצאה מפעולה ספונטנית של העובדים עצמם. הוא זכה לעידוד, הרחבה וביסוס מצד השלטון המרכזי מיד בתחילתו; הוא מקנה לעובדים הרבה יותר זכויות וכוח מאשר ביוגוסלביה – במיוחד בנוגע לסמכויות המנהל הטכני הממונה מטעם השלטון המרכזי כלפי מועצת הניהול המקומית. נוסף לכך, מועצות הניהול העצמי האזוריות ממלאות באלג'יריה תפקיד חשוב ביותר לא רק בביצוע, אלא גם בתכנון הכלכלה כולה.
השיתוף בין הפרולטריון התעשייתי לאיכרות במועצות האזוריות לניהול עצמי הוא ממשי ובעל תוכן ורחוק מלהוות סיסמה ריקה על "ברית בין הפרולטריון לאיכרות".
קשיים ומשברים גדולים עדיין ניצבים בפני המהפכה האלג'ירית. כוחות רבים ושונים פועלים על מנת למנוע את התבססותו של המשטר באלג'יריה בצורת מדינה סוציאליסטית ודמוקרטית, המעניקה לפועליה יותר זכויות וסמכויות מאשר איזושהי מדינה אחרת בעולם.
אם המהפכה האלג'ירית תתבסס ותתפתח, הרי שללא ספק תהיה לה השפעה רבה על עיצוב ההתפתחות הפוליטית-חברתית בצפון אפריקה, בעולם הערבי, באפריקה כולה ואפילו באירופה.
בנאומו מ-4 באפריל 1963 הטעים [נשיא אלג'יריה, אחמד] בן-בלה:
"לקחנו בחשבון את הסכנות הכרוכות בקיום מפלגה אחת, היות ורוצים אנו למנוע את השגיאות של ארצות בהן קיימת רק מפלגה אחת המשמשת מכשיר לדיכוי העם ולצמיחת שלטון ביורוקרטי".
אם תצליח המהפכה האלג'ירית לבנות סוציאליזם מבלי ליצור "מעמד חדש" של ביורוקרטים, מנהלים, אדמיניסטרטורים וכו', הנהנים מזכויות יתר חברתיות וכלכליות רק משום שהם שייכים למנגנון השלטון המרכזי או למפלגת השלטון, הרי שהיא עשויה להתגלות כבעלת משמעות גם לגבי מדינות שבהן כבר קיים משטר סוציאליסטי.
