עולמנו המודרני והמשטר בו אנו חיים מעמידים אותנו, על כל צעד ושעל, בפני מסעף אינסופי של מוסדות. האדם הגדל בתוך מציאות זו נושא עמו, כמעט בהכרח, את התחושה בדבר מוצקותו האדירה של המבנה המוסדי הקיים. תחושה זו קיימת אצל כל אחד מאתנו. היא חזקה יותר אצל אנשים חסרי השקפת עולם מוגדרת וחסרי ידיעות כלשהן על היווצרותם של המוסדות, וחלשה קצת יותר אצל הפעילים בשדה הפוליטיקה. אין צורך להוכיח כי הרוב המכריע של אזרחי ישראל שייכים דווקא לסוג הראשון.

לגבי מה דברים אמורים? אין כוונתנו לפתוח כאן בדיון פסיכולוגי-סוציולוגי מקיף על הנושא. כוונתנו הינה מעשית ומוגדרת מאוד. יש בכוונתנו להצביע על המוסד הקרוי אצלנו "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל" ועל כמה ממרכיביו. אנו כותבים זאת למען סייע לציבור הפועלים חברי ההסתדרות להשתחרר מן ההרגשה של חוסר אונים לעומת המפלצת האוליגרכית אשר בידיה נתון המוסד. אנו רוצים לשכנע את פועלי "אמקור" ו"עלית" והרבה מפעלים אחרים, כי יש דרך לשנות את מצב העניינים וכי אין היא עוברת בתחום המקובל של מפלגות ההסתדרות, וזאת מן הטעם הפשוט – מפלגות אלה אינן פחות אוליגרכיות מהנהגת ההסתדרות עצמה ומטרותיהן ביחס להסתדרות אינן חופפות את אלו של ציבור הפועלים.

איזו היא הדרך?

הקבוצה המכריעה במזכירות מפא"י כפתה את דחיית מועד הבחירות להסתדרות לשנה נוספת. אין טעם להשחית מלים עד כמה מעשה זה בלתי חוקי, אנטי דמוקרטי ועוין את ענייני מעמד הפועלים.

ברם, את המעשה הזה צריך לנצל למען התארגנות פועלית עצמאית, בלתי מפלגתית, לקראת הבחירות.

שואלים פועלים: איך עושים זאת?

יש לכך תקדימים. נזכיר כאן שלוש דוגמאות:

  • סיעת "לקידום" בהסתדרות המהנדסים;
  • הקמת אירגון המורים התיכוניים;
  • הרשימה הבלתי מפלגתית המתארגנת בימים אלה לקראת הבחירות לאירגון האחיות.

המשותף לכל הדוגמאות הללו הוא מאלף ביותר. התארגנות של עובדים שכירים, חברי מפלגות שונות ואף יריבות, ובלתי מפלגתיים, על בסיס משותף איתן למדי והוא – האינטרס האיגוד-מקצועי. הם התארגנו מתוך התעלמות מודעת מכל מיני השמצות והדבקת תווים מכיוונים שונים ומצד עיתונותן של המפלגות השונות. לגבי שתי הדוגמאות הראשונות אנו רשאים לקבוע כי השיגו הישגים יפים בתחום אשר לשמו התאחדו, וכי לא נתקפו עד כה פיק ברכיים בפני איומים חוזרים ונשנים של דוחי בחירות למיניהם בהנהגת ההסתדרות. אירגון המורים התיכוניים לא נרתע מלהקים את עצמו מחוץ למסגרת ההסתדרות וגם סיעת "לקידום" לא היססה להעביר את מטה המאבק שלה, ברגעים קשים, מבית ההסתדרות למשכנה של אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים, ודי לחכימא ברמיזא.

אין כל סיבה סבירה שלא יעשו כך גם פועלי המתכת והמזון, ופועלי הבניין והאריג. אנו לא נתחכם לומר שהדבר פשוט הוא, לארגן דבר כזה צריך לדעת וצריך להעיז.

מפ"ם הצבועה

אין צורך להתאמץ על מנת לשכנע פועלים כי מפא"י ו"אחדות העבודה" הן מפלגות שיצאו מתחום התקוות של הפועלים במקומות עבודתם. המאבקים ה"פראיים" בשנים האחרונות לימדו למד היטב מה טיבם של אותם פרנסים היושבים במגדלי השן של הוועד הפועל ומועצות הפועלים ומושכים משכורותיהם ממסינו ותוקעים סכין בגבנו כל אימת שאנו זקוקים לסיועו הממשי של המוסד ההסתדרותי במאבקנו. מפ"ם היתה עד כה בבחינת חידה. עיתונה נוהג היה מילולית לתמוך במאבקים ובשביתות של ציבורי עובדים שונים, אלא שנטשם ברגעים המכריעים של המאבק ("פרומין", פועלי עיריית רמת גן ואחרים). מפ"ם היתה תומכת במאבקים הללו עד אותו שלב בו תפסוה זרזירי מפא"י ו"אחדות העבודה" בצווארון והציגו בפניה אולטימטום: לחזור למוטב או לעוף ממשרותיה במוסדות הביצוע בהסתדרות. הואיל ומפלגה זו "מהפכנית" היא וגם ציונית, היתה חוזרת תמיד "למוטב", אבל גם שלב זה עובר כנראה. "על המשמר" כעיתון סתם איננו רע; כסוחר בפרסומת אויבת לפועלים הוא טוב מאוד!

במקרה של שביתת פועלי "פרומין" ועתה, בעת מאבקם של פועלי "אמקור", פירסם עיתון "פועלי" זה, תמורת תשלום מתאים, מודעות עוינות לפועלים מטעם הנהלות המפעלים וסיפק לקוראיו אינפורמציה כוזבת בגנות הפועלים שבהם הוא תומך לכאורה, וסייע בכך להרפיית ידיהם ולשיבוש מערכותיהם, שהיו קשות למדי גם בלאו הכי. מעשים מחפירים אלה מציינים שלב חדש בתורת האטאפים של מאיר יערי, ואולי גם הוא נובע מהעדפת תהליך קיבוץ הגלויות על פני המאבק המעמדי (רבותי! מודעות של "אמקור" מסתכמות באי אלו אלפים בשנה. זה לא הולך ברגל).

מכאן נובע שצריך להשליך, אחת ולתמיד, אחר גוונו את ההליכים המקובלים עד היום בהסתדרות. צריך להתארגן בצורות חדשות, למען השגת שינוי פני האיגוד המקצועי בישראל, או אולי למען הקמתו של איגוד מקצועי בישראל.

מה שאמרנו קודם ביחס לאיגודים השונים נכון שבעתיים ביחס למסגרת כולה. האם לא הגיעה השעה להקים סיעה לקידום העובד בהסתדרות? סיעה בלתי מפלגתית אשר תלכד את מעמד הפועלים על בסיס תוכנית מקצועית-סוציאלית מאחדת מעל הבדלי השקפות רעיוניות ומדיניות. רעיון טוב – אומרים אתם, אך מי יישאנו על כתפו? המפלגות יש להן כסף ואנשים ומערכות אירגון, מה אנו לעומתן? יש מי שיכול היה לקחת זאת לידיו. הגרעין לכך יכול להיווצר מוועדי עובדים קיימים, אשר גילו פעילות מבורכת בשנים האחרונות. יש עשרות ועדי פועלים המייצגים אלפי פועלים במקומות עבודה גדולים וקטנים. זה הבסיס הכספי והאירגוני והאנושי אשר עליו ניתן להשעין מעמסה נכבדה זו. המעצור האמיתי הוא אחר. אותם פעילים שייכים ברובם למפלגות או נמצאים בפריפריה שלהן. המצב כיום הוא שבהרבה מקרים מצליחות המפלגות לכפות על פעיליהן לעשות דברים או להימנע מעשיית דברים שאינם נראים להן. מצב זה יכול להשתנות רק על ידי הפעילים עצמם. אותם חברי ועדים חייבים לקחת על עצמם את נשיאת אש המרד גם בתוך מפלגותיהם. בל יתירו לבוסים להכתיב להם את הדרך. אנשים אלה, ויש לא מעטים במק"י, במפ"ם, באחה"ע, במפא"י וב"חרות", צריכים להעיז וללכת שלא בדרך הביוב המקובל של הביורוקרטיות המפלגתיות. הם צריכים לכפות על מפלגותיהם דרך אחרת או לנתק את המגע עמן.

פועלים! מפלגות ההסתדרות הוקמו על ידי בני אדם ולמטרות שהוגדרו על ידי בני אדם. אם מוסדות אלו פועלים בניגוד למטרתם המוצהרת, או שמטרתם המוצהרת חדלה להיות מטרתכם שלכם, מה לכם כי תסגדו לכל הגועל נפש הזה.

כלום סבורים הנכם כי אין אתם עצמכם מסוגלים ליצור מוסדות פועלים יותר דמוקרטיים, לוחמים ומגינים על האינטרסים שלכם? האם רק לפרזיטים מקצועיים ניתן הכושר לנהל מוסדות פועליים?

אם כן, הגיעה השעה לפעול. פעולה כזו עשויה להפוך את דחיית הבחירות להסתדרות – למפלתה הנחרצת של ההנהגה הנוכחית.

[התביעות למען איגוד מקצועי של ממש]