האירגון הסוציאליסטי בישראל – מצפן
הודעה לעיתונות
פעולת ההתנקשות בחייו של החייל הישראלי בחברון, פעולת העונשין של שלטונות הכיבוש, והצטרפותן של של"י ורק"ח למקהלת המגנים את ההתנקשות, מחייבות אותנו לחזור שוב על מה שכתבנו לפני 12 שנים:
זכותו וחובתו של כל עם כבוש ומדוכא לגלות התנגדות ולהיאבק על חרותו. את השיטות, הדרכים והאמצעים הנכונים והנחוצים למאבק זה יקבע הוא בעצמו, ואך צביעות תהיה זו מצד זרים – ובייחוד אם שייכים הם לעם המדכא – להטיף לו מוסר ולהגיד לו "כזאת תעשה וכזאת אל תעשה".
עם הכרתנו בזכות הבלתי-מותנית של הכבושים להתנגד לכיבוש – לא נוכל לתמוך אלא באירגון או באירגונים אשר בצד התנגדותם לכיבוש יכירו בזכות ההגדרה העצמית של העם הישראלי. על בסיס כזה יוכל המאבק של העם הפלסטיני להשתלב במאבק משותף של הערבים והיהודים באזור, למען עתיד משותף. דבר אחד ברור: הכבדת עול הדיכוי, פעולות עונשין המוניות, פיצוץ בתים והתקפות-טבח נרחבות מסוג התקפת כראמה מה-21 במארס – כל אלה אינם מסוגלים לחסל את ההתנגדות.
לכל אלה, המגלים את הזדעזעותם והתמרמרותם לנוכח הקורבנות הישראליים החפים-מפשע הנופלים קורבן לפעולות החבלה, אנו אומרים: הזדעזעותכם והתמרמרותכם הן מוצדקות לחלוטין. למצב זה של טרגדיה נוראית יש לשים קץ מיידי – והדרך לכך היא: פינוי מיידי של כל השטחים הכבושים. רק מנקודה זו אפשר יהיה להתקדם לקראת פיתרון מלא של סיכסוך ישראל-ערב והבעיה הפלסטינית.
דברים אלה נכונים היום לא פחות מאשר לפני תריסר שנים. אלא שבמעשה ההתנקשות בחברון לא נפל קורבן חף מפשע. היה זה חייל בצבא הכיבוש, אדם המתגורר בהתנחלות קרית-ארבע שהוקמה בחסות הכיבוש הצבאי ונגד רצון התושבים המקומיים, חייל שהוא איש "ישיבות ההסדר" מבית המדרש של גוש-אמונים והרב כהנא, אדם שהוא חבר לאותה קבוצת אנשים שרואים בשטחים הכבושים את נחלתם ובבני המקום "זרים" שיש לגרשם או לסבלם כאזרחים מדרגה שלישית, אנשים שנודעו זה מכבר בפעולותיהם הפרובוקטיביות ובמעשי ההתעללות והתוקפנות שלהם נגד תושבי חברון. לא, פעולת ההתנקשות בחברון לא היתה "פיגוע ללא אבחנה".
השלטונות הישראליים יצאו מייד בפעולות של ענישה קולקטיבית. בכך הוכיחו כי הם לא למדו דבר ולא זכרו דבר. הם לא למדו שהדיכוי רק מעורר התנגדות, והם לא זכרו שפעולות הדיכוי שלהם בעבר לא הועילו.
הלאה הכיבוש!
מרכז האירגון הסוציאליסטי בישראל (מצפן)
תל אביב-יפו, 2 בפברואר 1980
