האירגון הסוציאליסטי בישראל "מצפן"
במת-ויכוח
(מארס 1980, בעקבות הופעת החוברת "היהודים הלא-יהודים", דפים אדומים מס' 6).
מעבר לביקורת מפורטת של החוברת הנ"ל, ברצוני להתחיל בעניין של עיקרון: החוברת הזאת מציגה גישה סמכותית; ארבעת הפועלים היהודים מווילנה ואיזאק דויטשר אינם משמשים כנושא לוויכוח, אלא כ"סמכויות", שאין לשאול אם צדקו או טעו. זוהי לדעתי שגיאה חמורה מצד "מצפן". אנו עומדים במאבק קשה נגד שטיפת המוח הציונית, המחוזקת עכשיו על-ידי השימוש המתמיד בדת היהודית, שכולה עומדת על "סמכות" זאת או אחרת, והסתמכות עליה. במקום להעמיד נגד זה את עקרון חופש הוויכוח, ואת התיזה שאין "סמכות מוחלטת" כלל, ושחובה על בני-אדם להתווכח עם כל תיזה, מנסה "מצפן" להעמיד בפני קוראיו "סמכות" מנוגדת לסמכות הציונית. "סמכות" מנוגדת זו מבוססת כביכול על זה שדויטשר היה אדם מפורסם, בלי לנסות אפילו לבדוק אם הדעות שהוא מביע על היהדות ועל מדינת ישראל במאמרים המתורגמים (או במאמריו האחרים) הן צודקות או לא.
הצרה העיקרית בגישה כזאת היא, שעל-ידי כך מעבירים לקוראים, שחוש הביקורת שלהם מורדם, גישות שאני בטוח שלא היתה כוונה להעבירן, ובמקרה זה ‒ מנה גדושה של גזענות יהודית עטופה במעטפה של מליצות שמאליות, מה שעושה אותה למסוכנת עוד יותר. יחד עם הגזענות "הועברו" כמה הכללות היסטוריות שאין להן לדעתי כל בסיס.
אדגים את דברי באמצעות ניתוח מפורט. אתחיל בפיסקה מעניינת מאוד, וחשובה גם כיום, מדברי הפועל מווילנה ראובן גרשובסקי, היחיד מבין ארבעת הפועלים שמנסה להתווכח עם הציונות. אבל כיצד הוא עושה זאת? טענתו היחידה היא שכאשר יעלו כל היהודים לפלשתינה, הרי בדיוק אותו הניצול שקיים בווילנה יתקיים גם שם, כי הבורגנות היהודית לא תשתנה על-ידי שינוי גיאוגרפי. זה כמובן נכון, אבל האם זה מספיק? הרי ברור מדברים שהוא אינו מזכיר, שה"סוציאליסט" הזה אפילו לא חושב, או מנסה לחשוב, על אף אחד מתושבי פלשתינה באותם הימים, שלא היו יהודים! וזאת לא רק מבחינה לאומית, אלא אפילו מבחינה אינדיבידואלית, מבחינת זכויותיהם כפרטים. האם זה סוציאליזם, או שזה שוביניזם שעטוף במליצות סוציאליסטיות?
שנית, וזה עוד יותר חשוב, יוצא בבירור מדבריו של אותו גרשובסקי, שכל התנגדותו לציונות היא בגלל האופי הבורגני שהוא מייחס לה. לציונות סוציאליסטית, ותהיה אכזרית ודורסנית כלפי תושבי פלשתינה הלא-יהודים, לא תהיה לו התנגדות כלל. גישה זאת מסוכנת, כי היא קיימת ופורחת גם בימינו, בישראל ועוד יותר בחו"ל, ודויטשר הוא אחד מנושאי דגלה. ניקח לדוגמא את הקיבוץ, שדויטשר כרבים מאנשי "שמאל" מזויפים אחרים אינם חדלים מלשבח ולהלל אותו, כתופעה "סוציאליסטית". מלבד כל שאר פגמי הקיבוץ, הרי ברור וידוע גם להם, שקיבוץ הוא אירגון שרק יהודים חברים בו ושהוא סגור לחלוטין בפני הפלסטינים. האם אפשר לתאר את דויטשר משבח ומהלל אירגון עובדים באנגליה שסגור בפני יהודים כעיקרון? האם לא יגידו כולם שאירגון כזה הוא גזעני, ויהיו שאר מעלותיו כאשר יהיו? אלא שלגבי גזענים יהודים שמתחפשים למארכסיסטים, ה"מארכסיזם" שלהם הוא רק מכשיר נגד ה"גויים", וכשהם מדברים על היהודים ‒ הוא פורח מייד דרך החלון ושוביניזם גס לוקח את מקומו…
הוכחות לתיזה זאת אפשר למצוא ב"קביעות" אחדות של אותו גרשובסקי. כך הוא טוען ש"ניסיון" ‒ ושל "אלפי שנים" ‒ "הוכיח שאין פינה בעולם שבה לא קידם היהודי בבואו אליה את התרבות". זאת קביעה גזענית ושקרנית. לפעמים אכן קידמו היהודים ‒ כמו מיעוטים אחרים, כמו היוונים הקדמונים למשל ‒ את תרבותה של ארץ שבה התיישבו, אבל לפעמים דווקא לא. הרבה פעמים היו שני אפקטים, חיובי ושלילי, למציאות מיעוט זה או אחר; וכל קביעה מוחלטת אינה אפשרית. אבל עוד יותר חשוב לציין שגזען זה, גרשובסקי, מייד כשהוא מכליל הכללות על היהודים, כל המארכסיזם שלו (שדבריו מלאים בו) פורח לו מהראש. האם אין התיזה המרכזית של המארכסיזם, בין שמסכימים איתה ובין שלא, שהבדלים מעמדיים הם הקובעים? האם אין "תפקיד" היהודים בארץ מסוימת תלוי, לדעת מארכסיסטים של אמת, במעמדם החברתי, ולפיכך תפקידם של רוטשילד ושל נהג מונית יהודי מנוגד זה לזה? האם היהודים, במשך "אלפי שנים", היו שייכים תמיד לאותו מעמד חברתי? ואם לא, איך הם מילאו תמיד את אותו התפקיד, ותמיד חיובי? ברור לגמרי שאין ה"תורה" הזאת של הגזען גרשובסקי אלא משהו שדומה לתיאוריה הנאצית בדבר התפקיד החיובי תמיד, כביכול, של הגזע הארי; ואני כותב זאת כדי שננסה כולנו להבין עד כמה קל היה לגרמנים סוציאליסטים ליפול שבי בפני תיאוריות גזעניות שלהם!
אותם הדברים, הנאמרים בפשטות גסה על-ידי גרשובסקי, נאמרים בקצת הסוואה והרבה מליצות על-ידי דויטשר. גם אצל דויטשר קיימת הגישה היהודית-האקסקלוסיבית: הוא בוחר לו אישים ממוצא יהודי ומייחס את הישגיהם ליהדותם, או למעשה למוצאם היהודי (שהרי מארכס למשל לא חשב את עצמו מעולם ליהודי, ואף לא נחשב כיהודי על-ידי החוגים הפרוגרסיביים שבימיו). שטות גזענית כזאת אפשרית לדויטשר, מפני שהוא לא מנסה אפילו להוכיח אותה, אלא "זורק" אותה על קוראיו, תוך התעלמות מוחלטת מכל הישג של "לא-יהודי" בתחומים שבהם הוא משבח את גיבוריו היהודיים.
משהו עקרוני וחשוב כרוך בגישה זאת. במקום להציג את שפינוזה, עם כל גדולתו האישית, כתוצר של זרם פילוסופי ושל הישגי המדע של תקופתו; במקום להציג את מארכס כפי שהוא מציג את עצמו ‒ כמי שחיבר את הפילוסופיה הגרמנית, את הכלכלה הבריטית ואת הפוליטיקה הצרפתית (וכמי שלמד הרבה מאנגלס, חבר ושותף נאמן כל חייו), הרי מוצא יהודי נעשה בסיס עיקרי לשניהם. אותו דבר לגבי טרוצקי או רוזה לוכסמבורג, וזאת בדיוק כמו oטאלין (שעשה זאת רק ברמז!) שאותן מתיימר דויטשר לגנות, כנראה מפני שהיה "גוי"; דויטשר לא מנסה אפילו לרמוז שטרוצקי ולוכסמבורג פעלו בתוך תנועה, שרוב חבריהם הנאמנים, או רוב המנהיגים האחרים שמהם למדו, לא היו יהודים. הדברים מגיעים עד לידי כך שדמו של לא-יהודי לא נחשב בעיני דויטשר! רוזה לוכסמבורג אכן נרצחה על-ידי בריונים פאשיסטיים, אבל היא לא נרצחה לבדה. יחד איתה נרצח מנהיג נוסף, חבר לדרכה ולרוב הגדול של השקפותיה, קארל ליבקנכט. צריך מנה גדושה של גזענות יהודית כדי לא להזכיר אותו, מפני שהוא יקלקל את התיזה הגזענית של דויטשר, כאילו נרצחה רוזה לוכסמבורג לבדה מפני שנולדה לאם יהודיה! זה היה גם מקלקל לדויטשר את השקר שלו, שתמיד, כביכול, נרצחים המהפכנים היהודים ראשונים. אני חושב שבימינו ההיפך הוא הנכון, בארגנטינה ובאורוגוואי למשל, אבל זה לא היה נכון גם במאה ה-19.
אפשר היה להמשיך בשאלות כאלה על הכללותיו של דויטשר בלי סוף, ולכן אסתפק רק בדוגמאות מעטות. האם באמת הדטרמיניזם הוא תופעה יהודית, רק בגלל שדויטשר מבודד כמה אנשים ממוצא יהודי שהיו גם דטרמיניסטים? אפילו לא נזכיר פילוסופים יוונים קדמונים, ונתעלם ממסורת אירופית של דטרמיניזם, הרי קיימות אסכולות דטרמיניסטיות גם בהודו ובסין. האם רק נגד יהודים השתמשו בטענות ועלילות של מוצא יהודי? האם דויטשר לא ידע ‒ מלבד המון דוגמאות אחרות ‒ שגם היהודים השתמשו בדיוק באותה טענה, ושבדיקות-מוצא נהוגות במדינת ישראל מיום היווסדה? מה פירוש המשפט "העולם דחף את היהודי לאמץ לו את מדינת הלאום"? האם נתקבצו, למשל, ב-1948 או עם היווסד הציונות, כל העמים המדוכאים ודחפו? או אולי הפירוש הוא, שלגבי הגזען דויטשר מחולק העולם ל"יהודים" ול"גויים", כשכלל האחריות הקולקטיבית חל על ה"גויים" לפי דויטשר, בדיוק כמו שמתייחסים לכך המושלים הצבאיים "שלנו" בשטחים הכבושים. כמו שאצל האחרונים "אחראית" עיר שלמה ונענשת בגלל מעשה שעשו (או שלא עשו!) יחידים, כך אצל דויטשר הסינים או הכושים באפריקה, אחראיים למה שעשו הנאצים ליהודים; אבל היהודים האירופאיים לא אחראיים למה שנעשה לכושים או לסינים!… בשם "הכלל" הזה אפשר להתעלם ולהשכיח לא רק את כל דרכה הפוליטית של הציונות, ובשביל מה ולמען מי היא רצתה להקים מדינה, אלא אפילו להשכיח את הקנוניה של סואץ [ב-1956], שקרתה רק זמן מועט לפני שדויטשר כתב את מאמריו אלה.
הדוגמאות הגזעניות אינן פוסקות גם כאשר דויטשר מדבר על קבוצות מסוימות של יהודים; למשל, "יהודי המערב" (איזו הכללה גסה!) שיש להם "צד מכוער", "אותו הווי שאין בו כל דבר פרט למעט איסורים והרבה ממון". האם לכל, או אפילו לרוב "יהודי המערב" היה, או יש, הרבה ממון? האם לכולם יש אותו "צד מכוער"? האם יכול מארכסיסט לדבר כך על קבוצה שנבחרה על-פי מוצא וגיאוגרפיה בלבד, אלא אם כן הינו מארכסיסט-כביכול? האם נכון ‒ ואפילו במידה מסוימת ‒ ש"היהודי ייצג את כלכלת הכסף" באירופה "כלפי אנשים שהלך מחשבתם היה מושרש בכלכלה הטבעית"? העובדה הברורה היא, שהקפיטאליזם הקדום באירופה נוצר תחילה בערי איטליה, ואחר-כך בערי ארצות השפלה (בלגיה והולנד של היום) שם כמעט לא ישבו יהודים, או שלא מילאו תפקיד חשוב. המהפכה התעשייתית קרתה אחר-כך באנגליה, גם כן כמעט בלי השתתפות יהודים, ואותו דבר קרה בתקופה המכריעה של היווצרות הקפיטאליזם האמריקאי, בערך מ-1875 ועד 1914! ממש מזעזע לראות אירגון כמו "מצפן" מדפיס שטויות גזעניות כאלה, ורק הגישה הסמכותית העבירה, אני חושב, אירגון זה על דעתו, וכן העצלנות: קל מאוד להסתמך על "אוטוריטה", יותר קשה לחשוב! כי אם היו חברי "מצפן" חושבים על הביטוי של דויטשר "ומי זר יותר מן היהודי?", היו רואים איזו שטות מזיקה היא להדפיס דברים כאלה, בשנת 1979 פה, ובלי ביקורת, בבחינת "כזה ראה וקדש". מי באמת זר בתל אביב ‒ היהודי או הפלסטיני? האם הארמנים אינם זרים באמריקה, ובמיוחד בארמניה התורכית למשל? האם הכושים אינם זרים ביוהנסבורג הרבה יותר מיהודי אותה העיר; ‒ אבל באמת כל אחד מהקוראים ימצא דוגמאות לרוב. אבל דוגמה אחת שדויטשר, המארכסיסט כביכול, "שוכח" בכוונה אזכיר למארכסיסטים של "מצפן": האם פועל מנוצל, ותהיה לאומיותו אשר תהיה, אינו זר בכל מקום שמנצלים אותו? האם אתם חושבים באמת, כמו שדויטשר חושב, שכאשר בעל-הבית היהודי, למשל במושבים ובקיבוצים אצלנו, מנצל בצורה איומה ילדים פלסטינים, אז גם כן מתקיים "ומי זר יותר מן היהודי?" והמנצל ‒ רק בגלל היותו יהודי ‒ הוא הוא הזר? האם נטרפה עליכם דעתכם? שהרי דעתו של דויטשר, כמו כל הגזענים של כל העמים, היתה מטורפת כל פעם שכתב על יהודים. האם, למרות שכמובן אין הוא מזכיר זאת, האם הוא לא ידע מי באמת זר יותר ביוהנסבורג, או תחת המימשל הצבאי בישראל?
ברצוני לסיים בשתי בעיות חשובות שמתעוררות דווקא היום, למקרא דבריו של דויטשר בעברית בהוצאת "מצפן". קודם כל, דויטשר הוא לא רק גזען כלפי "הגויים". גם בתוך היהודים הוא גזען אשכנזי (או יותר נכון ‒ "אשכנזי דובר אידיש") מובהק. כל הכללותיו לקוחות מאירופה של חמש-מאות השנים האחרונות, ומהיהודים בני עדות-המזרח הוא מתעלם לחלוטין, כאילו לא היו קיימים. וזאת, כמובן, מפני שההיסטוריה שלהם סותרת את כל דבריו על "היהודים". במדינת ישראל של היום זה יותר מפשע, זאת טפשות והרo עצמי, לפרסם דברים על היהודים, שהם עלבון ל-60% בערך של היהודים הנמצאים פה, ובמיוחד בגלל שהרוב הגדול של הפועלים היהודים ‒ שעוד נשארו ‒ הם יהודים בני עדות-המזרח; שהרי אין עלבון גדול יותר מאשר להגיד למיליוני בני-אדם: "אתם לא קיימים, וגם אבותיכם לא היו קיימים"! נוסף לזאת, זוהי שטות היסטורית. אפשר להתווכח מאיזו תקופה היoטורית, מאיזה מקום ובאיזה זמן החלה התופעה של יהודים כקבוצת מגובשת, שהיא בעלת תכונות ‒ שאמנם משתנות ‒ הדומות לאלה שקיימות היום. (דעתי הפרטית נוטה לתקופת ראשית ימי "הבית השני" ‒ תקופת עזרא ונחמיה ‒ מסביב ל-450 לפנה"ס). אבל מה שאי אפשר לעשות, הוא להתעלם מהתקופה הארוכה והמכרעת שבה ישבו כמעט כל היהודים סביב לים התיכון, לא דיברו "אידיש" או "לאדינו" אלא את שפת המקום, ותפקידם הכלכלי (גם אם היה להם תפקיד מיוחד השונה מרוב התושבים העירוניים של ארץ מסוימת, כמו שזה היה ברוב המקומות!) היה שונה תכלית שינוי ממה שדויטשר מנסה לתאר מניסיונו במזרח-אירופה. כל מי שמנסה לחשוב ולהחליף ברצינות דעות על יהודים כקבוצה חברתית, מוכרח לקחת ברצינות את ההיסטוריה היהודית בכל הארצות שבהן התגוררו יהודים במספר גדול ובמשך תקופה ארוכה, וגם את המציאות היהודית במדינת ישראל. שתי הבעיות האלה אינן ממלאות כל תפקיד במחשבתו של דויטשר, למרות ביקוריו בישראל בשנות החמישים המוקדמות, ולמרות יומרותיו "לדעת" על היהדות!
הבעיה השנייה היא עוד יותר חשובה. נוסף למאבק, שבו אני שותף ל"מצפן", נגד הגזענות הציונית, אני חושב שיש ל"מצפן" ולי ויכוח אידיאולוגי נוקב עם מספר לא-קטן של אינטלקטואלים ערבים, שנוקטים גישה לאומנית תחת עטיפה של מליצות פסאודו-מארכסיסטיות, בדיוק כמו דויטשר. גם הם מתנגדים לכל ביקורת על אספקט מסוים של החברה הערבית, והם עושים זאת על-ידי כך שהם מדברים על "הערבים" כמין קבוצה שאין בתוכה הבדלים חשובים. גם הם מדברים על "האימפריאליזם" בדיוק כמו שדויטשר מדבר על "העולם", מבלי להיכנס לפרטים. גם הם אינם מוכנים לראות את החברה היהודית שנוצרה בישראל כמות שהיא, ומייחסים את הכל ל"אירופה" (או ל"מערב") בדיוק כמו דויטשר. אינני רוצה להיות סימטרי בין המדכא והמדוכא, גם אם חלק ניכר מאינטלקטואלים אלה יושבים באירופה ובאמריקה בתנאים שהם לכאורה טובים משלי מכמה בחינות; אבל אין גם להתעלם, ואסור להתעלם, מהצדדים השווים שבכל לאומנות, של כל שוביניזם ‒ וקודם כל האספקט החשוב ביותר: גזענות ושוביניזם מרדימים את המחשבה ואת חוש הביקורת, ועושים אח הגזענים דומים יותר לחיה (חיה טורפת או חיה מדוכאת) מאשר לבני-אדם. מעבר לזה, כדברי הפתגם: "המבקש צדק צריך לבוא בידיים נקיות"; ‒ ביקורת של אמת על הלאומנות הפסאודו-מארכסיסטית בעולם הערבי, יכולה להיעשות רק על-ידי אותם היהודים המתמודדים עם תופעה דומה (ולדעתי נוראה יותר!) אצל יהודים מסוגו של דויטשר.
לכן , "המחאה הנצחית" האמיתית, שאותה אנו צריכים להעלות בראש מאבקינו ומחשבותינו, כתחילה וסוף של חינוכנו מחדש בידי עצמנו, איננה מחאתו המזויפת של דויטשר. מוחותינו וליבנו הם עם כל מדוכא בכל הדורות ובכל המקומות, ואנו קובעים, או מנסים לקבוע, מי באמת מדוכא ומי באמת מדוכא יותר, לפי לימוד הנסיבות ולא לפי המוצא. אנו ניבחן בזה, וכן ייבחנו אחרים, אם נתחיל בגינוי הדיכוי המבוצע בידי בני-קבוצותינו, ואני כיהודי מתחיל במאבק נגד הדיכוי, רצח-עם, נגד הגזענות והאפליה המבוצעים על-ידי יהודים. ולא רק עכשיו ופה בישראל, אלא גם בעבר המקודש ‒ למשל, הג'נוסייד של יהושע בן-נון, שלא במקרה אין דויטשר מזכירו כשהוא מונה "תכונות יהודיות"!
באותו אופן ניקח לעצמנו כמורי דרך את אלה שנלחמו נגד העוול והדיכוי בכל מקום ובכל זמן, גם כן לא לפי המוצא, אלא לפי קנה-מידה אחד ויחיד: עד במה הם ניסו להיות בני-אדם חופשיים ומשוחררים, קודם כל, מדעות קדומות של קבוצתם וסביבתם.