הקונגרס הציוני המתכנס עתה בירושלים, מתיימר לייצג הן את יהודי ישראל והן את יהודי העולם כולו. לדברי מארגניו יתמקדו הדיונים בו ב"בירור אידיאולוגי" ובעיקר ב"סכנת" ההתבוללות. אך מן הבעיה הממשית היחידה יתעלם הדיון והיא: עובדת כשלונה הטוטאלי של הציונות – על פי הקריטריונים של התנועה עצמה.
- הציונות התיימרה לפתור את "הבעיה היהודית" על ידי ריכוז טריטוריאלי של היהודים בארץ-ישראל – אולם יצרה מוקד נוסף של הבעיה היהודית, ובמדינת ישראל חיים כיום פחות יהודים מאשר בניו-יורק גופא.
- הציונות התיימרה להיות "תנועה לשחרור לאומי" של המוני היהודים – אולם יצרה תנועה לשחרור לאומי של העם הפלשתינאי, שעל דיכויו ונישולו נבנתה המדינה הציונית. היא הוכיחה שוב כי עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי.
- הציונות התיימרה להפוך את המיעוט היהודי המדוכא על ידי הגזענות והאנטישמיות של המדינה הבורגנית – לרוב ריבוני של אזרחים במדינה עצמאית – אולם יצרה חברה שהיא מיעוט בלב העולם הערבי המתקומם, מיעוט המשמש כלב שמירה של אותן מדינות שהצמיחו וממשיכות לקיים את הגזענות והאנטישמיות.
- הציונות התיימרה לחסל את הגטו היהודי, את יהודי-החסות החיים בשרירות אדוניהם, ואת מנטאליות הגטו – ויצרה את הגטו הגדול ביותר בתולדות היהודים, גטו שקיים בחסד חסותה של ארצות הברית, בעל מנטאליות של "העולם כולו נגדנו" ו"בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו".
- הציונות התיימרה להוות קרש הצלה ומקלט ליום סגריר עבור יהודי העולם מפני האנטישמיות – והיום היא זקוקה ליהודי העולם על-מנת להציל את המפעל הציוני, את מדינת ישראל. לכן אין היא שוללת, ואף מעוררת את האנטישמיות הדרושה לה להצדקת קיומה.
- הציונות התיימרה להקים חברה המבוססת על צדק ושוויון, חברה שבה האיחוד הלאומי איננו סיסמא אלא מציאות – והקימה חברה מעמדית בה הולך וגדל ניצולם של המוני הפועלים, הורדה שיטתית של רמת-מחייתם, ודיכוים באמצעות חוקים, צווי ריתוק ובתי דין לעבודה. חברה בה "הליכוד הלאומי" הינה סיסמת כזב המנסה לקשור את הפועלים למנצליהם.
- הציונות התיימרה "לגאול את יהודי אסיה ואפריקה מנחשלותם ולהופכם לשותפים שווים ליהודי המערב", "לקבץ גלויות ולמזג גלויות" – ויצרה חברה בה גדל והולך הפער בין יהודי המזרח והמערב, בה הדיכוי התרבותי והחברתי של יהודי המזרח מבטא את הסתירה בין "מיזוג גלויות" ל"קיבוץ גלויות".
- הציונות התיימרה להציל את היהודים בעולם מסכנת השמדה פיזית – אולם יצרה בישראל את הריכוז היהודי הנתון בסכנת הכיליון הגדולה ביותר, ובה נהרגו ב-20 השנים האחרונות יותר יהודים מאשר בכל מקום אחר בעולם.
השאלה היהודית הינה בינלאומית במהותה, ויכולה להיפתר רק דרך הפיכת כוח בסדר החברתי הקיים. כל החרפה במלחמת המעמדות הבינלאומית מחריפה את הבעיה היהודית. ההיסטוריה של עשרות השנים האחרונות הוכיחה כי הקפיטליזם הנתון במשבר היסטורי ללא מוצא אינו מסוגל לפתור את הבעיה היהודית. ההוכחה הניצחת לכך היא מלחמת העולם השנייה והברבריות הנאצית. כל אלה, וגם הזעזועים במדינות הנתונות לשלטון הביורוקרטיה, מוכיחים שוב כי האימפריאליזם הבינלאומי והביורוקרטיה הסובייטית, כמו הסינית, נמצאים במשבר עמוק המעלה מחדש את השאלה היהודית. ואילו ההיסטוריה של המפעל הציוני הוכיחה כי הציונות הוסיפה לבעיה היהודית בעיה חדשה – גורלו של המיעוט היהודי במזרח הערבי.
כל אלה מעלים מחדש את שתי הברירות העומדות לפני יהודי העולם כולו מאז ראשית המאה: תמיכה בקפיטליזם המתנוון בכלל ובציונות בפרט, המביאים על האנושות כולה ועל היהודים בכלל זה, אסונות וטרגדיות; או תמיכה במאבק לסוציאליזם עולמי, שרק הוא יכול לפתור שאלות גורליות אלו.
הכניעה לציונות, ההתגייסות לשורותיה בין אם בצורה של הגדרות "בלתי ציוניות" ובין בניסיון להציב "אלטרנטיבה ציונית שמאלית וסוציאליסטית" – פירושה המעשי הוא כניעה לריאקציה בשתי דרכים: ראשית, סיוע לריאקציה בארצות העולם על ידי החלשת שורות המהפכנים הנאבקים לשינוי פני החברה; ושנית – סיוע לציונות המדכאת עם אחר בברית עם האימפריאליזם, ומובילה את ההמונים היהודים בישראל לשואה חדשה.
האינטרס הממשי של היהודים בישראל הוא בברית מהפכנית עם ההמונים הפלשתינאים והערבים במאבקם נגד האימפריאליזם, למען שחרור לאומי וחברתי, להקמת ברית סוציאליסטית של המזרח הערבי.
האינטרס הממשי של ההמונים היהודים ברחבי העולם הוא ההינתקות המוחלטת מן האשליה הציונית, ובמאבק מהפכני לשינוי חברתי ומיגור המעמדות השליטים והשכבות הביורוקרטיות השליטות בארצות בהן הם חיים.
הארגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן")
ינואר 1972
[הצד השני של הדף: מזמור לנטולי תחושה לאומית, מאת קוסמופוליט]
הצד השני של הדף
