"ערכו האנלוגי של סרט חושפני זה ("Z") – בהשלכתו הנוקבת למדינות משטרה מושחתות ומשטרים טוטליטאריים באשר הם".
אהרון דולב, "מעריב", 12.12.69
גמישותם של מערכת המוסר והערכים הכלל-אנושיים המקובלים על החברה הישראלית הינה תופעה הראויה לחקירה מדעית. נכון, יהיה זה פשטני להסתפק בהשלכת ההגדרה "הגמל איננו רואה את דבשתו גם כשהוא מסתכל עליה", על חוש הצדק, המוסר וההומניזם, הסלקטיביים להבהיל, אותם סיגל לעצמו העם בציון עם כיבושי הסגולה של 67' בפרט, ובמשך תקופת שמונים השנה של גאולת האדמות והגליית בני-האדם בכלל.
אך אני אינני עוסק, כרגע, במחקר מדעי. אני מתבונן, משתומם – ורושם:
הסרט הפוליטי "Z", בו מציגים שחקנים צרפתיים רצח פוליטי שבוצע ביוון, על פי תסריט ובימוי יווניים, בליווי מוסיקה שהוברחה ממחנה מעצר יווני, ושהופק באלג'יריה באדיבות הממשלה האלג'ירית, מוקרן על מסכי הקולנוע בארץ כבר מספר חודשים וזוכה לאהדה רבה.
בעוד הסרט מוקרן בארץ, הגיע אל חופיה פליט (מיהו יהודי?), שביקש מקלט מדיני מזעם ידיה הארוכות של הדיקטטורה הצבאית היוונית. פפגוליס הוסגר לידי התליינים הפאשיסטיים.
חברי חוג התלמידים הדמוקרטים (י-ם), שחילקו בפתח בתי הקולנוע בירושלים כרוזים, המסבים את תשומת לב הקהל למעשיהם הדמוקרטיים של הגנרל משהיאס דייניאס, אדוניו, משרתיו ושותפיו, בשטחי הכיבוש, נאלצו להגן בכוח הזרוע על זכותם להציע חיסול נשף המסכות ה"דמוקרטי" המשתולל בארץ.
הקהל הממלא את האולמות זולג דמעות התרגשות כאשר "האיש הרע'" – נהג הקטנוע שהיה שותף פעיל לרצח – נידון למאסר. ביוון שוחרר הרוצח האמיתי לפני מספר חודשים אחרי ש"ישב" שנתיים-שלוש בלבד.
ובכן, הרשו לי להגיד לגיבוריה האמיתיים של הדרמה היוונית, ולמעליה אל המסך, כמה מילים של גילוי לב על עצמנו:
קוסטאס גאווראס,
מיקיס תיאודוראקיס
ו-ואסיליקוס,
אנחנו כאן בישראל –
המדינה הדמוקרטית בעולם –
מודים לכם
(וגם לאיב מונטאן
וטרינטיניאן
וכל שאר השחקנים,
הטכנאים,
ואלה שתרמו להפקת הסרט Z)
על הסיפור הקולנועי
של רצח המנהיג למבראקיס –
סרט מהנה "על באמת".
ושתדעו לכם
וגם תתעודדו –
כי במוצב הגנתי קדמי
על גדות סואץ
מוחאים כפיים ל"זמרת
שלוש המלחמות"
(כיבוש, כיבוש, כיבוש)
השרה את
"על אי בודד"
כלומר:
"תיאודוראקיס, אל יאוש!"
ועוד
כדאי לכם לדעת
שבציון (אל קודס, ירושלים)
נער ונערה טן-דו (בשניים)
עוברים ליד חומת ה"מוסקוביה"
(סמוך מאוד לחדר שש
המשמש
לחקירות באמצעים המקובלים:
סיגריות בוערות…
אלות…
וברזלים…)
ומחליפים דעות על הזוועות
של כת הקולונלים ביוון.
וגם –
אל תעמידו פני תמיהה ופלא –
גם סוהרי בתי הכלא
שעינו את עבלה טאהא
ועוד אחים שלי –
פלשתינאים,
גם הם
ושכניהם
וחבריהם
כולם עמדו שעות בתור
וזעקו חמס
על הזוועות והדיכוי והטרור.
ועוד
כדאי לכם לדעת שם
שחבריכם בישראל –
סמיח אל-קאסם
ומחמוד דרוויש
ואף סאלם ג'ובראן,
גם הם (ועוד רבים)
קיבלו טיפול:
צנזורה,
הגליות
ואף מעצרים;
כי גם אצלנו לא כל כך מחבבים
לוחמי חרות
(בייחוד פלשתינאים)
החמושים בחניתות שירים.
שוחרי החופש היוונים, אמצו ליבכם
כל ישראל –
גם התזמורת,
גם מתנגדי נסיעתה לארצכם,
צנזוראים,
שותקי סותמי פה,
מפוצצי בתים,
תומכיו של ניכסון
רוצח וייטנאם,
תומכי דיכוי חרות אדם,
כולם,
כולם,
דיין, רב גורן וקישון,
כולנו,
מגדול ועד קטון
(מהיאחזות גולן וממדבר סיני
מירושלים המאוחדת,
מעל חורבות העי)
אנחנו פה –
חייכו, רפו חישוק שפתיים!
– אנחנו מוחאים לכם כפיים!
