אנגליה
התגברות המשבר
למרות פיחות סוף 1967 והאמצעים הדיפלציוניים הננקטים להורדת רמת החיים של האוכלוסייה, אין הבורגנות האנגלית מצליחה להיחלץ מקשייה. הייצור התעשייתי גדל באיטיות רבה ומאזן התשלומים אינו מראה סימני השתפרות. הגירעון במאזן המסחרי בשלושת החודשים הראשונים של השנה הגיע ל-128 מיליון לירות שטרלינג (307 מיליון דולר). כישלונו של הפיחות מוסבר בכושר לחימתו והתנגדותו של מעמד הפועלים האנגלי ששם לאל, עד כה, את מדיניות הקפאת השכר של ממשלת ווילסון. משום כך, מנסה זו להרוס את האיגודים המקצועיים בתחיקה המיועדת ליטול ממעמד הפועלים זכויות שהשיגן במשך מאבק של עשרות שנים. תחיקה זו כוללת תקופת השהיה לפני שביתות בלתי רשמיות (רובן הגדול של השביתות), הצבעה לפני הכרזת שביתה ואף עונש מאסר לפועלים שאינם מקיימים את הוראות התחיקה. אולם מעמד הפועלים האנגלי אינו מתכונן להיכנע ללא קרב. בבחירות המשנה נמנעים הפועלים בהמוניהם מהצבעה ומראים בכך את סלידתם ממדיניות ממשלת ווילסון. במקביל לכך, הביסו פועלי "פורד" את המעבידים והממשלה בשביתה של 40,000 איש שארכה כמה שבועות ואשר בעקבותיה קיבלה הנהלת "פורד" את כל תביעות הפועלים ונאלצה לוותר על סעיף בהסכם שהגביל את חופש השביתה. בראשית החודש, זכו גם עובדי חברת התעופה בי.או.אי.סי בניצחון לאחר שביתה. עתה מתכוננים עובדי הנמלים לשביתה. לראשונה מזה שנה, נאלצים מנהיגי האיגודים המקצועיים לעיין בהפיכת ה-1 במאי ליום של הפגנות כנגד מדיניותה הכלכלית והחברתית של הממשלה.
צרפת
תוצאות המשאל: תבוסת הבורגנות
אחרי אחת-עשרה שנות שלטון, נאלץ הנשיא דה גול לפרוש. כשם שעלייתו לשלטון ב-1958 היוותה ניצחון חשוב לבורגנות הצרפתית, כן פרישתו מסמנת עבורה תבוסה.
מה הרקע למשבר הפוקד את הבורגנות הצרפתית? מאז השביתה הכללית במאי 1968, אין המשבר מרפה למעשה מהחברה הצרפתית. דה גול זכה בכמה טכסיסים פוליטיים מוצלחים. תוך שיתוף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית, הצליח לחלץ את הבורגנות מן השביתה הכללית ולזכות בניצחון גדול בבחירות של סוף יוני. אולם במהרה נוכחו הפועלים כי הישגיהם הכלכליים במהלך השביתה הולכים ונספגים על ידי האינפלציה, הקפאת השכר, התוכניות להגדלת האבטלה והפגיעות החוזרות ונשנות בנציגיהם במפעלים, המייצגים אותם בנאמנות. יחד עם זאת, הבינה הבורגנות היטב כי על מנת להתקיים ולשמור על כושר תחרותה בשוק העולמי, עליה לפגוע ולהביס את מעמד הפועלים ובעיקר את אירגוניו המקצועיים. כך נולד הרעיון לערוך "רפורמה" אזורית ושל הסנאט, שמטרתה האחת והיחידה היתה לחסל את עצמאותם של האיגודים המקצועיים. התוכנית היתה ליצור משטר קורפורטיסטי של מוסדות שבהם ישותפו נציגי המעבידים והפועלים, בדרג אזורי וארצי. מעמד הפועלים התייצב כאיש אחד נגד תוכנית זו. האיגודים המקצועיים החשובים ביותר, בלחץ החברים מן השורה, נאלצו לצאת נגדה. יחד עם זאת, יצאו נגד הרפורמה חלקים של הבורגנות שלא היו מוכנים עדיין לוותר על שרידי הדמוקרטיה הפרלמנטארית בצרפת. סיבות אלו, יחד עם המצב הכלכלי ההולך ומידרדר, אי-שביעות הרצון של שכבות הביניים, איכרים וסוחרים זעירים, מסבירים את כשלון הבורגנות במשאל העם.
בכך, כמובן, לא הוכרע עדיין הקרב. התקופה הבאה בצרפת מבשרת החרפה של מלחמת המעמדות שתוצאותיה תלויות באירגונו וברוח לחימתו של מעמד הפועלים.
בקצרה
טורקיה – המשטרה פינתה את האוניברסיטה הטכנית באנקרה מן הסטודנטים שתפשוה והחזיקו בה במשך ארבעה ימים. בין הסטודנטים והשוטרים התפתחו התנגשויות אלימות. 109 סטודנטים נעצרו. מועצת האוניברסיטה החליטה על סגירת המוסד עד אוקטובר הבא (14.4).
יפן – בהתנגשויות בין המשטרה ו-300 מפגינים מאואיסטים נפצעו 77 סטודנטים ושוטרים ו-127 סטודנטים נעצרו. הסטודנטים ניסו לתפוס מחדש את הקמפוס של אוניברסיטת ניהון, בטוקיו. התנגשויות דומות קרו באוניברסיטת אוקיאייה, במערב יפן. 82 איש נפצעו ושוטר נהרג (14.4).
סנגל – לאחר חופשת הקיץ חזרו תלמידי בתי הספר התיכוניים ואוניברסיטת דקר לשביתתם שהחלה כתוצאה מהרחקת 18 תלמידים מבית הספר למומחים חקלאיים בבאמבי בחודש פברואר (14.4).
האיטי – שני אירגונים חשאיים התמזגו להקים מפלגה קומוניסטית פרו-סובייטית (1.4).
בוליביה – שר הפנים אישר כי כוחות גרילה נמצאים בתהליך הכנה בכמה אזורים של המדינה. הוא טען כי ציוד ותעמולה "קסטרואיסטית" נתפסו וכי נערכו כמה מאסרים (11.4).
חבש – כ-500 סטודנטים מאוניברסיטת היילה-סילאסי נאסרו לאחר הפגנת סטודנטים שנועדה למחות על חזרתם ללימודים של תלמידי בתי הספר התיכוניים.
בלגיה – יותר מ-50,000 פועלים וסטודנטים ואלונים [דוברי צרפתית] הפגינו כדי לדרוש נקיטת אמצעים נגד המצב הכלכלי הגרוע באזורם. המפגינים מחו נגד סגירת מכרות ובתי חרושת לפלדה ודרשו תמיכה מן הממשלה לתעשייה ולאוניברסיטה (19.4).
