מה מלמדות תוצאות הבחירות לוועידת ההסתדרות?

הדבר החשוב ביותר, המחייב ניתוח הוא – שיעור ההשתתפות הנמוך בבחירות. במושגים של הדמוקרטיה הישראלית רגילים היינו לתופעה של הימנעות מהצבעות בשיעורים של 15-10 אחוזים. בבחירות הללו היה שיעור ההימנעות – 25. וזה אומר: דרשני!

מכאן יכולים אנו ללמוד כי כ-10 אחוזים מתוך בעלי זכות הבחירה, כלומר כ-100-80 אלף אנשים, לא באו להצביע לא רק מתוך חוסר התעניינות או גילוי אדישות, אלא מתוך שלא מצאו בתוך הגלריה של הרשימות שהתמודדו בבחירות אף לא אחת שיוכלו להזדהות עמה.

מפ"ם דורכת במקום

ההפתעה של הבחירות היא ללא ספק עמידתה במקום של מפ"ם. מפלגה זו, שלא סבלה פילוגים ושניסתה להופיע בהופעות מילוליות חריפות לטובת קבוצות שכירים שונות בשנה האחרונה – רבים ניבאו לה עלייה ניכרת בבחירות, אך בניגוד למרבית ההשערות עלתה מפ"ם רק באחוז אחד.

הקומוניסטים שמרו על כוחם. שתי הרשימות הקומוניסטיות יחדיו קיבלו 2.9-2.8 אחוזים, שיעור דומה לזה שקיבלה מק"י המאוחדת בבחירות הקודמות.

מפח נפש למערך

בבחירות הקודמות קיבלו מפא"י ואחדות העבודה יחד 74 אחוזים מכלל הקולות. עתה קיבל המערך 50 ורפ"י עוד – 13.

הווה אומר, כי המסלול הזה כולו ירד ב-11 אחוזים.

ברם, הניתוח כאן אינו שלם. גח"ל קיבלה 17 אחוזים. אם ננכה מזה את השיעור המסורתי של איגוד העובדים של הציונים הכלליים, יתברר כי חברי ואוהדי "חרות" בהסתדרות מהווים כוח דומה לזה של מפ"ם ורפ"י. בעבר נהגו להצביע בוחרים אלה עבור "אחדות העבודה", מפא"י, העובד הציוני או עבור הציונים הכלליים. עתה התנקזו קולות אלה באורח טבעי לגח"ל.

התמונה הכללית, אם להגדירה במונחים פוליטיים מסורתיים, נותנת ירידה לשמאל ולמרכז והתגברות הימין.

למה יש לצפות

למעשה אין לצפות שום שינוי מהותי במבנה המוסדי של ההסתדרות וכן לא במדיניותה. אנו נזכה לחזות במאבקים חריפים מאוד... על חלוקת משרות ותקציבים ועמדות כוח והפקת טובות הנאה פרטיות וקבוצתיות – חלוקה מחדש בהתאם ליחסי הכוחות החדשים.

אנו יכולים להרגיע את ציבור הפועלים בישראל ולהודיעו שצפויות לו לפחות עוד ארבע שנים של שביתות אשר יוכרזו כפראיות; של היעדר איגוד מקצועי ממשי; של קיום בעלות לראייה של חברי ההסתדרות על מפעליה המשקיים; של קיום דיקטאט של קואליציה של צמרות מפלגתיות מושחתות על עניינים חיוניים מכריעים של ציבור פועלים בן חצי מיליון אנשים.

מה שהשתנה באמת, והוא שינוי לרעה, שמעתה יגבר כוחם של נציגיה המושבעים של הבורגנות הפרטית והממלכתית בקלחת הצמרת של הוועד הפועל.

מה צריך לעשות

יש להקים כוח חדש בהסתדרות, כוח בלתי מפלגתי ממש – על-מפלגתי – אשר יהא מסוגל ללכד פועלים מכל הקצוות הפוליטיים למאבק משותף ותקיף על שינוי בסיסי של מבנה ההסתדרות, לשם עשייתה לאיגוד מקצועי ראוי לשמו.

לכוח כזה מצפים כל התנאים האובייקטיביים הדרושים. חסר לו הנושא הסובייקטיבי. נושא טוב לכך יכולים לשמש ועדי עובדים חשובים אשר יתארגנו לוועדת פעולה למען הגשמת מטרה זו.

זו צריכה להיות, לדעתנו, התוכנית שעל בסיסה צריך כוח חדש כזה לקום:

  • חוקת ההסתדרות תשונה מיסודה כך שההסתדרות תיעשה לאירגון גג של העובדים השכירים ושל חברי הקואופרטיבים העירוניים והחקלאיים (כולל ההתיישבות העובדת לסוגיה).
  • שמה ישונה ויוסב ל"ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל".
  • הבחירות למועצות האיגודים המקצועיים הארציים ולאגודות המקצועיות המקומיות ולמוסדות הקואופרציה יקוימו אחת לארבע שנים.
  • מועצות הפועלים והוועד הפועל של ההסתדרות יורכבו מתוך מועצות האיגודים השונים, בהתאם ליחס מספרי פשוט (כלומר, אם נניח מהווים העובדים השכירים 70 אחוזים מכלל חברי ההסתדרות, צריכים הם לקבל 70 אחוזים של הייצוג בוועד הפועל – כנ"ל במועצות הפועלים).
  • סמכות הכרזת שביתה תינתן לאסיפות הכלליות במקומות העבודה, אחר קיום מגע עם נציגי האיגוד. אם לא יגיעו נציגיהם הישירים של העובדים (הוועדים) לכלל תמימות דעים עם באי כוח האיגוד המקצועי, תכונס בדחיפות מועצת האיגוד או האגודה. במועצה יופיעו נציגי ועד העובדים להסברת עמדתם. אם גם אחר כך תישאר בעינה המחלוקת; כלומר – מליאת המועצה תתנגד לעמדת ועד העובדים ו/או האסיפה הכללית – תישלח משלחת בת שלושה אנשים לפחות
  • מטעם המועצה לאסיפה הכללית של העובדים במקום העבודה, למען שכנע את העובדים כי יקבלו את הכרעת המועצה. אם לפי הערכת נציגי מועצת האיגוד הועלו באסיפה נימוקים חדשים אשר טרם נלקחו בחשבון בעת קיום הדיון במליאת המועצה – תכונס ישיבה נוספת של המליאה ובה תשותף נציגות רחבה יותר אשר תיבחר באסיפה הכללית של העובדים. אם נצא מנקודת מבט שהאיגוד אמנם נוהג לפעול בהתאם לאינטרסים של מעמד הפועלים בכללו – עשויים רוב הקונפליקטים שייווצרו להיפתר בדרך דמוקרטית כנ"ל. המקרים הבודדים שלא ייפתרו בדרך זו יועברו להכרעת המועצה הארצית של האיגוד ולבסוף, אם יהיה צורך, לכנס נציגי האיגודים המקצועיים בוועד הפועל.
  • תחול הפרדה גמורה בדיון על נושאים מיוחדים לסקטורים השונים – שכירים, קואופרטיבים, משק הסתדרותי אדמיניסטרטיבי (כולל חרושת הסתדרותית). נציגי כל סקטור יכריעו לגבי בעיות מיוחדות של כל סקטור. דיון והכרעה משותפים יחולו רק בשאלות שיש בהן עניין עקרוני משותף לכולם. נציגי כל סקטור יורשו להשתתף אף בדיונים על נושאים ספציפיים של סקטור אחר, בזכות דעה מייעצת.
  • יצירת עקרון הרוטציה בעסקנות הסתדרותית. נציגים נבחרים יורשו לכהן לא יותר משתי תקופות כהונה רצופות (היינו – 8 שנים). הצגת מועמד לתקופת כהונה שלישית תהא טעונה החלטה ברוב של שני שלישים במועצת המוסד בו כיהן.
  • לא יוכל להיות אדם מועמד לכהונה במוסד איגוד מקצועי נבחר, אלא אם עבד במקצוע המסוים שלוש שנים לפחות. כנ"ל לגבי עסקנים במשרה שלמה או חלקית (מזכירים וכד') מטעם מועצת האיגוד.
  • האיגוד יקפיד על שמירת זכויותיו של כל עסקן אשר ייצא ממעגל העבודה הרגיל לעסקנות, ורוצה לחזור למקום עבודתו הקודם או למקום עבודה אחר באותו מקצוע.
  • שכר בעלי התפקידים באיגוד ייקבע לפי התעריף בדרגה הגבוהה ביותר של מקצועם – ולא לפי שום תעריף אחר.
  • ישיבות של מועצות האיגודים והאגודות יתקיימו לפחות אחת לשלושה חודשים. לפי תביעת שליש מחברי המועצה יש לכנס ישיבת מליאה מיוחדת.
  • ההסתדרות תפעל נמרצות למען חקיקת חוק ביטוח לאומי מפני מחלה, אשר יתיר לכל אזרח בישראל לבחור את המוסד שדרכו ירצה לקבל את הטיפול הראוי. חוק זה יאפשר את ביטול המס האחיד. תחתיו ייקבעו מסי איגוד מקצועי, בנפרד מהשתייכות לקופת חולים זו או אחרת.
  • ינוהל רישום מדויק של הסתפחות לאיגודים מקצועיים, במסגרת החברות בהסתדרות הכללית. רישום  זה יעודכן בקביעות לשם יצירת פנקס בוחרים קבוע ומעודכן.
  • תבוטל המחלקה הערבית של ההסתדרות. ההסתדרות תהא נכס של כלל העובדים בישראל מעל הבדלי לאום, דת, עדה, מין והשקפת עולם.
  • כל משא ומתן קיבוצי עם בא כוח המעבידים ייעשה על ידי מוסדות האיגוד בשיתוף ועדי העובדים באותו ענף. לא ייחתם סופית ההסכם לפני אישורו במליאת המועצה ובאסיפות כלליות של העובדים.
  • תוגדל גיזרת המס המופנית לקרן שביתה לשם יצירת קרן גדולה ויעילה למאבקים מקצועיים עם המעבידים.

ניסינו לשרטט שלד למצע איגוד מקצועי, אשר על בסיסו יכולים להתלכד המוני העובדים חברי ההסתדרות לשם ביצוע שינויים יסודיים במבנה וגישתה לבעיות הפועלים.

אפשר להרחיב, לפרט ולשכלל את סעיפי המצע עוד ועוד, אולם רצוי הרבה יותר להתחיל לפעול. לפעול בכל בית חרושת, בכל סדנה ובכל מקום עבודה.

המפלגות הקיימות חילקו את השלל בעזרת כל מיני סיסמאות שינוי מדומות.

ציבור הפועלים חייב להתחיל עכשיו בפעולה כדי להשיג את השינוי הרצוי ומחויב המציאות.