מערכת הבחירות בבריטניה עומדת בסימן הסתערות הלייבור על השמרנים ועל ציבור הבוחרים כאחד.

על השמרנים – כיוון שהם בשלטון.

על הבוחרים – כיוון שהם אדישים.

בריטניה נהנית כרגע מפרוספריטי. תושביה אוכלים יותר טוב, מתלבשים יותר טוב, גרים יותר טוב ורוכשים לעצמם יותר מכוניות מאשר אי פעם לפני כן.

לזאת יש להוסיף את העובדה כי בבריטניה קיים שירות בריאות ממלכתי, הניתן בחינם לכל התושבים (כולל אזרחי חוץ), כך שפגיעה בבריאות שוב אינה מהווה לגבי השכיר חורבן כלכלי (כמו בארצות הברית).

כמו כן נהנה כל ילד מחינוך חובה חינם (ללא תשלום אגרות חינוך למיניהן) עד תום בית הספר העממי. הילדים נמצאים בבית הספר מתשע בבוקר עד שלוש אחר הצהריים, ותמורת שילינג ליום (כ-40 אגורות) מקבלים שם גם ארוחת צהריים חמה.

אין כיום אבטלה בבריטניה. להיפך, קיים ביקוש לידיים עובדות. מתוך 32 העמודים של עיתוני הערב בלונדון (היוצאים יום יום בכמה מהדורות) מלאים 5 עמודים בקביעות באלפי הצעות עבודה. חלק ניכר מההצעות מכוון לעובדים בלתי מקצועיים: זבנים בחנויות, פקידים מתחילים, סדרנים, פקחים ברכבות ואוטובוסים וכו'.

אדישות

על רקע הפרוספריטי ניתן להבין את אדישות הציבור למערכת הבחירות.

במרכז המערכה העמידו השמרנים והלייבור את בעיות הפנים של בריטניה: את הצורך במודרניזציה בתחבורה, את בעיית קיום משכנות עוני והצורך בבניית שיכונים, את הגדלת גימלאות הביטוח הלאומי לזקנים ולנכים, את שאלת יוקר המחיה וכו'.

בעיות חוץ וביטחון נדחקו למקום שני.

השמרנים אומרים לציבור: "השאירו את השלטון בידינו – כי מעולם לא היה לכם כה טוב". הלייבור אומר לציבור: "תנו את השלטון לנו – יהיה לכם טוב יותר".

הבוחרים חשים, כי ממילא לא יחול שינוי מהותי בעקבות הבחירות, ויהיה המנצח אשר יהיה, כי שום שאלה מכרעת אינה עומדת על הפרק (להבדיל מארצות הברית, למשל – שם מרגישים האנשים כי בחירת גולדווטר לנשיאות עלולה להכניס שינויים מכריעים). זוהי הסיבה השנייה לאדישות.

אין זאת אומרת, כי בריטניה חסרה בעיות של ממש, אך ה"פרוספריטי" מסתיר אותן, ושתי המפלגות היריבות העדיפו שלא להעלותן על הפרק.

ועידות

הלייבור והשמרנים לא קיימו השנה ועידות כלליות לקראת הבחירות. הם חששו כי בוועידות כאלה יתגלעו חילוקי דעות פנימיים כה מרחיקי לכת, עד שקשה יהיה להם להופיע לפני הציבור ביום הבחירות כאירגונים מלוכדים.

הוועידה היחידה הראויה לציון שנתקיימה השנה היתה זו של קונגרס האיגודים המקצועיים. קונגרס זה הינו אירגון גג של רוב האיגודים המקצועיים בבריטניה והוא ותיק ממפלגת הלייבור. למעשה נוסד הלייבור בשעתו ביוזמת האיגודים המקצועיים, כגוף פוליטי שנועד לייצג אותם בפרלמנט.

לאור עובדה זו מקבלת משמעות מיוחדת העובדה שהקונגרס בוועידתו החודש סירב לקבל הצעת החלטה הקוראת לחברי האיגודים המקצועיים להצביע עבור הלייבור!

נשיא הקונגרס – וודקוק – הסביר כי החלטה כזו עלולה היתה להרתיע ולהרחיק את איגודי הפקידים המצטרפים עתה לקונגרס, שרבים מחבריהם מצביעים עבור השמרנים. אולם האמת היא שוודקוק רוצה להפוך את הקונגרס לגוף עצמאי, בלתי תלוי בלייבור, שיוכל להשתתף בעיצוב המדיניות הכלכלית כגורם נפרד. כיוון שוודקוק וחבריו רחוקים מלהיות מרכסיסטים או סוציאליסטים שמאליים, הרי ברור אילו תוצאות עלולות לצמוח לחברי האיגודים המקצועיים מכך שהנהגותיהם יתחילו לעשות שיקולים של טובת "המשק הלאומי".

הפצצה

כמו כן נדחתה בקונגרס הצעה הקוראת לחיסול בסיסי ה"פולריס" בבריטניה – בעיקר על מנת שלא ליצור "קשיים" ללייבור.

בעיית החימוש הגרעיני מטרידה אנשים רבים בבריטניה. חלקם זוכרים עדיין את הפצצות ה"בליץ", אותן הפצצות המון ללא מטרה, של אוכלוסייה אזרחית, דבר שהאמריקאים והצרפתים לא חשו על בשרם.

רבים חוששים ממתן נשק גרעיני בידי גרמניה – אשר נלחמה נגד בריטניה פעמיים ב-50 השנים האחרונות. אנגלים רבים מתייחסים באי אמון למדיניות החוץ והביטחון האמריקאית ומסרבים להיגרר אחריה. מניעים אלה ורבים אחרים הפכו את שאלת הנשק הגרעיני הבריטי לשאלה מרכזית.

הוועדה לפירוק נשק גרעיני (הכוללת את ועדת ה-100) מפעילה לחץ כבד על כל המועמדים. כל אחד מהם נדרש להביע את עמדתו [ביחס] לבעיה והוועדה מפרסמת ברבים את תשובתו או שתיקתו. כיוון שאנשי ועדה זו פעילים מאוד, ונלהבים לעניינים שלא על מנת לקבל שכר, הם מהווים כוח שנבחרים רבים נאלצים להתחשב בו.

השמרנים עומדים על כך שבריטניה תחזיק בנשק גרעיני משלה.

השמאל הקיצוני והוועדה לפירוק נשק גרעיני תובעים שבריטניה תתפרק באופן חד צדדי ובלתי מותנה מנשקה הגרעיני ותחסל את כל הבסיסים הגרעיניים של נאט"ו בשטחה.

הלייבור נכנע קצת ללחץ והכניס סעיף למצע הבחירות, שבו נאמר כי בריטניה לא תחזיק בנשק גרעיני עצמאי, אך תשתתף בכוח גרעיני רב-צדדי. סעיף זה הובלע בסוף מצע הלייבור. האמת היא, שוויכוח גלוי בשאלה זו עלול לפלג את הלייבור והסעיף המוצע אינו אלא פשרה, שנועדה לספק את כל הצדדים, אך ספק אם היא מספקת אחד מהם.

זכויות האיגוד המקצועי

במפתיע נכנסה שאלת זכויות האיגוד המקצועי למערכת הבחירות, מעשה שהיה כך: עובד בחברת תעופה בריטית, שנתקבל לעבודה באמצעות האיגוד המקצועי, הסתכסך עם האיגוד ונטש אותו. האיגוד דרש מהחברה לפטר את העובד, בנימוק שאין להעסיק עובדים שאינם חברים באיגוד המקצועי. החברה סירבה. האיגוד הכריז שביתה במקום העבודה, החברה פנתה לבית המשפט וביקשה לחייב את האיגוד בתשלום נזקי השביתה.

החברה טענה, כי האיגוד הכריז שביתה למרות שהיא מצידה לא הפרה שום סעיף בהסכם העבודה. בית המשפט חייב את האיגוד בתשלום הנזקים שנגרמו לחברה עקב השביתה.

מקרה זה, שהינו בעל משמעות עקרונית, הסעיר את קונגרס האיגודים המקצועיים, הרואים בכך תקדים משפטי מסוכן. השמרנים הודיעו גלויות כי הם מתכוננים להכניס שינויים בחוק הנוגע לאיגוד המקצועי בהתאם לרוח פסק הדין הנ"ל, ואילו הלייבור מצידו התחייב להכניס שינויים הפוכים.

מתברר כי גם בבריטניה, מולדת האיגודים המקצועיים, אין זכויות מקודשות. הכל כפוף ליחסי הכוחות.

הבעיה הכלכלית

עסקי ההימורים בבריטניה מציעים לציבור הימור של שתיים לאחת לטובת הלייבור.

אם אמנם תיבחר ממשלת הלייבור, הרי הדבר הראשון שיידרש ממנה יהיה להתגבר על המשבר הכלכלי החמור ביותר של בריטניה מאז תום מלחמת העולם השנייה. משבר זה משתקף בעיקר במאזן סחר החוץ הבריטי.

אחרי ניכוי התנודות העונתיות, הגיע ערך היצוא הבריטי בחודש אוגוסט השנה ל-370 מיליון ליש"ט, ואילו ערך היבוא הגיע ל-470 מיליון ליש"ט (שיא ללא כל תקדים). אם ננכה מההפרש את היבוא שנועד לשם עיבוד ויצוא, עדיין נותר גירעון של 93 מיליון ליש"ט; ואם ננכה מגירעון זה גם את דמי ההובלה והביטוח המשתלמים לחברות בריטיות, יישאר גירעון נטו לחודש אוגוסט השנה של 51 מיליון ליש"ט.

הגירעון ברוטו באוגוסט השנה הוא 100 מיליון ליש"ט, באוגוסט של השנה שעברה הוא היה 34 מיליון ליש"ט וביולי השנה – 86 מיליון ליש"ט.

השוואה בין התקופה ינואר–אוגוסט השנה לתקופה המקבילה אשתקד מראה על עלייה של 4 אחוזים ביצוא ועל עלייה של 14 אחוזים ביבוא.

מה נשתנה?

עד מלחמת העולם השנייה נהנתה בריטניה משוד הקולוניות, קנתה חומרי גלם בזול ומכרה תוצרת תעשייתית.

אחרי המלחמה, בתקופת חיסול השליטה הבריטית הישירה באימפריה, נהנתה עדיין בריטניה מירושה של קשרים כלכליים ומסחריים שנוצרו בתקופת הזוהר של האימפריה. קשרים שהעניקו לה עדיפות.

בתוך חבר העמים הבריטי נהנית בריטניה עד היום ממצב מיוחד, המקנה זכויות יתר מסוימות.

אולם המדינות שנשתחררו מעול האימפריאליזם מתחילות להתפתח ולנהל מדיניות כלכלית עצמאית יותר ויותר. מהפכת האוטומציה בתעשייה מחריפה לאין שיעור את התחרות בעולם הקפיטליסטי ולא לאורך ימים תוכל בריטניה מחוסרת האימפריה ועמוסת הציוד התעשייתי המיושן לשמור על מקומה במערך הכלכלי של המערב ולנהל מדיניות של גירעון במאזן סחר החוץ.

בגרמניה הוקמה התעשייה מחדש אחרי מלחמת העולם על בסיס מודרני. בצרפת המצב דומה. ארצות הברית צועדת במקום הראשון בכל הנוגע לאוטומציה וליישום מיידי של הישגי המדע החדיש לתעשייה.

בריטניה מפגרת, והפיגור גדל מדי חודש. בזאת מודים השמרנים, הלייבור, הליברלים והקומוניסטים.

בריטניה נמצאת בעיצומו של מאבק על מקומה בשוקי העולם ובמאבק זה מהווה חזית האוטומציה והביקורת האוטומטית בייצור את הקו הראשון.

הדגש כיום בעולם הוא על ייצור מעולה וזול (אוטומטי ברובו), ניהול יעיל וחסכוני ותחבורה זולה, ובשלושת השטחים הללו מפגרת בריטניה אחרי מתחריה.

אופייני הדבר, כי ארצות הברית מצטיינת ביצוא ציוד אוטומטי לתעשייה, בעוד שבריטניה מצטיינת ברכישת ציוד זה תמורת הכנסות שנתקבלו מיצוא המיוצר בשיטות מיושנות. יצוא המכונות התעשייתיות הבריטיות עלה השנה באחוז אחד בלבד, בעוד שהיבוא של ציוד אוטומטי לתעשייה עלה בשלושים אחוז.

הפרוספריטי הפנימי הנוכחי בבריטניה מתקרב לסיומו, כשסכום החובות לגבי סחורות שנקנו בתשלומים הגיע לשיא ללא תקדים של 1,500 מיליון ליש"ט. אנשים קנו בתים, מכוניות, מכשירי טלוויזיה, רהיטים וכו' תמורת הכנסותיהם משכר עבודה במשך שנתיים עד שלוש השנים הבאות. מצב זה הצריך הדפסת מספר רב של שטרי כסף, דבר המערער ומסכן את ערך הלירה הבריטית.

אם נצרף לזאת את ההקטנה המתמדת ברזרבות הזהב הבריטיות ואת הפער במאזן התשלומים, הרי שבריטניה ניצבת בפני אפשרות ריאלית של משבר כלכלי. זוהי למעשה הבעיה העיקרית לפני כל מי שייבחר לממשלה.

הפלישה האמריקאית

ראויה לציון העובדה כי הון אמריקאי הולך ומשתלט על התעשייה הבריטית. ערך ההשקעות האמריקאיות בבריטניה מוערך ב-1,400 מיליון ליש"ט, מזה 177 מיליון ליש"ט בתעשייה, והשאר בנפט, ביטוח ובנקאות.

האמריקאים חותרים להשתלט על תעשיית המכוניות ותעשיית האלקטרוניקה הבריטית.

אמנם, סכום ההשקעות הבריטיות בארצות הברית גדול עדיין מסכום ההשקעות האמריקאיות בבריטניה, אך לאמריקאים ישנו היתרון של ריכוז ההשקעות במספר קטן של ענפי יסוד בכלכלה, כגון: מכוניות, נפט, אלקטרוניקה, בנקאות וביטוח, דבר המאפשר להם השפעה, הכוונה ושליטה בכלכלה, בעוד שההשקעות הבריטיות מפוזרות בסכומים קטנים על פני כל הכלכלה האמריקאית ואינן מאפשרות שום הכוונה או שליטה שם.

המדינאים הבריטים, מהלייבור ומהשמרנים כאחד, ניצבים חסרי אונים נגד מציאות זו, זקוקים הם לדולרים כדי לכסות את הגירעון במאזן סחר החוץ, אך הדולרים מגיעים אליהם בעיקר כתוצאה מהשתלטות אמריקאית על התעשייה הבריטית.

שליטי הכלכלה

התגובה של ההון הבריטי ללחץ האמריקאי היא מונופוליזציה.

השליטה על התעשייה והמסחר עוברת לידי מספר מצומצם של חברות ענק.

ההון הבריטי והשליטה על הכלכלה הבריטית מרוכזים בעיקר בידי המונופולים הבאים:

החברה
השקעות (במיליוני ליש"ט)
נפט וכימיקלים:
"של"
1,063
אי.סי.אי.
896
בריטיש פטרוליום
849
בורמה אויל
302
ביטוח:
 
רויאל אינשורנס
200
פרודנשל
157
ג'נרל אקסידנט, פייר, אנד לייף
127
ליגל אנד ג'נרל
120
בנקאות:
 
ברקלייס בנק
156
מידלנדס בנק
146
לוידס בנק
119
פרובינשל בנק
104

החברות הללו הינן עמוד השדרה של הקפיטליזם הבריטי. מי שבא לפתור את בעיותיה הכלכליות של בריטניה, מתנגש בענקי הכלכלה הללו שעוצמתם עולה בהרבה על זו של ממשלה או מדינאי בריטי כלשהו.

האם הלייבור בהנהגת וילסון מעוניין בכלל להתמודד אתן?

הפועלים והאוטומציה

האוטומציה מעלה בעיות חדשות לא רק לגבי התעשיינים, אלא גם לגבי האיגודים המקצועיים.

מפעל "פורד" הבריטי (שהאמריקאים רכשו זה עתה 45 אחוז ממניותיו במחיר 129 מיליון ליש"ט), יחד עם בי.מ.סי (אירגון יצרני המכוניות הבריטיים) ניצלו עד תומן את כל ההענקות וההקלות הממשלתיות והקימו מפעלים חדישים ב"אזורי פיתוח". המפעלים הללו מנצלים בעיקר ציוד אוטומטי (שרובו נקנה בארצות הברית) והם זקוקים לעובדים חדשים.

העובדים החדשים נבחרו בקפדנות יתרה במטרה לסנן ולסלק את כל פעילי האיגוד המקצועי הידועים בחוגי פורד כ"טיפוסי דגנהם" (על שם מפעל פורד בדגנהם, שבו קיים איגוד מקצועי חזק ותקיף).

מיליון ליש"ט השקיעו מנהלי "פורד" רק לשם בחירת הצוות המינהלי, המקצועי והיצרני למפעלם החדיש בהיילווד.

מדיניות השכר של פורד היא פשוטה. כל התוספות למיניהן עבור גילויי יוזמה וקבלנות – מבוטלות. הפועל מקבל שכר רק לפי זמן עבודתו (המפעל אוטומטי ברובו). הדירוג נקבע לפי התפוקה.

הלחץ על העובד במפעל כזה הוא כה גבוה, עד שמעריכים את משך הזמן שפועל מסוגל לעמוד בו בתריסר שנים לערך.

*     *     *

לפני עשר שנים ומעלה הזהיר המתמטיקאי האמריקאי נורברט ויינר, ממייסדי מדע הקיברנטיקה, את מנהיגי האיגודים המקצועיים בבריטניה ובארצות הברית, כי מהפכת הבקרה האוטומטית בתעשייה תעמיד בפניהם בעיות חדשות ושונות מכל מה שעמד בפניהם עד כה.

ואמנם הולכים ומתרבים כיום המפעלים הפולטים מבול של מוצרים טובים וזולים, תחת פיקוחם של כמה מהנדסים.

איזו תשובה יש למנהיגי האיגוד המקצועי על כך?

איזו תשובה יש ללייבור?

איזו תשובה יש לסוציאל-דמוקרטים למיניהם?

איזו תשובה יש למפלגות הקומוניסטיות?

האם אפשר בכלל לפתור בעיות אלה באמצעות בחירות במסגרת המדינה הבורגנית?