עתידה של מדינת ישראל יוכרע בתחום הכלכלי. הכלכלה אינה הגורם היחיד המשפיע על פרצופה החברתי והפוליטי של המדינה. יחסי ישראל-ערב, דהיינו תחום יחסי החוץ והביטחון של ישראל, גם להם השפעה גדולה, אולם אין לנתק את המציאות הכלכלית בישראל ממערכת יחסים אלה. המציאות הכלכלית מושפעת מיחסי החוץ והביטחון של ישראל מחד, ומאידך הופכת גורם המשפיע עליהם.
נקודת המוקד בה מצטלבות ומשתקפות בעיותיה הכלכליות של ישראל – היא עצמאותה הכלכלית של המדינה.
מאז הקמתה של מדינת ישראל עומדת על הפרק בעיית העצמאות הכלכלית.
בראשית ימי קיומה של המדינה, כאשר הקשיים הכלכליים לחצו במלוא עוזם, הבטיחו השרים הכלכליים דאז כי הנה עוד משך זמן קצר והכלכלה הישראלית תיוושע. מדינת ישראל תגיע במהרה בימינו לעצמאות כלכלית. 15 השנים שחלפו הוכיחו את קוצר הראות ואת זריעת האשליות שהיו בדיבורים אלה. במשך כל שנות קיומה של המדינה המשיכה בעיית העצמאות הכלכלית להוות את המטרה הבלתי מושגת של הכלכלה הישראלית.
אין ספק שכמו בשנים קודמות ממשיכה בעיית העצמאות הכלכלית להוות כורח דחוף למדינת ישראל. ייתכן אף שהתכיפות כיום רבה יותר מאשר בעבר וזאת עקב מיצוים של מקורות הון רבים שעמדו לרשות המדינה בעשר השנים האחרונות.
עצמאות כלכלית מהי?
תנאי לעצמאותה הכלכלית של מדינה הוא קיום עצמאותה הפוליטית, כי על מנת שתהיה עצמאות כלכלית צריך להשיג עצמאות. מאידך קיום העצמאות הפוליטית אינו מבטיח כי המדינה עצמאית מבחינה כלכלית. ישנן הרבה מדינות שהן מדינות עצמאיות, אולם מבחינה כלכלית הן תלויות במדינות אחרות. כמו כן ידוע, כי תלות כלכלית הופכת לעתים את העצמאות הפוליטית הפורמלית לחוכא ואטלולא. אולם קיים הבדל בין תלות כלכלית לתלות פוליטית. תלות פוליטית אנו חשים, אולם אין בידינו אמצעים למדדה ולקובעה. תלות כלכלית שאני. יש אפשרות לקובעה מבחינה סטטיסטית, וכן לקבוע באם מתקיימים צעדי הבראה.
אמת המידה לתלות כלכלית היא גודל עודף היבוא בתוך סך כל המקורות שעמדו לרשות המשק. אפשר כמו כן לחשב את יחסי עודף היבוא לתוצר הלאומי. קיומו של עודף יבוא אומר, כי יבוא המצרכים למשק גדול מיצוא המצרכים על ידי המשק לחו"ל. דהיינו, חלק מהיבוא למשק איננו ממומן על ידי המשק. במדינה כזו סך כל המקורות העומדים לרשות המשק גדולים מהתפוקה הלאומית. מדינה כזו אינה מסתפקת במה שהיא מייצרת, ומזדקקת למקורות הון בארצות חוץ לשם השלמת צרכיה הכלכליים.
מידת תלותה הכלכלית של מדינה כזו כרוכה באמות מידה נוספות (שלא נרחיב את הדיבור עליהן). מסתבר, כי מדינה עצמאית מבחינה כלכלית היא מדינה בה אין עודף של יבוא על היצוא.
מאז ראשית ימי קיומה קיים בישראל עודף יבוא שנתי בשיעור ניכר מאוד. גודלו של עודף היבוא ביחס לסך כל המקורות שעמדו לרשות המשק ידגים את המרחק שעל ישראל לעבור על מנת להגיע לעצמאות כלכלית.
עצמאות כלכלית – טובה או רעה?
קיימת בישראל אסכולה ששמעון פרס שימש לה לפה. אסכולה זו טוענת: מה אכפת לנו בעצם אם אנו עצמאיים מבחינה כלכלית או לא? העיקר הוא שהארץ מתפתחת, האוכלוסייה גדלה, רמת החיים בעלייה, השפע גדל, המדינה מתחזקת ומתעצמת וכן הלאה.
אילו היינו בטוחים לגמרי כי הקרנות שהשפיעו זרמי הון כה רבים על ישראל יעמדו לרשותה אף בעתיד, ואילו היינו בטוחים שקרנות אלה אינם חובות חוץ המוטלים על כלכלת המדינה, ולפיכך אין צורך בהחזרתם, אף אז היינו מתנגדים לגישה כי תלות כלכלית בעצם אינה פגע רע. אולם אם נקבע, ובמלוא האחריות, כי כל ההנחות הנ"ל אינן מציאותיות, הרי שהתלות הכלכלית עלולה להפוך מפגע רע לקטסטרופה. כיום ברור לכל כי קרנות השפע הולכות ונגמרות, ובעוד שנים מספר עשויה ישראל לעמוד בפני שוקת שבורה.
כספי השילומים עומדים על סף הגמר. כספי המגביות והמלוות מארצות הברית אמנם ממשיכים לזרום, אולם אף זה מקור שעלול להיעשות אכזב. מקור זה קשור למשחק המקריות, בעיקר מקריות הנובעת מצעדים ורצונות פוליטיים אלה או אחרים של ממשלת ארצות הברית.
ידוע כי רבות הן האומות והמדינות בעולם הנמצאות במצב של תלות כלכלית. יתר על כן, ידוע כי רוב המדינות הנקראות כיום מדינות מפותחות, ובתוכן ארצות הברית בעלת הכלכלה המפותחת ביותר בעולם, נמצאו בעבר במצב של תלות כלכלית.
ובכן, עצם קיומו של עודף יבוא על יצוא אינו כשלעצמו טרגדיה. להיפך, לעתים זהו תנאי מסייע עיקרי לפיתוחן של מדינות מבחינה כלכלית. מדינה מתפתחת מתקשה בגיוס מקורות הון פנימיים ומשתמשת על כן במקורות הון חיצוניים לצורך פיתוחה הכלכלי (במידה והם ניתנים לה). על כן יש לבדוק מה עשתה מדינת ישראל וכיצד השתמשה במקורות ההון שעמדו לרשותה במשך שנות קיומה. כן יש לראות אם ביכולתה של המדינה כיום להינתק מקרנות ההון שעמדו לרשותה בעבר.
מה מידת אי עצמאותה הכלכלית של ישראל?
מה היה חלקו של עודף היבוא לישראל מסך כל המקורות שעמדו לרשות המשק?
לפי ספרו של פרופ' פטנקין, "המשק הישראלי בעשור הראשון", נע עודף היבוא באחוזים (במחירים שוטפים) מסך המקורות בשנים 1950-58, בין 15 ל-20 אחוזים. 1956 – שנת מבצע סיני – היתה מבחינה זו שנת שיא, כאשר עודף היבוא היווה מעל ל-20 אחוז מסך המקורות שעמדו לרשות המשק.
אין חילוקי דעות שאחוז זה הוא אחוז עצום, ומעטות המדינות בעולם הקרובות מבחינה זו למצב של ישראל (פרט למספר מדינות תלויות שאינן אלא בובות פוליטיות נוסח ירדן).
בין השנים 1960-1956 נע הסכום האבסולוטי של עודף היבוא בין 300 מיליון דולר ל-350 מיליון דולר. בשנים האחרונות, כלומר, שנת 1961 ושנת 1962, חלה עלייה ניכרת בסכום האבסולוטי של עודף יבוא. עודף היבוא עבר בשנים אלה את 400 מיליוני הדולרים. העלייה בסך האבסולוטי של עודף היבוא מראה כי ישנם מקורות המכסים את עודף היבוא על היצוא. אולם חל גידול ניכר בגרעון האבסולוטי של המאזן המסחרי. לעובדה זו חשיבות, מאחר שבתנאים כאלה קשה לקצץ באופן דרסטי את היבוא על מנת לקרב את המדינה לעצמאות כלכלית.
כאשר אומרים כי קיים עודף יבוא, פירושו של דבר שישנו מקור המכסה עודף זה. עד עתה כוסה עודף היבוא בעיקר על ידי תקבולים חד צדדיים ועל ידי מלוות.
מקורות התקבולים החד צדדיים היו בעיקר השילומים מגרמניה והמגביות ה"יהודיות" בארצות הברית. המלוות גויסו אף הם בעיקרם בארצות הברית.
בעוד התקבולים החד צדדיים אינם מטילים על המשק הישראלי את עול החזרת החובות בעתיד, הרי הסכומים שנתקבלו כמלוות הגדילו את החוב הלאומי החיצוני של ישראל לממדים גבוהים. החוב הלאומי של ישראל הסתכם, לפי סקר בנק ישראל מס' 20, בסוף שנת התקציב 1962/63 ביותר מ-1,100 מיליוני דולרים. מסתבר כמו כן שמצבת החובות של ישראל הוכפלה בין השנים 1962/63-1952/53.
סכום החוב החיצוני לא יאמר מאומה אם לא נייחסו לגודל אחר. ובכן, מתברר כי החוב החיצוני לנפש בישראל הוא מהגבוהים, אם לא הגבוה בעולם. חוב זה הגיע בשנת 1962 ל-306 דולר לנפש.
גידול החוב החיצוני של ישראל כתוצאה מקיומו הקבוע של עודף יבוא, מטיל על המשק הישראלי מעמסה כבדה בהווה ובעתיד.
ראשית, חייב המשק להתחיל לפרוע חלק ניכר מהלוואותיו הקודמות וזאת מבלי להקטין את היקף היבוא. עובדה זו מכריחה את הממשלה לבקש מלוות חדשים על מנת לפרוע חובות ישנים.
שנית, עולים תשלומי הריבית על חובות העבר בדמים מרובים למשק.
מבחינה פוליטית נקשרה ישראל בעבותות פלדה למערך הכלכלי והפוליטי של המערב על כל הכרוך בכך בתחום הצבאי. המערב האימפריאליסטי תובע את מלוא המחיר על עזרתו "הנדיבה" למדינת ישראל.
תלותה של ישראל במערך הפוליטי והכלכלי הנ"ל מקשה על יציאתה למרחב הן מבחינה פוליטית-ביטחונית והן מבחינה כלכלית.
סיבות אי עצמאותה הכלכלית של ישראל
תלותה הכלכלית של ישראל נקבעה על ידי מספר סיבות אובייקטיביות וסובייקטיביות.
ישראל בראשית קיומה אופיינה על ידי ההגירה הגדולה שזרמה אליה. מאידך היתה מדינה בעלת רמה כלכלית נמוכה יחסית וחסרת פיתוח תעשייתי. שני הגורמים הנ"ל יצרו את הצורך בגיוס מקורות הון. מאחר שקשה היה לגייס מקורות הון בישראל, גויסו מקורות הון בחוץ לארץ, אולם מסתבר שחלפו 15 שנה מיום הקמת המדינה ולא חל שיפור רב רושם בתחום ההתקרבות לעצמאות כלכלית (אף שלפי מדדים כלכליים שונים אפשר להסיק כביכול כי המשק צועד בכיוון הנכון), וזאת למרות העובדה שגלי העלייה הגדולים פסקו וחלה התפתחות כלכלית סוערת.
גורם קבוע המשפיע על קיום תלותה הכלכלית של ישראל, נוסף להוצאות הפיתוח, הן ההוצאות הצבאיות. מקורות עצומים מגויסים למטרה זו. במשך שנים היה נושא זה בחינת טאבו ודוברי הממשלה לא ציינו מעולם את השפעתו העצומה על ההתפתחות האינפלציונית בישראל ועל מבנה מאזן התשלומים. כיום באה הממשלה עצמה ומאשרת עובדה זו. בנאום התקציב לשנת 1964/65 שנשא שר האוצר פ. ספיר בכנסת, הוא הדגיש שהוצאות הביטחון של ישראל השפעתן גדולה על מצבה הכלכלי הכללי של ישראל והן מהוות מכשול בדרך לעצמאות הכלכלית. מסתבר, כי השפעה זו אינה קטנה. להיפך, היא הולכת וגדלה, ואחוז הוצאות הביטחון בתקציב החדש לשנת 1964/65 יוכיח.
התהליך האינפלציוני הקיים בישראל כל השנים מאז הקמתה מהווה אף הוא בחינת מזרז המגדיל את הביקוש ליבוא.
השימושים בעודף היבוא
בכל משק, ויהיה אף משק מתפתח, ההשקעה במשק מורכבת מחיסכון מקומי בחלקה האחד ומיבוא הון או עודף יבוא בחלקה השני. ציינו כי יבוא הון תפקידו להגדיל בטווח הרחוק את התפוקה הלאומית ולקדם את כלכלת המדינה. ואמנם, באם ינוצלו החיסכון המקומי ויבוא ההון כדבעי תגדל התפוקה הלאומית, המשק יתפתח ויהיה מסוגל להחזיר חובותיו. את חובותיו לחו"ל יחזיר המשק על ידי כך שלא יצרוך את כל אשר מופק בתוכו, וחלק מתפוקתו יוקדש להשקעה ולהחזרת חובות. בישראל אין המצב כך (יש להדגיש שבשנים האחרונות חל שיפור מה במצב, אולם שיפור זה עדיין איננו מספיק).
בעשור הראשון לקיומה של ישראל שימש עודף היבוא לא רק לכיסוי חלק מההשקעה הלאומית, כפי שזה נעשה ביתר מדינות העולם, אלא כיסה חלק מהצריכה המקומית. פירושו של דבר הוא, שלא רק שההשקעה במשק נובעת ממשאבי חוץ, אלא שחלק ממשאבים אלה הוקדש לצריכה במקום להשקעה. צידה השני של מטבע זו הוא שבמשק הישראלי לא היה חיסכון. להיפך, התקיים ברוב השנים חיסכון שלילי. בשנים האחרונות חל שיפור קל במגמה הנ"ל.
על מנת שאפשר יהיה להקטין את עודף היבוא ולצמצמו למינימום חייבים להגדיל את החיסכון הלאומי. חלקו של החיסכון שיתהווה יוקדש להשקעה במשק וחלקו ליצוא שחייב יהיה בעתיד לכסות את מלוא היבוא ולמעלה מזה. המדינה חייבת להיות מסוגלת לגייס מקורות הון לפיתוחה בתוכה. השגת מטרה כזו כרוכה בשינויים חברתיים ופוליטיים מרחיקי לכת. המשטר הקיים כיום במדינה ספק באם יהיה מסוגל לפתור בעיות אלה. כל ניסיונו של המשטר הקיים להתחיל בפתרון בעיות אלה מתחיל בהכבדת העול של מעמד הפועלים.
תוצאות התלות הכלכלית
יבוא ההון, כשמשתמשים בו במידה, בידע וביעילות, עשוי לשמש את מטרת פיתוח הכלכלה הלאומית, את מטרת העלאת רמת החיים, ובסופו של דבר את מטרת העצמאות הכלכלית. אולם כאשר מאפשרים לסטיכיה לכוון את ההתפתחות הכלכלית, עלול יבוא ההון לגרום לעיוותים עמוקים במשק.
קיומו של עודף היבוא לישראל, דהיינו תלותה הכלכלית של ישראל, גרם לשרשרת עיוותים בכלכלה ובחברה הישראלית. נצביע עליהם בקיצור:
השפעת יבוא ההון על החיסכון הלאומי במשק, ובעיקר על החיסכון העסקי, לא היתה חיובית. יבוא ההון וצורת חלוקתו ה"קלה" על ידי קרנות המימון של הממשלה, המשתדלת לעודד את היווצרות והיבנות ההון הפרטי, לא עודדו חיסכון במפעלים הפרטיים.
השפעה מעוותת על מבנה כוח העבודה בישראל. גורמים שונים מטעימים ובצדק כי מבנה כוח העבודה בישראל אינו פרודוקטיבי. אחוז עצום מכוח העבודה, כחמישים אחוז, מוקדשים לענפי שירותים. עובדה זו אינה אופיינית למשק מתפתח כגון המשק הישראלי, והיא דוגמה לעיוות עמוק ויסודי. בכלכלה הישראלית ישנן מספר סיבות שהשפיעו על היווצרות עובדה כלכלית זו. אולם אין ספק שהשפעה מכרעת בתחום זה [יש] ליבוא ההון.
כוח העבודה התמחה והתאים עצמו לעובדת יבוא ההון לישראל. אילו לא היה קיים יבוא הון בממדים הקיימים בישראל, חייב היה חלק ניכר מכוח העבודה לכוון עצמו לאותם הענפים שהיבוא משמש להם תחליף. פירושו של דבר, בעיקר לענפים פרודוקטיביים. במציאות, היבוא פותר בעיה זו וכוח העבודה פונה בעיקר לשירותים שאינם מסופקים על ידי היבוא למשק.
העיוות הנ"ל הוא עיוות חמור וכל גוף המתייחס ברצינות לסיסמת הבראת הכלכלה והחברה הישראלית, ולהקמת משטר סוציאליסטי בישראל, חייב לשים לבו לכך. ענפי השירותים בישראל מנופחים ביותר. אין ספק שקיים עודף עובדים בענפי השירותים וקיימת בענפים אבטלה סמויה. המטרה צריכה להיות, על כן, העברת עובדים לענפים פרודוקטיביים וזאת מבלי לגרום לזעזועים ולאבטלה במשק. זאת יוכל לבצע משטר חברתי שונה מהמשטר הקיים. הסטיכיה הקפיטליסטית האופיינית כיום לישראל רק מאפשרת לעיוותים לגדול, להעמיק ולהתפתח.
תלותה הכלכלית של ישראל מושפעת מקיום יחסי האיבה בין ישראל למדינות ערב. יחסי האיבה גרמו לניתוקה של ישראל מהשוק הטבעי – המזרח התיכון. בניגוד להיגיון הכלכלי וההיסטורי הולכת ישראל ומתמחה בכיוון לשווקים המפותחים באירופה – וזאת בניגוד למצבה הגיאוגרפי וליכולתה הכלכלית.
התלות החד צדדית במערך הכלכלי הקפיטליסטי פותחת פתח לסכנות כתוצאה מהתפתחויות כלכליות ופוליטיות במערך זה. זרימת ההון לישראל עלולה להיפסק כתוצאה, או בגלל שיקולים פוליטיים מעצמתיים של המערב האימפריאליסטי במזרח התיכון. מאידך עלול משבר או אף שפל בכלכלה המערבית לגרום לירידה בזרם ההון לישראל.
כל ירידה פתאומית בזרימת ההון לישראל, כל עוד המשק הישראלי אינו מאורגן ואינו מוכן לכך, עלולה להיות קשה בתוצאותיה. משק ישראל הסתגל לאותה מערכת שימון משוכללת – יבוא ההון – המשמנת את גלגלי המערכת הכלכלית. הפסקת השימון עלולה לשבש את פעולת המערכת כולה. ירידה דרסטית ביבוא ההון לישראל תגרום מן הסתם לירידה בתפוקה הלאומית, אבטלה, ירידה ברמת החיים וכדומה.
חולשתו של המשק הישראלי [נובעת מכך] שכתוצאה מניתוקו הכלכלי והפוליטי מאזורו הגיאוגרפי – המזרח התיכון, הוא נתון יתר על המידה לתוקפם של כוחות חיצוניים; למקריות חלק עצום בכלכלה הישראלית.
הפתרונות למצב זה הם בכיוון אחד. הפסקת ההתקשרות החד סטרית עם המערב, יוזמה פעילה לשלום עם הערבים ומאמצים להגדלת החיסכון הלאומי בתחומי המשק.
