הקזת הדם בעיראק נמשכת. שלטון הדמים של מפלגת הבעת, שהתחיל בפעולות טיהור המוניות מיד עם תפיסת השלטון, מגיר את דמו של העם הכורדי.
מיהם הכורדים ומה הרקע לשפיכות הדמים הנוכחית?
העם הכורדי הוא אחד העמים הגדולים במזרח התיכון ומונה מעל ל-10 מיליון (מספר משוער). על אף עתיקותו וגודלו לא זכה העם הכורדי לעצמאות לאומית. תככי הקולוניאליזם במזרח התיכון גרמו לכך שהעם הכורדי שוכן כיום בשלוש מדינות שונות – באיראן, בתורכיה ובעיראק.
מאבקו של העם הכורדי לעצמאות התחיל לפני שנים רבות. מרידות רבות נוהלו על ידי שבטים כורדיים נגד שלטונות המדינות שבהן שוכנים הכורדים – אולם ללא תוצאות ממשיות. מולא מוסטפא אל ברזאני, העומד כיום בראש המרד הכורדי, הוא בן למשפחת מהפכנים כורדים שהנהיגו את עמם במאבקו לעצמאות לאומית.
ברזאני עמד בעצמו בראש מרידה נגד שלטונו של נורי סעיד ובסופה נאלץ לעזוב את מולדתו ולברוח לגבולות ברית המועצות.
תוך כדי אירגון המאבק נגד קיפוח הכורדים על ידי שלטונות בגדאד והעלאת התביעות לאוטונומיה לאומית צמחה בכורדיסטן המפלגה הדמוקרטית הכורדית. מפלגה זו שיתפה פעולה עם כלל חוגי האופוזיציה בעיראק במאבק נגד שלטון נורי סעיד ולקחה חלק פעיל במיגור שלטונו.
מהפכת יולי 1958 ועליית קאסם לשלטון עוררה תקוות מחודשות בלב הכורדים. הם נכונו להטות שכם בבניית משטר חדש שבו ייעלם הדיכוי הלאומי וייכונו החופש והעצמאות. לכורדים הובטח כי יוכלו לממש את זכויותיהם הלאומיות וכג'סטה הוחזרו הגולים הכורדים מברית המועצות.
בשאפו לחזק ולייצב את שלטונו כנגד אויבים מחוץ ומבפנים הצליח קאסם להשלות ולנטרל כוחות חברתיים ולאומיים שונים בעיררק, שהאמינו בכנות רצונו ופעולותיו. כך במאבקו נגד עארף ומפלגת הבעת שיתף פעולה עם הקומוניסטים ועם הכורדים. קאסם הצליח להשלות במשך תקופה ארוכה את הכורדים כי יינתן להם לממש את שאיפתם לאוטונומיה לאומית, אולם בחושבו כי יוצב שלטונו, הפר קאסם את כל הבטחותיו והתחייבויותיו.
מדיניותו השוביניסטית של קאסם הובילתו להתגרות מחודשת בכורדים. הכורדים – הידועים כעם שוחר חרות ואמיץ במאבקו – פתחו במרידה נגד שלטונו. מעניינת היתה עמדתם של הקומוניסטים העיראקים בפרשה זו.
בעוד שהביעו את תמיכתם המילולית בזכויות הכורדים, התנגדו לכל צעד ממשי שבא לממש זכויות אלה. הקומוניסטים ראו בשלטונו היציב של קאסם את המטרה המיידית במדיניותם. העובדה הנ"ל גרמה לקרע בין הקומוניסטים העיראקים והמפלגה הדמוקרטית הכורדית – מפלגות ששיתפו פעולה בהרבה מאבקים בעבר.
קיימת כמו כן סברה שברית המועצות סירבה להבטיח תמיכה במרד כורדי חדש. ידוע כי כאשר חזר ברזאני ב-1960 מביקורו בברית המועצות הצהיר כי לכורדים אין על מי לסמוך אלא על עצמם בלבד.
כיום ברור לכל כי הקומוניסטים בעיראק שגו שגיאה פטלית שבעקבותיה נערך מרחץ דמים אימתני בקומוניסטים העיראקים, כשהכורדים עומדים מנגד, מנוטרלים על ידי שליטי עיראק החדשים. יש לזכור כי דווקא המלחמה בכורדים והצהרת ההתנגדות כלפיה היא שנתנה את נשק ההשפעה בידי מפלגת הבעת במגרה את שלטונו האופורטוניסטי של קאסם. ובכן, מאבק נגד הכורדים היה ראשית הקץ של שלטון קאסם.
השלטון החדש בבגדאד הטעה את הכורדים בנסותו להרוויח זמן. שליטי בגדאד ניהלו משא ומתן ממושך עם נציגים כורדים תוך דחיות ותירוצים.
נציגי הכורדים לא העלו תביעות מרחיקות לכת. תביעתם המקסימליסטית היתה הבטחת אוטונומיה לאומית מסוימת במסגרת המדינה העיראקית או במסגרת איחוד ערבי צפוי. כן תבעו הכורדים חלק מרווחי הנפט המופק באזורם לצורך פיתוח ארצם הנחשלת. ויש להדגיש כי אזור כורדיסטן זקוק לפעולות פיתוח מרביות. רוב התביעות הכורדיות נדחו והעיראקים סירבו לשמוע על הקמת אזור אוטונומי לאומי כורדי, כפי תביעתם של מנהיגי הכורדים.
לאחר שחיסל את הקומוניסטים והדמוקרטים – מתנגדיו משמאל, התפנה השלטון הבגדאדי הטרוריסטי נגד הכורדים. הצבא העיראקי, ברכזו שני שלישים מכוחותיו באזורי הכורדים, התקיף בחמת זעם את יישובי הכורדים. הצבא העיראקי מנהל מלחמת השמדה. כפרים ועיירות נהרסים עד היסוד ותושביהם נרצחים או מוגלים. במילים פשוטות – לנגד עינינו ג'נוסייד – פשע השמדת עם. יחד עם זאת אפשר לסכם כי הצלחותיהם הצבאיות הממשיות של העיראקים הן אפסיות.
בעיית השמדת הכורדים הועלתה בפני מוסדות או"ם ביוזמת מונגוליה העממית. כן התחילה ברית המועצות לתמוך תמיכה מוסרית במרד הכורדי. אולם עד עתה קשה לצפות כיצד יופסק מסע הדמים.
יש לשער שכפי שמרד הכורדים עזר לזעזע את מוסדות שלטונו של נורי סעיד, וכפי שגרם למיגורו של קאסם – כן תסמן התחדשות המרד הכורדי את קץ שלטונו הקרוב של משטר הדמים בבגדאד.
ולבסוף כמה מילים על יחס ישראל לכורדים. יש לקבל בברכה את נימת ההזדהות עם מאבק הגבורה של הכורדים לעצמאותם הלאומית – המושמעת על ידי גורמים שונים. אולם יחד עם זאת יש לתת את הדעת על הניסיון לסלף את תוכנו של המרד הכורדי ולהציגו סתם כמרד אנטי ערבי. ישנם בישראל חוגים שלטוניים המעוניינים בהצגה זו של הדברים. זהו ניסיון להצדיק מדיניות ישראלית אנטי ערבית במסווה של תמיכה בכורדים. אולם המרד הכורדי מגמתו אינה הפחתת שנאה אנטי ערבית. המרד הכורדי הוא מאבק נגד שלטונות עיראק.
הכורדים נלחמים לזכותם להגדרה עצמית ולעצמאות. מאבק זה הוא חוקי ועל כן נצרף אנו תמיכתנו בו.
