לא במקרה מקדיש "מצפן" מקום נרחב, בכל גיליון שלו, לבירור שאלות האיגוד המקצועי. כמובן, בתור ירחון פועלים, חייב היה "מצפן" לטפל בהרחבה בנושא זה גם אילו מצב הדברים בארצנו היה דומה למצב הקיים ברוב הארצות הקפיטליסטיות. אולם לאמיתו של דבר קיבלה שאלת האיגוד המקצועי בישראל – בעיקר בשנתיים-שלוש האחרונות – חשיבות מיוחדת במינה בהשוואה לארצות אחרות.
שלושה סוגי אירגון
ישנן ארצות שבהן האיגוד המקצועי מסתפק במאבק על התביעות היומיומיות, הכלכליות, של הפועל, כגון: תוספת משכורת, קיצור יום העבודה, תנאים סוציאליים; אולם הוא איננו מנהל מאבק פוליטי נגד המשטר הקיים. איגוד מקצועי כזה מצליח, לעתים קרובות, להשיג הישגים לא קטנים; אבל הוא איננו איגוד טוב. כי לפועלים יש לא רק תביעות כלכליות במסגרת המשטר הקפיטליסטי (תוספת משכורת וכו') אלא יש להם גם אינטרס יסודי (או כמו שאומרים: אינטרס היסטורי) והוא: לבטל את המשטר הקפיטליסטי, המבוסס על ניצול הפועל השכיר, לקחת לידם את מלוא השלטון במדינה.
לכן, איגוד מקצועי המסתפק במאבק על פירורים – אפילו על פירורים שמנים – ואיננו נאבק מאבק פוליטי על העוגה כולה, איננו איגוד טוב.
איגוד מסוג זה קיים, למשל, בארצות האנגלו-סאכסיות והוא ידוע בשם "טרייד יוניון".
לעומת זאת, ישנן ארצות שבהן האיגוד המקצועי מונהג על ידי השמאל והוא מנהל לא רק מאבק כלכלי יומיומי, אלא גם מאבק פוליטי, למען קידום האינטרס היסודי של מעמד הפועלים.
מלבד שני סוגים אלה של איגודים מקצועיים ידועה עוד צורה שלישית של אירגון. צורה זו נקראת בשם קורפורציה. היא הומצאה על ידי מוסוליני והיתה נהוגה בארצות בעלות משטר פשיסטי. הפשיסטים טענו כי לפועלים אין בכלל אינטרס מיוחד – לא אינטרס יומיומי ולא אינטרס היסטורי. לדעתם יש רק אינטרסים מיוחדים לכל ענף וענף בכלכלה: אינטרסים מיוחדים לתעשיית הפלדה, אינטרסים מיוחדים לתעשיית הטקסטיל וכו'. על כן הקורפורציות היו אירגונים משותפים לפועלים ולמעבידים בכל ענף וענף – בצירוף נציגי הממשלה.
ברור כי לאמיתו של דבר נוצרו הקורפורציות לא בכדי להגן על אינטרס של ענף כלכלי זה או אחר, אלא בכדי להחניק את מאבק הפועלים, להטיל עליהם פיקוח חמור מטעם המעבידים והממשלה. הקורפורציות היו, למעשה, זרוע נוספת של השלטון.
זרוע של השלטון
לאיזה סוג של אירגון שייכת ההסתדרות? מנהיגי ההסתדרות מטעם מפא"י ענו על שאלה זו כבר פעמים רבות. בגיליון מס' 2 של "מצפן" הבאנו, למשל, את דבריו של פנחס לבון, לשעבר המזכיר הכללי של ההסתדרות, אשר לפיהם ההסתדרות היא משהו מיוחד במינו בעולם כולו: היא משמשת גם, אבל לא רק, "טרייד יוניון": "במשך 41 שנה הלכנו בדרך של זיווג בין תנועה לבניין אומה וממלכתיות עצמאית". כלומר, לדבריו של לבון יש להסתדרות תפקיד כפול: לשרת את האינטרס המקצועי של הפועלים וגם להיות זרוע של הציונות.
ברוח דומה מנוסחים הדברים הבאים, המודפסים בעמוד 1 של פנקס החבר ההסתדרותי:
"ההסתדרות משרתת את חבריה על ידי פיתוח המשק, עידוד היוזמה הקואופרטיבית לסוגיה, שיפור תנאי עבודתם, טיפוח התרבות והלשון העברית, קליטת העלייה, ביטוח סוציאלי וקשירת יחסי ידידות עם תנועת הפועלים הבינלאומית".
קודם כל: "פיתוח המשק", אחר כך: "עידוד היוזמה הקואופרטיבית" (כלומר עידוד אש"ד ו"דן") ורק במקום שלישי בא "שיפור תנאי עבודתם" של הפועלים.
מפלגות האופוזיציה השמאלית ב"הסתדרות" – מפ"ם ומק"י – לא ניתחו באופן יסודי ובפירוש את מהות ההסתדרות. אולם מתוך עמדותיה של מק"י בשאלות מעשיות שונות אפשר להסיק כי לדעתה ההסתדרות היא "טרייד יוניון" רגיל הנמצא תחת הנהגה ריאקציונית. היא קוראת לפועלים להיאבק כדי להחליף הנהגה זו, אבל בתנאי אחד: המאבק חייב להיות בתוך מסגרת ההסתדרות. מק"י מתנגדת באופן עקרוני להקמת איגוד מתחרה מחוץ למסגרת ההסתדרות. מק"י אוסרת למשל על חבריה להשתייך לאירגון המורים התיכוניים (הנמצא מחוץ להסתדרות) ולפני הבחירות האחרונות לאיגוד המהנדסים היא קראה למהנדסים להישאר בכל מחיר בתוך ההסתדרות.
לדעתנו שתי העמדות – גם העמדה הרשמית של הנהגת ההסתדרות וגם העמדה של מק"י, אינן משקפות את המציאות.
ההסתדרות איננה רק טרייד יוניון והיא איננה "גם טרייד יוניון וגם משהו נוסף". האמת היא כי ההסתדרות חדלה כמעט למלא תפקיד של איגוד מקצועי.
ההסתדרות דומה ביותר לקורפורציה: היא מהווה זרוע של השלטון, אשר מטרתה להחניק כל מאבק פועלי. ההסתדרות חדלה לייצג את הפועלים במאבקם המקצועי והיא מופיעה בו כנציג המעבידים או כנציג המדינה. ההבדל בינה לבין קורפורציה הוא שבקורפורציה היו מיוצגים המעבידים הפרטיים ובהסתדרות הם אינם מיוצגים. אולם לעומת זאת ההסתדרות היא בעצמה מעביד: בידה נמצאים רוב המפעלים הגדולים ביותר במדינה והיא שותפה – יחד עם מעבידים אחרים – במפעלים רבים נוספים.
אנחנו היינו אולי הראשונים שניסחנו זאת בגלוי ובפירוש, אולם לא המצאנו את הדבר מראשינו אלא נתנו רק ביטוי להלכי רוח הרווחים כבר מזמן בציבור הפועלים. הפועלים פשוט אינם רואים בהסתדרות איגוד מקצועי, אלא זרוע של השלטון והמעבידים.
על הלך רוחות זה של הפועלים עמדה גם הבורגנות. הנה, בחודש נובמבר האחרון אמר בכנסת נציג הליברלים, האדון אברמוב, מתוך צער רב:
"ההסתדרות התחילה להצטייר בעיני העובדים כנציגי המעבידים ולא כנציגם הם. בכמה מקרים נטלה על עצמה ההסתדרות תפקיד של פוסק בין העובדים למעביד, ומטבע הדברים כי הפוסק בסכסוכי עבודה אינו יכול להתקבל על ידי העובדים כנציגם הלוחם למענם בסכסוך עבודה זה".
לאחרונה פורסמו על ידי לשכת המס של ההסתדרות מספרים המעידים גם הם על הלך רוח זה. מתברר כי זרם החברים החדשים המצטרפים להסתדרות קטן השנה ב-14% בערך לעומת השנה שעברה. לעומת זאת, מספר החברים המפסיקים לשלם את מסיהם (ובכך יוצאים למעשה מן ההסתדרות) נמצא בעלייה מתמדת.
ישנם יישובים (לדוגמה בית שמש שבפרוזדור ירושלים), שבהם הפכה הפסקת תשלומי המס ההסתדרותי לתופעה המונית ממש וסניפי ההסתדרות במקומות אלה עוברים עתה משבר חמור ביותר.
להקים איגוד מקצועי!
מצב כזה אינו יכול להימשך זמן רב. קיומו של איגוד מקצועי הוא הכרח המציאות כי הוא בא למלא צורך הקיים באופן אובייקטיבי. האינטרסים המיוחדים של הפועלים קיימים – בין אם מישהו רוצה בכך ובין אם אינו רוצה – ואם אין אירגון אשר משקף אינטרסים אלה ונאבק בעדם, אזי אין ספק שאירגון כזה יקום.
ובכן, לדעתנו הבעיה האיגוד-מקצועית היסודית של פועלי ישראל איננה סתם לשנות את ההרכב האישי או המפלגתי של הנהגת ההסתדרות, אלא להקים איגוד מקצועי של ממש.
גם בעניין זה אנו רק משקפים הלכי רוח הקיימים בין הפועלים. זוהי המשמעות האמיתית של תופעות כמו ועדי הפעולה למיניהם, אירגון המורים התיכוניים, ועדת התיאום של האקדמאים וכו'; השכירים בישראל עורכים ניסויים בהקמת איגודים מקצועיים אמיתיים. אמנם, הפועלים לא תמיד נותנים לעצמם דין וחשבון מלא על משמעותן האמיתית של פעולותיהם; ועדי הפעולה קמים ומתפזרים, מגלים פעילות ואחר כך שוקעים בתרדמה. אבל גם כאן הסתמנה בזמן האחרון תופעה חדשה: כאשר פועלי "פרומין" ו"שמשון" יצאו למאבק, קמו לתחייה ועדי פעולה רבים, התייצבו מאחוריהם, שלחו משלחת אל "המחלקה לאיגוד מקצועי" כדי להפעיל עליה לחץ, הצטרפו למשמרות השביתה, גייסו תמיכה כספית וכו'; כלומר, פעלו כפי שפועל איגוד מקצועי.
גם הבורגנות מבינה את משמעותן המרחיקת-לכת של העובדות החדשות שנוצרו תוך מאבק הפועלים. אותו אדון אברמוב אמר בנאומו בכנסת (שמתוכו הבאנו כבר כמה פסוקים):
"קבוצות גדולות ומאורגנות ורבות משקל של שכירים המאוגדות בהסתדרות נטלו לידן את ניהול מאבקן המקצועי ועל אחריותן וביוזמתן הכריזו על שביתות וקיימו אותן עד שבאו על סיפוקן. כנראה שאנו עומדים עתה בעיצומו של תהליך זה שבו איגודים מקצועיים בענפים שונים נוטלים לידם את ניהול מאבקם. וכדי ליישב סכסוכי עבודה אלה לא יהיה מנוס אלא לנהל משא ומתן עם איגודים אלה, כפי שקרה הדבר עם הסתדרות המהנדסים, עובדי החשמל ועוד עובדי קבוצות עובדים אחרות".
יש להעיר כי דברים אלה נאמרו עוד לפני התעוררותם הגדולה של ועדי הפעולה בחודשים דצמבר-ינואר.
בפנים, בכל מחיר?
נשאלה השאלה: כיצד יש לנהל את המערכה להקמת איגוד מקצועי של ממש? האם מערכה זו חייבת להתרכז בתוך ההסתדרות, בכדי לנסות לשנות באופן יסודי את מבנה ההסתדרות? או אולי דבר זה איננו אפשרי ויש צורך להתחיל בהקמת איגודים מקצועיים חדשים לגמרי מחוץ למסגרת ההסתדרות?
אין אנו שייכים לאלה הרואים בהסתדרות דבר קדוש. לדעתנו העיקר הוא להקים איגוד מקצועי של ממש, ואם אין אפשרות לזאת בתוך ההסתדרות אז אין להירתע מאירגון חיצוני. כך נהגו המורים התיכוניים וטוב עשו.
להכריז מראש ובאופן עקרוני שמאבקה של קבוצה זו או אחרת של שכירים ראוי לתמיכה מלאה רק כל עוד הוא מתנהל בתוך מסגרת ההסתדרות – פירושו לשים כבלים על ידי השכירים ולתת נשק בידי הביורוקרטים שליטי הוועד הפועל. הרי עלול להיווצר מצב שהשכירים במקצוע מסוים יעמדו לפני הברירה להיכנע ל"ועד הפועל" ולהפסיק את מאבקם – או להתארגן בתור איגוד מקצועי עצמאי מחוץ להסתדרות. ברור שהם יהיו חייבים לבחור באפשרות השנייה.
יתר על כן, אם בקר, משל ושות' יהיו בטוחים כי השכירים יירתעו מפני הקמת אירגון עצמאי, אזי ביטחונם זה יעודד אותם לאיים על כל קבוצה של פועלים המגלה נכונות למאבק בגירוש מן ההסתדרות.
אולם אם, לעומת זאת, ירגישו האדונים הללו כי השכירים מוכנים ללכת "עד הסוף" – כלומר, להמשיך במאבק גם בחוץ – אזי ייתכן שהם ייאלצו להשלים (תוך חירוק שיניים) עם המאבק. לדוגמה: העובדה שבחוגי המהנדסים מדברים ברצינות על הקמת איגוד מקצועי עצמאי איננה מחלישה את עמדת ציבור המהנדסים, אלא להיפך – מוסיפה לו כוח מיקוח רב.
לא פזיזות!
הגישה של "להישאר בהסתדרות בכל מחיר" רווחת בעיקר אצל עסקני המפלגות. בין הפועלים אפשר להבחין בגישה ההפוכה. בזמן האחרון מתרבים הפועלים האומרים: למאבק בתוך ההסתדרות אין שום תכלית, הוא נידון מראש לכישלון. מי שמשלם מסים להסתדרות נותן נשק בידי האויב. צריך לעזוב מיד את ההסתדרות ולהתחיל באירגון איגוד עצמאי.
לדעתנו זוהי מסקנה פזיזה, טעות טקטית העלולה לגרום נזק, וזאת לפחות משלוש סיבות:
- ראשית, בתקופה הקרובה צפויים מאבקים חריפים בתוך ההסתדרות. אין לנבא בוודאות את צורתם של מאבקים אלה; ייתכן, למשל, שוועדי הפעולה יתארגנו לכוח קבוע אשר ייאבק על השלטון בהסתדרות – דיבורים בכיוון זה אפשר לשמוע כבר עכשיו. ייתכן כי המאבק ילבש צורות אחרות. על כל פנים, שגיאה תהיה לצאת מזירת המערכת לפני שהמאבק מתחיל.
- שנית, טעות היא לנסות לענות על שאלה כלשהי לפני שהמאבק, החיים עצמם, מצביעים על התשובה. אין לקבוע מראש שהמאבק בתוך ההסתדרות נידון לכישלון לפני שהדבר נוסה בצורה רצינית.
- שלישית, להתחיל בפעולת אירגון מחוץ להסתדרות פירושו לבחור את התנאים הבלתי נוחים ביותר למאבק. ברור כי כל אירגון חיצוני חדש יהיה בתחילתו קטן. אין ספק כי מנהיגי ההסתדרות יעשו ככל שביכולתם למעוך אותו. לאירגון חדש וקטן לא יהיה די כוח לעמוד בפני הלחץ.
קודם – בפנים
השביל לאיגוד מקצועי אמיתי בישראל אינו עובר לא דרך "הישארות בהסתדרות בכל מחיר" ולא דרך הטפה לעזיבה מיידית של ההסתדרות. התבונה מחייבת להתחיל קודם כל בהקמת אירגונים לוחמים – ועדי פעולה וגופים דומים להם – אשר ייבחרו על ידי העובדים במקומות העבודה ובענפים השונים ואשר לא יהיו כפופים למוסדות ההסתדרות או למפלגות. הגופים הללו יתארגנו במסגרת קבועה אשר תמלא בעת ובעונה אחת שתי משימות:
- ראשית, היא תיקח על עצמה את מילוי התפקידים האיגוד-מקצועיים אשר ההסתדרות איננה ממלאת; תמיכה במאבקים במקומות עבודה, גיוס כספים לקרנות שביתה, גיוס סולידריות לעזרה בקנה מידה ארצי לכל מאבק.
- שנית, מסגרת קבועה זו תיאבק על השלטון בהסתדרות. הסיסמה צריכה להיות: משמעת הסתדרותית פירושה שההנהגה תהיה כפופה לרצון הפועלים חברי ההסתדרות.
אין צורך ואין אפשרות להחליט מראש אם המאבק יישאר בתוך מסגרת ההסתדרות. על כך יענו החיים עצמם בזמן המתאים. ייתכן כי המציאות תוכיח ששינוי ההסתדרות מבפנים הוא אפשרי. אם כך – מה טוב. ייתכן כי המציאות תוכיח שהדבר איננו אפשרי. במקרה זה יהיה צורך להקים אירגון עצמאי מחוץ להסתדרות. אבל אז הקשיים לא יהיו כה גדולים כמו עכשיו, כי הבסיס האירגוני כבר יהיה קיים. הכוח הקבוע המחושל של ועדי הפעולה יצטרך רק להכריז על עצמו בגלוי כעל איגוד מקצועי – האיגוד המקצועי – בישראל.
