לא רבותי, בן גוריון איננו טיפש. אמנם מדינאי גדול איננו – אך גם בין הכסילים לא יכירנו מקומו.
הוא השכיל לעזוב את העגלה התקועה בבוץ עמוק למדי – אך עזבה טרם הידרדרה מן הצוק.
עם כל הילולות הקדושה שערכו סביבו מלחכי פנכתו באמרם: נישא אתה מעם – מוכרח היה להרגיש כי יוקרתו מתנהלת במדרון שנטייתו מחריפה והולכת. המשבר החל עוד בזמן פרשת לבון ועבר דרך עסקות הנשק עם בון; הצלת הממשל הצבאי על ידי רוב זעום בכנסת; מאסרו השרירותי של אהרונצ'יק כהן; פיטורי הממונה על הש"ב סביב פרשת בן גל; הזמנת [פרנץ יוזף] שטראוס, ולשיא הפרובלמטיות הגיעה מדיניותו של בן גוריון שעה שהשליך כל יהבו על צבירת מאגרי נשק "בלתי מקובל", כאמצעי שיערוב לביטחונה של ישראל.
דווקא בעניין זה הוברר, כנראה, חד וברור, לממשלה, כי ארצות הברית תתנגד – בכל האמצעים העומדים לרשותה – לצבירה או לרכישה של חימוש מעין זה.
מדיניותו של בן גוריון מצויה במבוי סתום. אלמלא כך מעדיף היה ראש הממשלה לבצע את ההתפטרות מטעמים "אישיים" ברגעים של שיא – או בעקבות מסע הישגים מדיני.
לא מן הנמנע כי התפטרותו מרמזת גם על החלשה צפויה בזרם המקורות הכספיים לישראל מן החוץ, דבר העלול להעמיד את המדינה בפני קשיים חמורים למדי.
יתכן גם כי אף הוא התרשם כי מר פרס חותר – ביעילות ובהתמדה – לתפיסת עמדות שלטוניות רבות ככל האפשר, תחת חסותו, והחליט להשליך את עלם תפנוקיו אל המאבק האכזרי על השלטון כאשר עצמותיו עדיין רבות וציפורניו עדיין אינן מלוטשות דיין.
ידוע ברבים כי אישיותו של בן גוריון היא אחד החישוקים המכריעים השומרים עדיין על מפא"י כחטיבה שלמה.
האם תתפרק עתה?
נראה שלא.
מקסמיו הממשיים של השלטון מהווים פיתוי חזק למדי לשמירה על המסגרת המפא"יית – דבר זה מחוור ודאי לכל המתגוששים בזירה המפא"יית הפנימית.
מה יהיה אופייה של הממשלה הבאה? אין כמעט ספק שלוי אשכול יכהן בה כראש ממשלה – ולתקופה מסוימת גם כשר ביטחון. כפי שנראים העניינים היום (בין השאר גם לפי הרכבה השמי של הוועדה המייעצת לאשכול, אשר נבחרה על ידי מרכז מפא"י), מסתבר כי מעמדו של משה דיין איתן למדי וכי הוא עשוי להקים מעין "בלוק טכני" עם אשכול כנגד שמעון פרס – הלוטש עיניו למשרת שר הביטחון.
כיצד יוכרעו העניינים נוכל לקבוע רק עם תום תקופת כהונתו הזמנית של אשכול כשר הביטחון. אז נוכל להבחין בכוחות הממשיים הנוטלים חלק במאבק על השלטון.
אם כך או כך, אל לנו לחשוב כי מבחינה מהותית קיים הבדל מי יאסוף בסופו של דבר את משרת שר הביטחון לאמתחתו – דיין או פרס. אלו הן אך כנופיות הנאבקות על השלטון – אך מבחינת דרכן המדינית מסוכנות שתיהן במידה שווה.
המציאות לימדתנו כי ברגעים כאלה צריך לעמוד על המשמר.
התפטרות בן גוריון לא פתרה דבר, אבל העלתה לשיא חדש את עקומת הזעזועים בכת השלטת!
העם נתבע לערנות!
