כאשר אמרנו בגיליונות הקודמים של "מצפן", שהשביתות הארציות, שאורגנו על ידי ועדת הפעולה והוועדה המארגנת – בניגוד להוראות ההסתדרות – תרמו רבות לקידום ענייניו של מעמד הפועלים בארץ, היו רבים שמשכו בכתפם והעירו הערות של זלזול. ברם, פרשת פרומין באה והוכיחה כי אכן, יש דברים בגו.
שביתת פרומין נמשכת מזה חודשיים, והיא פרצה כתגובה על פיטורי חבר ועד, אשר עמד על ביצועו, הלכה למעשה, של הסכם העבודה בין הצדדים.
במהלך השביתה החריף המאבק. מועצת פועלי בני ברק, אשר מלכתחילה נקטה עמדה עוינת לשובתים, עברה לעמדה הססנית, אך לאחר מכן נאלצה להכיר בשביתה כ"רשמית".
לאחר שהכירו בשביתה, עשו עסקני ההסתדרות הכל כדי לחסל את המאבק באמצעות טפיחות אבהיות והצעות בוררות – שתוכנן המעשי היה: חזרה לעבודה תוך פיטורים זמניים של הוועד, עד לסיום הבוררות.
פועלי פרומין לא נתפתו להצעות מתקתקות אלו, והמשיכו במאבקם. ואז עשתה הנהגת ההסתדרות את הצעד הבלתי הוגן, בהודיעה במוצאי שבת בקול-ישראל כי השביתה הסתיימה, וכי ביום א' בבוקר ה-19 למאי חוזרים הפועלים לעבודה – לאחר שהושג כביכול הסכם בין הצדדים. השקר היה מאורגן היטב, כך שאפילו עיתון פועלים מובהק כ"קול העם" הוטעה, וסבור היה כי אכן נסתיימה השביתה.
עסקני מועצת פועלי בני ברק לא הסתפקו בהודעה ברדיו. הם עברו ברכב בין מקומות המגורים של פועלי פרומין הקבועים למען שכנעם כי השביתה הגיעה, אמנם, לקיצה. הפועלים וחברי הוועד היו המומים, אך הם לא איבדו את עשתונותיהם ובו ביום החליטו, ברוב מכריע, להמשיך בשביתה.
מה הוא החדש
שביתות פועלי שמשון לצמיגים ופועלי פרומין לביסקוויטים פתחו, למעשה, דף מעניין חדש בתולדות האיגוד המקצועי בישראל. סביב השובתים התרכז עתה כוח פועלי "בלתי רשמי", אך המאורגן היטב, והיודע מה רצונו.
את הכוח הזה מהווים ועדי הפועלים, שבשביתות הארציות האחרונות, פעלו (ולא תמיד בתיאום מלא) במסגרת ועדות הפעולה והוועדה המארגנת.
עשרות ועדים אלה – מגוש דן ומתל אביב – המייצגים אלפי פועלים, קמו עתה, במאורגן ובמלוכד, להגיש לשובתים את מלוא העזרה – הכספית והמוסרית.
עובדה זו, היא שהכריחה את עסקני מועצת פועלי פתח תקוה להסכים לבסוף לעמוד לימין שובתי שמשון ואילצה אף את הנהלת המפעל לסגת מתביעת הפיטורים של פעילי השביתה, ולשלם דמי שביתה מלאים לכולם. אמנם, התביעות הממשיות, שבעטיין פרצה השביתה (השוואת שכר ותנאים לאלו הנהוגים בבית החרושת "אליאנס"), עדיין לא באו על סיפוקן, אך גם במה שהושג יש לראות הישג נכבד.
לאחר גמר השביתה בשמשון העבירו ועדי הפועלים את כל קרן התמיכה לעזרתם של שובתי פרומין.
לאחר מכן, עשו הם צעד נועז שהודות לו הוכשל התכסיס המפוקפק בו נקטה מועצת פועלי בני ברק בשדרה את הודעת השקר בקול ישראל. הוועדים הופיעו בזירת השביתה עצמה – מול שערי בית החרושת – ועודדו את הפועלים להמשיך בשביתה. ביום א' בערב הופיעו הוועדים באולם הישיבות של מועצת פועלי בני ברק, בעת שזו דנה בעניין. עסקני המועצה אולצו להתפזר – משום שלא יכלו לעמוד תחת מטר ההאשמות שהוטחו כנגדם.
למחרת, בשעה 5 בבוקר התייצבו 20 ועדי פועלים – יחד עם שובתי "פרומין" – במשמרת השביתה. הפועלים, וגם המעבידים, למדו להבין כי עימם במאבק ניצבים עוד אלפי חברים למעמד.
השחצנות הנבובה מתפקעת
בגלל סולידריות זו, החלה התנגדות המעבידים ועסקני ההסתדרות נוטה להישבר. בעלי המפעל ראו לפניהם ציבור פועלים גדול מושיט סיוע לשובתים, שעה שעמיתיהם בהתאחדות התעשיינים – יצרני הביסקוויטים המתחרים – מדברים על סולידריות, אך למעשה מנצלים את השביתה כדי למלא את השוק בתוצרתם הם.
אמנם קשה להאמין, אך עובדה היא כי בעלי פרומין ביקשו להיפגש עם נציגי ועדי הפועלים מתל אביב וגוש דן, כדי לדון על תנאים לחיסול הסכסוך. גם הם הבינו כי יש גבול למידת שליטתה הבלעדית של הנהגת ההסתדרות ה"רשמית".
התשובה שקיבלו בעלי פרומין מנציגי הוועדים היתה ברורה: או שיוחזרו כל הפועלים לעבודה, ללא כל בוררות; ולא – יוסיף המאבק, עד להטלת חרם, והטפה לחרם, על סחורות פרומין.
גם [ירוחם] משל, ראש המחלקה לאיגוד מקצועי בוועד הפועל של ההסתדרות, נאלץ היה להתרכך. הוא, אשר בעבר סרב בכלל לדון עם נציגי ארגון ועדי-פועלים על ענייני המדיניות המקצועית, קיבל הפעם משלחת רחבה של ארגון הוועדים, ודן עמם בעניין פרומין, ואף הבטיח כי ההסתדרות לא תפקיר את ועדי הפועלים.
אנשי לשכת המודיעין, בכניסה לוועד הפועל ברחוב ארלוזורוב, לא ניסו הפעם לסלק את המשלחת או לרמותה בטענה כי איש מבין המבוקשים על ידה אינם במקום. להיפך, הם הכניסום בכל הכבוד. משל, הוא ולא אחר, נתן להם הוראה זו.
בשעת כתיבת שורות אלה עדיין לא הוכרע המאבק בפרומין. ברם, יש להמשיך את הדרך הטובה והנכונה, עליה כבר עלו עשרות ועדי פועלים במדינה.