בימים אלה הופיעו ב"קול העם", בטאון הוועד המרכזי של מק"י, כמה וכמה פרסומים המתייחסים לשאלות הוויכוח בתנועה הקומוניסטית הבינלאומית, המתנהל בעיקרו בין הקומוניסטים הסיניים לבין הקומוניסטים הסובייטיים, ולא רק ביניהם.
לגבי תוכן הוויכוח מתפרסם מאמר בגיליוננו זה, אשר אף לגביו קיימות הסתייגויות במערכת "מצפן". ברשימה זו רוצים אנו לגעת לא בעצם הוויכוח אלא בצורות ההכרעה וניהול הוויכוח בתוככי מק"י. כוונתנו למתוח ביקורת על השיטה המיוחדת, לפיה מציג בטאון מק"י את ה"פה אחד" בוועד המרכזי כניצחון על ההתחבטויות בקרב חברי המפלגה. ואילו אותן ההתחבטויות מוצגות על ידי אנשי ההנהגה בסניפים כהידרדרות למבוכה ומשום כך יש לחסלן במכה אחת על ידי יום עיון… מאידך גיסא, מופיע "קול העם" למחרת פרסום החלטת הוועד המרכזי במתן מחמאות עצמיות ותוך התנשאות הריהו מכריז כי אותן החלטות מהוות מהלומה ניצחת על ראשי האויבים אשר קיוו לגלות מבוכה בשורות המפלגה.
אנו רוצים לחזור ולומר, אולי בפעם האלף, דברים שכבר אמרנו בעל פה ובכתב בתוך המסגרות של מק"י: קיום ויכוח בתוך מפלגה מהפכנית באמת איננו בהכרח הוכחה לחולשה. במדינת ישראל מרובת המפלגות כמעט ואיננו שומעים על התעסקות המפלגות בשאלות רעיוניות. יודעים אנו על הרבה מאבקים פנימיים על כסאות, עמדות, תיקים, תקציבים וכו' – מי זה יעשה עצמו מגוחך וילך להתדיין על שאלות עקרוניות – ישראליות או עולמיות? אותם חברים במק"י, וישנם לא מעטים כאלה, אשר מתחבטים באמת בשאלות הגורליות המנסרות בחללה של התנועה הקומוניסטית, רשאים בהחלט להתגאות בעצם נתינת דעתם לכך. הנהגת מק"י מוכיחה שוב ושוב את צרות מוחה כאשר היא מנסה לטעון שה"פה אחד" בוועד המרכזי פתר את השאלות הנתונות בוויכוח, ומשתמשת במונח "הנחתת מהלומה" במקום לגמרי לא מתאים.
הנהגת מק"י מוכיחה שוב ושוב כי ביסודו של דבר, לא חלו בה כל שינויים מאז התקופה שקדמה לוועידה ה-20. כל השינויים שחלו בהופעותיה ובגישותיה אינם אלא תופעות שטחיות – ציפוי למטיל מאובן אשר ללא התכתו לא יהיה ראוי לשום שימוש. במתכונת כזו לא תהא מק"י מסוגלת לתת את התשובה המהפכנית הנכונה למציאות הישראלית, וחבל.
עין