העיתונות היומית הרבתה לעסוק בשבועות האחרונים בפרשת המשתכנים ה"פרטיים" הנאבקים להשגת אותן ההקלות בתשלומי המשכנתאות, אשר ניתנו על ידי הממשלה למשתכנים ה"ממשלתיים". ביום בהיר אחד הופיע "ידיעות אחרונות" בידיעה מרעישה לפיה הצליחה כביכול הממשלה לסכל את "מזימת" ארגון המשתכנים הפרטיים להשגת הקלות לקבוצה של מקורביו ובכך נמנעה, לפי הכתבה הנ"ל, הפליית אזרחים במדינה. לא רבים ידעו כי מאחורי אינפורמציה זו מסתתר אחד ממעשי התרמית הציניים אשר מנהלי משרדי הממשלה מתמחים לאחרונה מאוד בביצועם.

האמת לאמיתה היא כי מנהל משרד השיכון טנא וסגנו אבני, היו אלה אשר פנו לבאות-כוח ארגון המשתכנים הפרטיים בהצעה כי יורו לחברים באירגונם להכין בקשות אישיות מנומקות לממשלה בדבר תביעת ההקלות בתשלום המשכנתאות. המציעים הזהירו את נציגי המשתכנים לבל יפרסמו את ההצעה משום שאין בכוונת הממשלה להכיר עקרונית בצידקת תביעותיהם. לגופו של עניין – הממשלה ידעה היטב כי גרמה להפליה חמורה, שעה שמנעה את ההקלות מהמשתכנים הפרטיים, על אף שבאלפי מקרים לא עלה ערך הדירות שלהם על אלה של המשתכנים הממשלתיים. אבל, הואיל ורצתה "לחסוך" וכן למנוע "התרוששות" הבנקים למשכנתאות, העדיפה להעניק ברוב חסדה את נטל מלוא הפיחות על המשתכנים. ברם, העניין הסתבך כאשר המשתכנים התארגנו והחלו לנקוט צעדי מאבק ממשיים ולהתריע על הפלייתם לרעה ביחס לעמיתיהם ה"ממשלתיים". הממשלה נאלצה לסגת, אלא שבמקום לסגת לאורך החזית כולה, חיפשה דרך לפצות את החלק האקטיבי שבציבור המשתכנים הפרטיים ועל ידי כך לחסל את התנגדותו של הציבור הזה.

נציגי המשתכנים החליטו לנקוט את הטקטיקה הבאה: ליזום את שליחת מאות מכתבי הבקשה אשר הוצעו על ידי הממשלה, ואחר שייענו כמה מהפונים בחיוב – להגיש בקשה לבית הדין הגבוה לצדק בירושלים לחייב את הממשלה להגשים את ההקלות לגבי ציבור המשתכנים הפרטיים כולו. קרה המקרה ואחד מעסקני אירגון המשתכנים נהג שלא בתבונה וגילה שלא במתכוון את "סוד" הטקטיקה הזו לעיתונאי. משהתגלה הדבר הרהיבו עוז מנהלי משרד השיכון וניסו להופיע בפני הציבור כמגינים על הציבור כנגד קבוצות לחץ המבקשות כביכול להשיג העדפה בלתי צודקת.

עניינם של המשתכנים נמצא עדיין בטיפולן של ועדות הכנסת ובדיון במשרדי הממשלה. ברם, שתי מסקנות מתבקשות מענייננו: ראשית – בראשות כמה ממשרדי הממשלה מכהנים טיפוסים ערומים ומתחסדים. שנית – במערכות המאבק הציבורי אין להתפתות להיגררות אחר תכסיסים סודיים מחוכמים מדי, במיוחד כאשר הם נשענים על הבטחות ממשלתיות בלתי רשמיות ובלתי מחייבות. כאשר התביעות אשר ציבור נאבק עליהן, צודקות, עליו לנהל את המאבק בגלוי, באורח דמוקרטי ותוך גיוס דעת הקהל לימינו.