ריחות רעים ממלאים את האווירה הציבורית בארץ. גילויים חדשים של שחיתות מעמידים את ראשי המדינה באור של סרסורים. בננות נקברות על ידי סוציאליסטים. הפשיעה בקרב הנוער (אין ספק שזו בבואה למתרחש למעלה) מגיעה למימדים מחרידים.

במבול המילים הנשפך על הקורא בארץ, מתבלט בכנותו הדו-שבועון "אתגר". אין הוא נרתע להגיע לשורשי הסיבות. הוא אומר בפירוש: אשם המשטר. הוא אבי השחיתות. אין ספק שזו מסקנה אמיצה ובלתי משוחדת. מבחינה זו, קולו של "אתגר" הוא קול כבודה של ישראל שלא הושפל על ידי שוחד ושלמונים.

הפעם ברצוננו להפנות כמה מילים של ביקורת אל "אתגר", דווקא משום הערכתנו העמוקה לתפקידו החיובי.

כאשר מגיעים למסקנה השוללת את עצם קיום המשטר הנוכחי מן הראוי להצביע על דרך להחלפתו. נראה לנו שבעניין זה נכשל "אתגר" ומציע כמה פתרונות מסוכנים.

*  *  *

נקודה חשובה במאבק הדמוקרטי המתנהל בישראל היא הדרישה לחקיקת חוקה. במדינה צעירה בה המסורת הציבורית היא מצומצמת ביותר ושייכת לחלק קטן בלבד מהעם (הרוב עולים חדשים) חוקה המגבילה את ההשתלטות הטוטלית של השררה היא דבר חיוני ביותר. היא מאפשרת לנהל מאבק משפטי נגד חוקים כמו "לשון הרע" או חוקי דת (הנוגדים את חופש המצפון).

"אתגר" מעמיד את עניין החוקה כדרישה עיקרית לתיקון פני החברה הישראלית. הוא אפילו מציע עיסקת חליפין עם בן-גוריון: תן לי חוקה ואתן לך בחירות אזוריות (אגב רמז לבן-גוריון לערוך משאל-עם במקרה שהצעתו לא תתקבל בכנסת!).

ראשית, תמוהה עצם הצעתו של "אתגר" לבן-גוריון לערוך משאל-עם. הרי ידוע מהי שיטת השלטון בעזרת משאלי-עם ומי נזקק לה.

שנית, האם חוקה באמת יכולה לשנות את מצב העניינים מיסודו? בין המדינות בעלות חוקה ישנן דמוקרטיות ביותר וישנן רודניות. עצם קיום חוקה אינו ערובה לשלטון החוק (הרי גם בימי סטלין היתה חוקה המבטיחה את זכויות האזרחים מפני המשטרה).

בדרך כלל, חוקה היא גיבוש פורמלי למצב קיים או שיכול להתקיים במשטר מסוים. בכל מקרה אחר היא פיסת נייר לקישוט משרדים. לשם הדגמה נתבונן בסעיף כמו "הזכות לעבודה ופרנסה של כבוד". אין חולק על כך שבחוקה מודרנית ייכלל סעיף כזה. האם סעיף זה לא יכול להתגשם במקרה שהמשטר הכלכלי לא מאפשר סיפוק עבודה לכל דורש? (כמו בארצות הברית, שם מצויים באופן קבוע 5-4 מיליון מובטלים). החוק בלבד לא יעזור. ראשית יש לשנות את המערך הכלכלי ורק לאחר מכן לחוקק חוק מתאים.

הצעתו של "אתגר", למרות שנוסחה בכנות, נראית לנו כמסוכנת ביותר. בחירות אזוריות פירושן שליטה מוחלטת של בן-גוריון בכנסת. התחשבותו של בן-גוריון בחוק ידועה (סובלן? *). יותר מזה, הרוב בכנסת יאפשר לו לשנות את החוקה כרצונו.

הדרישה לחוקה היא צודקת וחיונית ביותר, אבל יש לומר בפה מלא: חוקה בלבד לא תשנה את המשטר (והרי זוהי דרישתו של "אתגר"!). חשוב ביותר באיזה תנאים החוקה תתקבל ומי ינסח אותה.

*  *  *

פרשות קואופרטיב הבשר בחיפה ושפיגל ממשרד הבריאות שופכות מעט אור על דרכי המימון הפסולות של רוב המפלגות בישראל. מלבד המימון ה"שחור" קיים המימון הגלוי על ידי המגבית היהודית המאוחדת והמימון על ידי "מפעלי חסות" של המפלגות. אין ספק, שזו מחלה ציבורית קשה המעוותת את החיים הדמוקרטיים.

הדרישה לחיסול דרכי מימון אלה היא צודקת ביותר. אולם, גם הפעם נכשל "אתגר" בהצעות "השופכות את התינוק עם המים". על מנת לחסל את התופעה הוא מציע לחוקק חוק המעמיד את קופות המפלגות תחת ביקורת המדינה; חוק האוסר על גוף מפלגתי לקבל תרומות מאנשים שאינם משתייכים אליו ארגונית. ולבסוף הוא מכריז שאם יתקבל חוק כזה תחוסל השחיתות אחת ולתמיד והמשטר יבריא.

צורת הניסוח של החוק ב"אתגר" מעוררת תמיהה רבה. הוא בפירוש מציע להעמיד את המפלגות תחת פיקוח המשטרה, למסור לעמוס בן-גוריון(**) את רשימות התורמים של כל גוף פוליטי (האם מוכן "אתגר" למסור למשטרה את רשימת תומכיו הכספיים?!) ולהכריח כל תורם להשתייך ארגונית למפלגה.

לצורך הוויכוח נניח שאפשר באמת להתגבר על הליקויים הנ"ל ולנסח חוק המכוון נגד המימון המושחת של המפלגות. האם מכאן תצמח הישועה? הרי גם פעולותיו של "אוטק" בחיפה והקרן שהוא מימן היו בניגוד לחוק. האם המשטרה התערבה? מה התמימות הזאת נוסח "החוק הוא יושיענו"? מי שהציב לעצמו מטרה רצינית ביותר, כמו שינוי המשטר, מוטב שימהר להיפטר מאשליות מזיקות בנוגע לאופן שבו ניתן להגשים מטרה זו.

__________________________________

(*) רוברט סובלן (Soblen) היה יהודי אמריקאי שהורשע בארצות הברית בריגול לטובת ברית המועצות, שוחרר בערבות עד לדיון בערעורו ונמלט לישראל ביוני 1962. על פי חוק השבות הוא היה זכאי לקבל אזרחות ישראלית, אך הוא גורש מישראל מבלי שניתן לו לערער על ההחלטה לגרשו.

(**) בנו של דוד בן-גוריון, עד 1962 היה קצין בכיר במשטרה ובו-בזמן היה שותף בעסקים כלכליים שונים.