חברים יקרים,
קראתי בעיון רב את גיליון מס' 2 של "מצפן" ואני מזדהה בהחלט עם גישתכם הלוחמת בענייני המאבק האיגוד מקצועי המבדילה אתכם לטובה מכל מפלגות הפועלים (כולל מק"י). אתם צודקים כאשר אתם אומרים שמעמד הפועלים הישראלי מחוסר למעשה כל איגוד מקצועי, שההסתדרות מהווה זרוע שלטונית בלבד, ושוועדי הפעולה הם הניצנים הראשונים של התארגנות מקצועית לוחמת, ושבדרך זו יזועזע המשטר על יסודותיו. אלה רעיונות מהפכניים מלאים חומר נפץ במציאות הישראלית – כל הכבוד לכם!
אבל משהו אחר מדאיג אותו מאוד בעיתונכם. ה"משהו" הזה בעצם בכלל לא היה בנמצא בגיליון האחרון של "מצפן". כוונתי להיעדרותה של כל התייחסות לבעיות בין-לאומיות ואפילו מזרח-תיכוניות. מסתמנת מגמה סינדיקליסטית פרובינציאלית מובהקת המהווה נסיגה מן הנאמר בגיליון הקודם של עיתונכם. אפשר אולי להבין גישה כזו (אבל אין להצדיק אותה!). אולי המניעים לגישתכם הם:
- אתם לא מזמן השתחררתם ממסגרת נוקשה המשועבדת מבחינה רעיונית לגורמים בין-לאומיים והמנותקת במידה רבה מן ההווי המקומי.
- אתם פעילים בעיקר בציבור הפועלים בתוך ועדי הפעולה ואתם שואפים בצדק להתקרב אל לבות הפועלים ואתם חוששים מכל דבר הרחוק מהבנתם ושעשוי לדחות אותם מעליכם.
- אתם כפי הנראה עדיין לא קיבלתם לעצמכם עמדה ברורה בהרבה שאלות בין-לאומיות.
- או פשוט לא היה לכם מקום בגיליון מס' 2? אני מניח שכולכם קראתם את "קול העם" מ-21.7.62. המערכת שלו עשתה הפעם צעד נועז חסר תקדים כמעט בתולדות מק"י. מבלי להסתיר את עמדתה החרושצ'וביסטית, היא בכל זאת מצאה לנכון להביא לידיעת ציבור קוראיה את נקודת ההשקפה הסינית.
ללא ספק החומר שפורסם ב"קול העם" אינו מספיק כדי לגבש עמדה ברורה בשאלת הקרע ההולך ומתגלה בתנועה הקומוניסטית הבין-לאומית. דבר אחד בכל אופן ברור: הצבעים שחור ולבן אינם מספיקים כדי לתאר את התמונה בשלמותה. ונראה שבעניין אחד לכל הפחות שני הצדדים לא צודקים: יחס הסינים ליוגוסלביה ויחס הרוסים לאלבניה!
נציג המפלגה הסינית וו סיו צ'ואן בוועידה ה-12 של המפלגה הקומוניסטית הצ'כוסלובקית התלונן בצדק "על אופן הפעולה בו הוחל לפני שנה ומאז חזר ונשנה, שמפלגה אחת מנצלת את במת ועידתה לשם התקפה גלויה וחד-צדדית על מפלגה אחות אחרת. מזמן הצבענו על כך שפעולה מעין זו עשויה רק להעמיק את חילוקי הדעות, להזיק לאחדות, לגרום צער לידיד ושמחה לאויב. לרוע המזל ועידתכם שוב חוזרת על פעולה המסבה נזק לאחדות הפרולטרית הבין-לאומית ועורכת התקפה גלויה וחד-צדדית על מפלגת העבודה האלבנית". דברים כדורבנות. אבל מה בנוגע לברית הקומוניסטים היוגוסלבית, האם לגביה מותרת "התקפה גלויה וחד-צדדית"??
לעומת זה מסתייג חרושצ'וב בצדק מן "הדעות המושמעות מעל דפי העיתונות בפקין, שיוגוסלביה חדלה להיות ארץ סוציאליסטית". דעות אלה הן סובייקטיביסטיות ואינן תואמות את המצב העובדתי, כי הרי לדעתו אמצעי הייצור נמצאים בידי העם ואין שם בעלי אחוזות וקפיטליסטים, אין הון פרטי ומפעלים פרטיים – "הקומוניסטים היוגוסלביים ומנהיגיהם מכוונים את כל מאמציהם לפיתוח הכלכלה ולביצור הישגי הסוציאליזם".
יפה מאוד! ולגבי אלבניה מותרות "עמדות סובייקטיביסטיות"? האם הן "תואמות את המצב העובדתי"?
ברצוני להביא לידיעתכם את העמדה הטרוצקיסטית למשבר שבו מתנסה כעת התנועה הקומוניסטית, עמדה כפי שבאה לידי ביטוי במאמרו של ארנסט גרמן (שאני שולח לכם בזה מתורגם לעברית) – חבר המזכירות הבין-לאומית של האינטרנציונל הרביעי.
אני מסיים מתוך תקווה שחומר זה יתרום את חלקו הצנוע להבהרת הבעיה הסבוכה הזו ואולי אף יעזור לגיבושכם הרעיוני.
בב"ח אריה בן חורין