עקיבא אור

1931 – 2013

בריטניה, האיש החולה של הקפיטליזם - א. ישראלי (עקיבא אור)

2012-07-27T06:36:10+03:00נובמבר 10, 1966|קטגוריות: גיליון-30: נובמבר 1966, מאמרים|תגים: |

נוכח המשבר הכלכלי הבינה הבורגנות כי המפלגה השמרנית אינה מסוגלת לבלום את האיגודים המקצועיים בשעת משבר; לכן קרא ה"אקונומיסט" להצביע בעד הלייבור.

ציונות או שלום? – א. ישראלי (עקיבא אור ומשה מחובר)

2019-03-27T15:51:55+03:00נובמבר 10, 1965|קטגוריות: גיליון-26: אוקטובר-נובמבר 1965, מאמרים|תגים: , |

בעקבות הצעות השלום של נשיא תוניסיה, חביב בורגיבה, הוכח שוב כי הסכסוך אינו בין יהודים לערבים, ואפילו לא בין מדינת ישראל למדינות ערב. זהו סכסוך בין הציונות לבין התנועה הלאומית הערבית, ואין שום פתרון המאפשר לשתי אלה קיום יחד בשלום.

הציונות: הלכה ומעשה – א. עובד (עקיבא אור)

2018-04-21T12:12:16+03:00פברואר 10, 1965|קטגוריות: גיליון-24: פברואר 1965, מאמרים|תגים: |

הציונות אינה רק תנועה קולוניאלית, אלא תנועה קולוניזטורית, שמטרתה היתה לא רק להקים מדינה יהודית עצמאית אלא גם לרכוש את מרבית הקרקעות במדינה זו, לשם עיבודן בידי יהודים. זה הוביל להתנגשות עם תושבי הארץ הערבים, החל מהעימות בין הפלאחים של של יאזור לבין קרל נטר, שקיבל את אדמות מקוה ישראל תמורת תשלום שוחד לשלטון העות'מאני, וכלה בהפקעת אדמותיהם של כפריי בענה ודיר אל-אסד, כדי להקים עליהן עיר יהודית.

על ראש אבנרי בוערת הציטטה – א. ישראלי (עקיבא אור ומשה מחובר)

2013-07-13T11:50:16+03:00יוני 10, 1964|קטגוריות: גיליון-19: יוני 1964, מאמרים|תגים: , |

לדעת אורי אבנרי, איחוד הטריטוריה הפלסטינית, מהירדן ועד הים ומהלבנון ועד סיני ליחידה אחת, הוא תנאי הכרחי לפתרון הסכסוך; מתוקף גישה זו תבע אבנרי ב-1956 לספח את רצועת עזה לישראל, תוך מתן שוויון זכויות מלא לתושביה. אבנרי אינו שולל את האפשרות שמכיבוש ייצא שלום.

הלאומנות העברית – א. ישראלי (עקיבא אור ומשה מחובר)

2013-07-07T06:19:17+03:00מאי 10, 1964|קטגוריות: גיליון-18: מאי 1964, מאמרים|תגים: , |

מנסחי "המנשר העברי" מכתיבים לערביי פלסטין מה מותר להם ומה אסור להם לעשות בשאלה הלאומית; אסור להם לשאוף למדינה פלסטינית עצמאית או להשתלב באיחוד ערבי כלשהו.

הוויכוח על "שחרור המולדת" – א. ישראלי (עקיבא אור ומשה מחובר)

2018-04-09T13:31:48+03:00אפריל 10, 1964|קטגוריות: גיליון-17: אפריל 1964, מאמרים|תגים: , |

ארבעה פוליטיקאים ישראלים (משה דיין, אריה בן-אליעזר, שמעון פרס ומשה כרמל) שותפים לדעה כי גבולותיה הנוכחיים של ישראל אינם גבולות המולדת השלמה, ועוררו את הוויכוח מדוע לא "שוחררה" הארץ כולה.

הלאומנות והסכסוך הישראלי-ערבי – א. ישראלי (עקיבא אור ומשה מחובר)

2018-04-21T12:18:53+03:00מרץ 10, 1964|קטגוריות: גיליון-16: מרץ 1964, מאמרים|תגים: , |

קיים סיכוי סביר שהערבים ישלימו עם קיומה של מדינה בעלת רוב יהודי במזרח התיכון, יכירו בה ויקיימו איתה יחסים תקינים. אולם לא קיים שום סיכוי שהערבים ישלימו עם פוליטיקה ואידיאולוגיה ציונית, שמובנה האמיתי – כל ארץ ישראל לכל יהודי העולם, הגירה בלתי פוסקת של יהודים לישראל ובשעת כושר – כיבושים והקמת "מלכות ישראל השלישית".

"הפעולה" [השמית] והסכסוך הישראלי-ערבי – א. ישראלי (עקיבא אור ומשה מחובר)

2018-08-22T11:51:58+03:00פברואר 10, 1964|קטגוריות: גיליון-15: פברואר 1964, מאמרים|תגים: , |

במקום העיקרון הלאומי, מנסה אורי אבנרי להעמיד את האידיאל השמי, דהיינו את מוצאם הגזעי המשותף של היהודים והערבים, כגורם שיכול ללכדם.

בעולם הערבי: ועידת הפיסגה – ע. א. (עקיבא אור)

2013-06-21T13:14:55+03:00פברואר 10, 1964|קטגוריות: גיליון-15: פברואר 1964, מאמרים|תגים: |

כינוס הוועידה מבהיר את עוצמת שאיפות ההמונים הערביים לאיחוד לאומי, אולם ספק רב אם הבורגנות הערבית תצליח להגשימו; כי הבורגנות מכירה רק צורת איחוד אחת: החזק טורף את החלש.

הפוסל במומו פוסל: על עמדתו של החב' סנה בוויכוח הסיני-סובייטי – עקיבא אור

2013-06-01T14:14:48+03:00נובמבר 10, 1963|קטגוריות: גיליון-12: נובמבר 1963, מאמרים|תגים: |

לחיזוק עמדתו בוויכוח הסיני-סובייטי, משה סנה מגייס את מרכס, אנגלס ולנין ואת המטריאליזם הדיאלקטי, אבל בעצם מתמצה עמדתו באמונה שלמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ישנה הסמכות המכרעת בכל השאלות הנוגעות לתנועה הקומוניסטית הבינלאומית, ולכן היא הצודקת.