במשטר של בעלות פרטית אפשרי תכנון ממלכתי אך ורק אם ביצועה של התכנית כדאי לבעלי ההון. השאלה אינה "תכנון מול שוק חופשי", אלא "תכנון של אילו תכניות, ולטובת מי".

בעקבות הצעות השלום של נשיא תוניסיה, חביב בורגיבה, הוכח שוב כי הסכסוך אינו בין יהודים לערבים, ואפילו לא בין מדינת ישראל למדינות ערב. זהו סכסוך בין הציונות לבין התנועה הלאומית הערבית, ואין שום פתרון המאפשר לשתי אלה קיום יחד בשלום.

בתגובה על התחזקות מעמדו הבינלאומי של נאצר התייצבה ישראל בפוזה המאיימת – "החזיקו אותי, או שאני פותחת במלחמה".

מלקולם X הפך מנושא כליו של הנביא מוחמד למנהיג מהפכני, שהחליף את הגזענות השחורה של "המוסלמים השחורים" בהשקפות פוליטיות וחברתיות מתקדמות.

באמצעות משבר השטרלינג כפו ראשי הסיטי של לונדון על ממשלת הלייבור הצעירה להתכופף ולהתאים את מדיניותה לצורכיהם של בעלי ההון, על פי תוכניות שהכינו השמרנים.

עכשיו ייאלצו פועלי בריטניה לאכול תחת ממשלה "פועלית" את הדייסה שבישלו השמרנים.

ארצות-הברית היא חלוצת המהפכה הטכנולוגית החדשה, אך בה בעת היא מדינה שיש לה קולוניה פנימית – 20 מיליון השחורים. בסן פרנסיסקו מעניק אספסוף פרוע, הקרוי "הוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית", את כרטיס המועמדות לנשיאות – למיליונר הקרתני מאריזונה, ידידן של כנופיות הקו-קלוקס-קלאן. הפרשנים שהתייחסו אל בארי גולדווטר בזלזול סלחני כבר לא מזלזלים בו. האיש הזה עלול להיות הדייר הבא של הבית הלבן.

אזכור למאמר הראשי בגיליון מס' 2 של מצפן – ההסתדרות חדלה למלא תפקיד של איגוד מקצועי ולכן על הפועלים להתקדם מוועדי פעולה לאירגון של קבע.

הפער המתרחב בין הארצות המפותחות לבין התת-מפותחות דוחף את האחרונות להינתק מהשוק הקפיטליסטי העולמי. מהפכות בורגניות דמוקרטיות אינן מסוגלות להשיג את מטרותיהן בארצות אלו, ולשם כך מתחייבת מהפכה סוציאליסטית.

לדעת אורי אבנרי, איחוד הטריטוריה הפלסטינית, מהירדן ועד הים ומהלבנון ועד סיני ליחידה אחת, הוא תנאי הכרחי לפתרון הסכסוך; מתוקף גישה זו תבע אבנרי ב-1956 לספח את רצועת עזה לישראל, תוך מתן שוויון זכויות מלא לתושביה. אבנרי אינו שולל את האפשרות שמכיבוש ייצא שלום.

מנסחי "המנשר העברי" מכתיבים לערביי פלסטין מה מותר להם ומה אסור להם לעשות בשאלה הלאומית; אסור להם לשאוף למדינה פלסטינית עצמאית או להשתלב באיחוד ערבי כלשהו.

אנשי "הפעולה השמית" מנסים למכור לאינטליגנציה "סוציאליזם חופשי", שהוא תחפושת סוציאליסטית המשרתת את האינטרס של הבורגנות.

ארבעה פוליטיקאים ישראלים (משה דיין, אריה בן-אליעזר, שמעון פרס ומשה כרמל) שותפים לדעה כי גבולותיה הנוכחיים של ישראל אינם גבולות המולדת השלמה, ועוררו את הוויכוח מדוע לא "שוחררה" הארץ כולה.

התביעה לבעלות חברתית על אמצעי הייצור אינה הצעה להלאמה טוטאלית או לאנרכיה ביורוקרטית.

המהפכה הטכנולוגית מביאה לשיאים בייצור, אבל גם באבטלה. הקפיטליסט היה מרוצה אילו בענף אחר היו מעלים את השכר ועל ידי כך את הביקוש למוצריו שלו, אבל הוא עצמו מעוניין דווקא שאצלו השכר לא יעלה.

כשם שמשחיזים פלדה בפלדה, כן משחיזים רעיונות ברעיונות. אין דרך טובה יותר להציג את השקפתנו ולציירה בקווים חדים – מאשר להציבה מול השקפה אחרת, תוך ויכוח.

גם בישראל יש קשר הכרחי בין הסוציאליזם והשמאל, בין הסוציאליזם ומאבק השכירים בארצות הרווחה, בין מאבק השכירים והשמאל.

מספר הנהנים מפירות האוטומציה עולה לעת עתה על מספרם של הנפגעים ממנה, אבל מספר המובטלים נמצא במגמת עלייה מתמדת.

קיים סיכוי סביר שהערבים ישלימו עם קיומה של מדינה בעלת רוב יהודי במזרח התיכון, יכירו בה ויקיימו איתה יחסים תקינים. אולם לא קיים שום סיכוי שהערבים ישלימו עם פוליטיקה ואידיאולוגיה ציונית, שמובנה האמיתי – כל ארץ ישראל לכל יהודי העולם, הגירה בלתי פוסקת של יהודים לישראל ובשעת כושר – כיבושים והקמת "מלכות ישראל השלישית".

השלישיה הקדושה – הממשלה, ההסתדרות והתאחדות בעלי התעשיה – החליטה לצרף למדד יוקר המחיה תרמית חדשה בכסות מדעית: המוסד לבדיקת התפוקה הלאומית.