יש להבדיל בין הזכות להגדרה העצמית לבין הצורות האפשריות למימושה. לפלסטינים יש זכות להגדרה עצמית, אך בתנאים הנתונים אין הסוציאליסטים יכולים לצדד בצורה המסוימת הזו של מימושה, כלומר הקמת מדינה פלסטינית.
מלחמת יוני 67' החייתה את הציונות ואת הטיעונים הציוניים, שלפני המלחמה נטו לשים אותם בין מרכאות.
כיבוש גורר אחריו שלטון זר; שלטון זר גורר אחריו התנגדות; התנגדות גוררת אחריה דיכוי; דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי; קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע; החזקת השטחים הכבושים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים.
לאחר ההלם הראשוני של הכיבוש, התחילו גילויי תסיסה והתנגדות של האוכלוסיה בשטחים הכבושים, וכבר אפשר לנחש כי בישראל יתעורר ויכוח בין חסידי "היד הרכה" לבין חסידי "היד הקשה".
הגישה הסוציאליסטית לפתרון השאלה הלאומית.
אם כי המניע לכיבוש הישראלי לא היה כלכלי, הרי עובדת הכיבוש יצרה מצב שבו ישראל יכולה למלא "באופן טבעי" תפקיד של ארץ המחזיקה בשטח קולוניאלי.
ההשוואה בין פשעי המלחמה של הנאצים לבין פשעי המלחמה שמבצעים האמריקנים בוייטנאם.
הבה נפעל יחד כך, שאם ניאלץ לאחוז שוב בנשק, לא ניאלץ להילחם עם נגד עם, אלא קידמה מול ריאקציה, סוציאליזם מול אימפריאליזם, פועלים ואיכרים מול פיאודלים וקפיטליסטים.
יגאל עילם מציע לנטוש את הנחות היסוד הקודמות של הציונות (ריכוז כל היהודים בישראל כפתרון לאנטישמיות), אך לשמור על ישראל כ"מפעלו המדיני של העם היהודי באשר הוא".
הקומוניסטים המצריים מציעים לעמיתיהם הערבים ללכת בדרכם ולהקים חזית עם התנועה הלאומית, ומרגיעים אותם כי למטרה זו אין צורך לפרק את המפלגה, כפי שעשו במצרים.
האומה העברית קמה על בסיס הקולוניזציה הציונית, ולפיכך הלאומנות העברית, שבשבילה האומה הזאת היא ערך עליון, איננה מסוגלת לשלול מן היסוד את הציונות שהולידה אותה. מבחינה חברתית, תנועת העולם הזה מייצגת את שכבות הביניים הנמוכות, בסיסמאות כמו מלחמה בשחיתות, טענות נגד גובה המסים וכמיהה לשלטון חזק.
לפי האידיאולוגיה הציונית, ישראל איננה מדינתם של תושביה, אלא שייכת ליהודי העולם כולו; השתלבות במרחב מחייבת ביטול גמור של אופיה הציוני של ישראל, כולל ביטול חוק השבות.
המצב המעורער בגבול סוריה-ישראל יכול לשמש עילה נוחה להרפתקה בנוסח "מבצע סיני"; עד עתה נרתעה ממשלת אשכול מהרפתקה כזו, אך קשריה ההדוקים עם מדיניות ארצות-הברית, והלחץ המתמיד של המפלגות ההרפתקניות והימניות בישראל, משאירים עדיין מקום לחששות בכיוון זה.
ההסתייגויות — למעשה הצעות-תיקון, שהגיש חבר ”מצפן“ משה מחובר — נועדו לתת למצע אופי לא-ציוני עקבי, על ידי מחיקת הוויתורים לאידיאולוגיה הציונית שהיו קיימים בטיוטה; ולאפשר לבעלי השקפה סוציאליסטית להמשיך לתמוך בתנועה. הכוונה לא היתה להפוך את תנועת העולם הזה לתנועה בעלת גוון סוציאליסטי, אלא למחוק מן המצע התבטאויות מגמתיות בעניינים חברתיים-כלכליים, שסוציאליסטים אינם יכולים להסכים להן.
לשני הצדדים, ממשלת ישראל והמעצמות האימפריאליסטיות, משותף האינטרס השמרני, לשמור על הסטטוס קוו באיזור.
על הפגישה בין משה סנה לבין נציג בכיר של המפד"ל. בין הסוציאליזם המדעי לבין האידיאולוגיה הדתית לא יתכן שום דו-שיח, אלא רק דו-קרב.
אחרי זירת הקרב בוייטנאם, הזירה החשובה ביותר היא המערכה הפנימית בתוך ארצות-הברית; הממשל מנסה להשתמש בישראל בכדי ללחוץ על יהודי ארצות-הברית ולנטרל את פעילותם של יהודים נגד המעורבות האמריקנית בוייטנאם.
שלילת הציונות מחייבת גם את שלילת מדיניות העלייה, שהיא חלק בלתי נפרד של הציונות.
מדיניות ה"עלייה" מפלה במפורש את היהודים לטובה; מכאן נובעת בהכרח אפליה לרעה של כל מי שאינו יהודי.
במלחמת גרילה כמעט שאי אפשר להנחיל תבוסה צבאית שלמה למעצמה השלטת, אבל אפשר למרר את חייה ולעשות את העסק לבלתי משתלם עבורה, עד שתיאלץ לסגת.