חיים הנגבי  1935 – 2018

בחברה הישראלית אנחנו היינו הרשעים, כי מתחילת דרכנו כפרנו בעיקר. כפרנו במה שנקרא היום הנרטיב הציוני, כפרנו באידיאולוגיה הציונית. היה לנו חלום על חיים של שני עמים בשוויון מלא כחלק מאחדות של כל האזור. אבל החלום הגדול הזה עדיין רחוק מאתנו.

כתבה שהתפרסמה במוסף השבועי של העיתון "חדשות" ב-20 בנובמבר 1992, לקראת מלאת 30 שנה להופעת הגיליון הראשון של "מצפן". וזאת כותרת המשנה שנתן עורך המוסף לכתבה: "בקרב הציבור הישראלי הם נחשבו בוגדים, או במקרה הטוב ‒ תמהונים. חברי מצפן עצמם מסתכלים על 30 שנות פעילותם בגאווה. ואלה תולדות המהפכה"

סכנת כליה מרחפת על פלסטינים רבים במחנות ההרוסים בלבנון. החורף הממשמש ובא יפגע בעיקר בילדים, בנשים ובקשישים. הבתים נהרסו בשיטתיות במהלך המלחמה ולאחריה, ומערכות המים, הביוב, החשמל והכבישים הוחרבו. בתי החולים והמרפאות, שפעלו בחסות אונר"א והסהר האדום הפלסטיני, שותקו. זה מה שנקרא "הרס תשתית המחבלים".

זכות הפליטים לשוב למולדתם - מודעה, "העולם הזה", 20.10.1982

אני חיה באמסטרדם ועובדת בטלוויזיה ההולנדית. הידיעות הראשונות על הטבח בביירות היכו אותי בהלם. למחרת התברר שלא היכו רק אותי. בעבודה, ברחוב, אצל חברים, בעיתונות ובטלוויזיה רדפו אותי הידיעות, המחאות, ההאשמות. אנשים וקבוצות שתומכים בדרך כלל בישראל, גינו אותה בלשון חריפה. ואני מצאתי את עצמי מתגוננת ומגינה ומנסה לשכנע שלא כל ישראל כזאת, שיש הרבה אנשים שחושבים אחרת.

הפחד הנואש מפני חקירת פשע המלחמה בסברה ובשתילה מדבר בעד עצמו. הקואליציה הספונטאנית, שהתגבשה השבוע בכל פינות הארץ, בהפגנות ובמחאות, אסור לה שתגווע. שהרי הדרך ארוכה והמאבק לא קל: להעביר את ממשלת הזדון מן הארץ, להביס את שלטון הדמים הזה ולהשליך את הבגיניזם והשרוניזם אל פח האשפה של ההיסטוריה. שאם לא כן, הם יובילו אותנו אל שואות חדשות, חמורות ורוויות דם פי כמה וכמה.

קובץ זה יוצא לאור במלאת חצי שנה לפעילות "שטח משוחרר" ופרסום 28 מודעות, שבוע אחר שבוע, בעיתון "הארץ". הקובץ כולל מבחר מן המודעות שפורסמו; מספר רשימות שכתבו חברים פעילים בקבוצה; וחלק קטן מתוך מאות המכתבים שהגיעו אל הקבוצה.

מכתב למערכת "הארץ", 30 במאי 1979. תרגום המכתב לערבית התפרסם בגיליון מס' 88 של "מצפן", אביב 1980.

סיפור חירבת חיזעה הוא סיפור אמיתי, שחזר ונשנה בארץ זו לא פעם ולא פעמיים, אלא מאות פעמים! זהו סיפור כיבוש הכפרים הערביים, מקצה הארץ ועד קצה, וגירוש המוני תושביהם – הלוא הם בני העם הערבי הפלסטיני – מבתיהם ומארצם.

"גאולת אדמת ארץ ישראל", כפי שהדבר נקרא על ידי הציונים, הינה פרשה ארוכה, המתמשכת מאז שנות ה-80 של המאה ה-19 ועד היום הזה. זוהי פרשת נישולם, גירושם והגלייתם של הפלסטינים מבתיהם, מאדמתם וממולדתם.

איגרת אל ברונו קרייסקי – הודעה לעיתונות, מרכז האירגון הסוציאליסטי בישראל – "מצפן", מרץ 1978

משמרת מחאה של מצפן מול קולנוע תל אביב, שם כינסה ההסתדרות הכללית את ועידתה ב-8 בנובמבר 1977.

הם חיו כאלמונים ומתו כאלמונים: שלושה פועלים פלסטינים נשרפו חיים במפעל שבו נסגרו לשעות הלילה.

חברי המועצה לשלום ישראל-פלסטין נאמנים למדינה, למשטר ולציונות, ותומכים בהקמת מדינה פלסטינית הנתונה לשיטור ישראלי.

הפארק שהוקם על חורבות יאלו, עמאוס ובית נובא.

מן הסטליניזם אל הציונות, בשירות ההסתדרות וה-CIA...

ישראל לא עמדה בסכנת השמדה, המלחמה פרצה בגלל התקריות שיזמה ישראל בגבול עם סוריה ובגלל ההצהרות הישראליות נגד משטר הבעת' בסוריה.

אחד המממנים של העולם התחתון הצרפתי וידיד קרוב של ראשי "המאפיה היהודית" בפאריס, היה גם "ציוני נלהב".