גיורא נוימן, סרבן הכיבוש הראשון, מברך ומחזק את סרבנית הכיבוש עתליה בן אבא
צילם וערך: ערן טורבינר
צילם וערך: ערן טורבינר
כתבה שהתפרסמה במוסף השבועי של העיתון "חדשות" ב-20 בנובמבר 1992, לקראת מלאת 30 שנה להופעת הגיליון הראשון של "מצפן". וזאת כותרת המשנה שנתן עורך המוסף לכתבה: "בקרב הציבור הישראלי הם נחשבו בוגדים, או במקרה הטוב ‒ תמהונים. חברי מצפן עצמם מסתכלים על 30 שנות פעילותם בגאווה. ואלה תולדות המהפכה"
מעקב אחרי הפרסומים בעיתונות על ההתנחלות היהודית בגליל.
צו הגבלת תנועה נגד חבר מצפן – מכתב אל חברי הכנסת, 25 באוגוסט 1977
המאבק האנטי-ציוני בישראל אינו עוד סתם מאבק אחד ברשימה ארוכה של מאבקים חלקיים. סיסמאות אנטי-ציוניות קוראות תגר על הבסיס הרעיוני והמעשי שעליו בנויה החברה הישראלית והחיה הפוליטית הנקראת "מדינת ישראל". מי שחושש שדרישה לשים קץ לאפליה בין יהודים לערבים בישראל עלולה להפיץ אשליות שאפשר לבטל את האפליה מבלי לשנות את המשטר, לוקה בטעות.
מדוע לא היה ארגון קומוניסטי עצמאי במצרים בעשר השנים האחרונות?
הפעילות המדינית הקדחתנית משכיחה מהישראלים את העובדה שהם זקוקים לשלום עם העמים הערביים ולא עם הבית הלבן.
5 ביולי 1972: בית הדין הצבאי דן את גיורא נוימן לשמונה חודשי מאסר בשל סירובו לשרת בצבא כיבוש.
אינני מאמין באנשים הממנים עצמם לאוונגרד, קובעים, מכוונים ומנהלים את המאבק החברתי, בעוד האחרים משמשים בידיהם כלים שלעולם לא ישתתפו באורח מלא בקבלת ההחלטות.
סרבן גיוס מדבר – ראיון עם גיורא נוימן