ג'ברא ניקולא  1912 – 1974

החבר ג'ברא ניקולא (1912-1974): מאמר הספד על חבר מצפן, שתרם לארגון תפיסה שלמה ועקבית של תהליך ההתנחלות הציונית ועל האחדות הכפולה של המהפכה הערבית, בזמן ובמקום

החבר ג'ברא ניקולא (1912-1974): מאמר הספד על חבר מצפן, שתרם לארגון תפיסה שלמה ועקבית של תהליך ההתנחלות הציונית ועל האחדות הכפולה של המהפכה הערבית, בזמן ובמקום

האיחוד הערבי לא יתכן מבלי הפלת המעמדות השליטים, הבעיה הפלסטינית תוכל לבוא על פתרונה רק במהפכה סוציאליסטית כל-ערבית, ובמסגרת מזרח ערבי סוציאליסטי מאוחד, שבו תוכר זכותם להגדרה עצמית של הציבורים הלאומיים הלא-ערבים: הכורדים בעיראק, הדרום-סודאנים והיהודים הישראלים.

הנוסחה המצטמצמת לעניין הפלסטיני בלבד נובעת מאורח מחשבה רפורמיסטי, המחפש פתרונות חלקיים בתוך המסגרת של התנאים הקיימים באיזור. באופן מעשי ניתנים פתרונות חלקיים למימוש רק על ידי פשרה עם האימפריאליזם והציונות.

זהו משטר בונפרטיסטי זעיר-בורגני המתנדנד בין הבורגנות וההמונים ומבחינה חברתית נשען על הטכנוקרטים, היסודות הזעיר-בורגניים, האיכרים האמידים, והשכבות העליונות של הפועלים ועובדי הצווארון הלבן.

המשך לוויכוח על זהותה החברתית של תנועת העולם הזה - תנועה ניאו-ציונית, לאומנית עברית, זעיר בורגנית.

הלאמות, הרחבת הדמוקרטיה ומהפכה תעשייתית מצעידות את מצרים קדימה, אבל הבעיה המרכזית מצויה באזורי הכפר שבהם מתגוררים רוב האזרחים. הרפורמה האגררית המוגבלת לא הרסה את מבצריהם של הגורמים האנטי-מהפכניים.

בבריטניה מתחילים לשקול את חשיבותה של עדן לעומת האבידות וההוצאות הצפויות במאבק נגד המורדים, אך בממשל הישראלי אין ספקות, הוא תומך בהמשך השליטה הבריטית בעדן בלי הסתייגות.

נפילת שלטון הבעת בעיראק הביאה להפסקת המלחמה הטמאה נגד העם הכורדי הלוחם על זכויותיו הלאומיות.

המרד הכורדי בעיראק אינו מכוון נגד ההמונים הערבים, הלוחמים גם הם למען חרותם, אלא נגד הכוחות המדכאים את ההמונים הערבים והכורדים גם יחד.

במקום לגייס את ההמונים למאבק מעמדי, במקום להעלות את סיסמת ההגדרה העצמית לעם הכורדי, והאיחוד הלאומי לעם הערבי, העדיפו הקומוניסטים לשתף פעולה עם הבורגנות, ודרשו ממשל-בית לכורדים במסגרת רפובליקה עיראקית עצמאית.